היום הגורלי של דנקנר: הנה הסיפור, כפי שראו אותו הסוחרים בבורסה באותו היום - "מי לעזאזל קונה שם??"

נוחי דנקנר יגיע היום ב-12:00 בצהריים לבית המשפט המחוזי בת"א לשמוע את מתן הכרעת הדין בעניין פרשת הרצת המניות מפברואר 2012. כשנתיים וחצי אחרי שמי שהיה האיש החזק במשק איבד סופית את השליטה בקונצרן אידיבי, נשמע האם סיפור עלייתו ונפילות של דנקנר באידיבי יסתיים בהרשעה פלילית.

כתב האישום מתפרש על פני 148 עמודים, ובדר"כ עבור הציבור עלילת כתב האישום היא נפתולית וסבוכה. גם פה יש סיפורים מדהימים על טלפון בהול של דנקנר למנכ"לית הבנק הבינלאומי בניסיון לשחרר אשראי ואינסוף אסמסים לסוחר שטרום, אבל מעבר להשתלשלות האירועים מאחורי הקלעים, במקרה הזה עבור אנשי שוק ההון - הדברים יחסית פשוטים והתרחשו ממש לנגד העיניים המשתאות.

תחילת הפרשה כאשר מערכת הבקרה של רשות ני"ע זיהתה פעילות חריגה במניות אידיבי פיתוח סביב ימי ההנפקה לציבור שביצעה החברה ("הנפקת החברים"). זה קרה בימים בהם אידיבי של דנקנר כבר שקעה במהירות ודנקנר נזקק להזרמת כסף כדי לייצב לרגע את הספינה (כלומר לעמוד בתשלום האג"ח הקרוב). האמת שבמקרה הספציפי, לא ממש היה צורך במערכת הבקרה של הרשות, כל סוחר מתחיל תהה באותם רגעים על הפעילות החריגה במניות אידיבי. ממחזור ממוצע של סביב 470 אלף שקלים ביום בחודשים שלפני הנפקת המניות, המחזורים קפצו ל-32 מיליון שקלים ביום ו-46 מיליון שקלים ביום סביב ההנפקה. אבל המחזורים החריגים לא היו כל הסיפור, התנהגות המניה הייתה העניין המוזר.

בעוד דנקנר מציע מניות בהנפקה בהנחה של כמעט 12% על מחיר השוק, בשוק עצמו יש פתאום קונים גדולים והמניה מסרבת לרדת למרות שלכולם ברור שהמצב גרוע והחברה מתחננת לכסף. קשה היה להבין מי מתעקש לקנות דווקא בשוק בזמן שבאותו הזמן אפשר היה לקנות בהנפקה בהנחה של כמעט 12%. פה עוד באותו היום ניתן היה להעלות ספקולציה לפיה המצב מאפשר לרוכשים לקנות בהנפקה ומיד למכור בשוק ברווח נאה. גם במערכת Bizportal תפסנו את הראש באותם ימים ושאלנו מי לעזעזל קונה את המניה בשוק בכסף כ"כ גדול כאשר הוא יכול לקנות בהנחה בהנפקה?! זו הנקודה המרכזית של כתב האישום - האם זה דנקנר (דרך שטרום) שקנה את המניות ובכך ויסת את השער לצורך השלמת ההנפקה.

אם נמשיך עם הספקולציה (שהפכה לכתב אישום), אז המחזורים הגדולים הם אלה שאיפשרו לאותם סוחרים גדולים את ביצוע המהלך. כך לדוגמה, כלל חיתום שבשליטת צחי סולטן השתתפה בהנפקה בהיקף של 10 מיליון שקלים מכספי הנוסטרו של החברה, וכאשר נשאל סולטן ע"י השופט כבוב מה המשקל שייחס לסחירות ולמחיר המניה מבחינת היקף ההשקעה שלו, השיב כי "מחיר 50% הייתי אומר וסחירות 45%-50%".

דנקנר במשפטו ניסה ככל יכולתו לטעון שאותם קונים בשוק סביב ימי ההנפקה היו קונים אמיתיים ולא ניסיון לתמוך בשער המניה כדי להשלים את ההנפקה. דנקנר טען לכל אורך הדרך שאלו שהשתתפו בהנפקה היו חברים כמו מיכאל שטראוס או חיים כצמן שממש לא מעניין אותם מחיר ההנפקה, בטח לא היה להם שום עניין לקנות ומיד למכור ונכנסו כסוג של טובה אישית בין חברים. בכתב האישום נטען כי הסוחרים ("המפיצים", כלומר חברות החיתום) התעניינו בהחלט במחיר המניה ובמחזורי המסחר והם היו המנוע של ההנפקה הזו ואלה שאיפשרו גם את השתתפותם של אותם חברים. או כפי שנכתב בכתב האישום: "אם המפיצים היו מדירים רגליהם מהמכרז, המסווג או מזמינים כמויות קטנות וסמליות בלבד, היה בכך איתות שלילי ביותר לשוק, לבנקים, למחזיקי האג"ח, למשקיעים פוטנציאלים ועוד".

עניין נוסף הוא כמובן מניות אידיבי שנשארו בחשבונו של שטרום אחרי שהסתיימה ההנפקה, אותן מניות שלפי התביעה רכש כדי לתמוך בשער. הבנק הבינלאומי תבע משטרום לסגור את מסגרת האשראי שהועמדה לרשות חברת ISP דרכה פעל וזה מכר לחשבונו האישי את המניות, בחלקו הגדול באמצעות הלוואה שקיבל מ... דנקנר. זה האחרון ניסה במשפטו לטעון כי אכן הייתה זו הלוואה ולא שום דבר אחר. מיותר לציין שעד לרגע בו נפתחה החקירה, שטרום לא החזיר את ה"הלוואה".

אז איך תסתיים עליית ונפילתו של נוחי דנקנר, התשובה היום ב-12:00.