מחוץ לבורסה: "צמיחה זה לא עניין לינארי, סין עוד תהיה הכלכלה הגדולה בעולם"

מבחינת האינטרס של סין - כל ממשלה הייתה רוצה להציג נתונים טובים. במדינות דמוקרטיות הנתונים מדוייקים, אבל לשכת הסטטיסטיקה בסין אינה עצ

מ

אית לגמרי, ומושפעת מהממשלה. בסין יש אינטרסים של כל המחוזות (בהם שולטים מושלים), להציג נתונים טובים, כדי להראות שהם הצליחו מבחינה כלכלית. שאלה קריטית שם היא כמה נכנסים ויוצאים יש במעגל התעסוקה, ומושלי המחוזות חווים לחץ מהממשלה להציג נתונים טובים, אחרת הם עשויים להיות מפוטרים. בדרגות הגבוהות יותר - מבחינת הממשלה עצמה, יש רצון לשמור על המפלגה בשלטון. שיעור האבטלה הוא הנושא הכי רגיש לשלטון -  גם הראשי וגם הפרובינציאלי".   איך האזרח הסיני מרגיש את המשבר הנוכחי? "הרבה מאוד אזרחים מושקעים בבורסה, לא דרך תכניות חיסכון, אלא אישית, ובתקופה האחרונה הם הפסידו המון כסף. זה ישפיע על היכולת שלהם לקנות, לשלוח את ילדיהם לאוניברסיטאות מחוץ לסין, לצאת לחופש – זוהי השפעה מיידית, והדבר ישפיע על הצריכה בסין באופן ישיר."

"דבר מעניין הוא, שלאחר כל העליות בבורסה הסינית – פורסם לאחרונה כי לאחרונה השכבות הכי חזקות כבר יצאו מהשוק וגידרו את הסיכון שלהם, ודווקא מעמד הביניים התחיל לצאת רק לאחר המשבר – ומפסיד כספים. באופן כללי, הפערים בסין משמעותיים בין תושבי הערים הגדולות לתושבי הכפרים המבודדים, ובין המזרח למערב."

• טראמפ מזניק את החוזים: לא אפטר את פאוול; המכסים על סין יהיו נמוכים בהרבה
• דווקא עכשיו? החברות הסיניות שמתכננות הנפקה בוול סטריט

"בנוסף, יש פיחות משמעותי של המטבע -  כשבטווח הביניים זה אמור לשפר את מצב הייצוא של המדינה, אבל זה עלול לשחוק את כח הקניה של האזרחים (מוצרים מיובאים יהיו יקרים יותר לאזרח הסיני) – וזה כמובן ישפיע על הצריכה של האדם הפשוט".   והאזרח הסיני שותק מול כל אלו? "האמת שקיימת מגמה שמזכירה את המחאות שהיו בישראל - בנושא יוקר המחיה. לערים הגדולות מתניידים מיליונים מדי שנה,  ויש עכשיו זעקה מאוד גדולה על יוקר המחיה – הן במוצרי מזון וצריכה, והן בנדל"ן ודיור. המחאה שאנחנו רואים היא מהונג-קונג דווקא, שהייתה פתוחה שנים ולא הייתה תחת השלטון הקומוניסטי.  בשנחאי ובייג'ינג מחירי הדיור האמירו בעשרות אחוזים, וזו בעיה מאוד גדולה של הממשלה. הדבר מקבל משנה תוקף כשמסתכלים על שוק הנדל"ן בו חלק מהאזרחים משקיעים - יש ערי רפאים שלמות במדינה. היו פרוייקטים רבים של הממשלה ושל קבלנים פרטיים, אבל אנשים לא גרים בפרוייקטים האלה, כי הם ממוקמים בפרברים או במקומות מרוחקים מהערים הגדולות".

ומה השינויים מבחינת המאקרו-כלכלה? "קיימת ירידה משמעותית בייצור בסין, אבל פחות שמים לב לכך ששוק השירותים בסין צמח באופן משמעותי בשנים האחרונות, והפך להיות המרכיב העיקר בכלכלה הסינית. כשמסתכלים על המספרים של ירידה ביצוא ובייצור - גוזרים שיהיה משבר בסין. זה אולי היה נכון לפני מספר שנים, אבל כעת יש מגזר נוסף, מגזר השירותים, והוא הרכיב הגדול בכלכלה, סין היא כבר לא רק מפעל הייצור – מגזר השירותים עבר את מגזר הייצור שם, ובשנה האחרונה נרשם השיעור הגבוה ביותר בתחום השירותים".   למה בעצם אתם מקבילים את סין לארה"ב? "בגלל חוזקה של הכלכלה האמריקנית אחרי מלחמת העולם ה-2, הם יכלו להתפרס על כל העולם, לקנות חברות וליצור שיתופי פעולה שהועילו לכלכה האמריקנית בצורה דרמטית. הסינים אינם במצב זהה, אבל קיימים רכיבים דומים, כמו חוזקה של הכלכלה והצמיחה המואצת, וגם גודל השוק שהוא ענקי - הם יושבים על עתודות של דולרים, מתפרסים בעולם, משקיעים ורוכשים נכסים שנראים להם נכונים לכלכלה שלהם. בטווח הבינוני-ארוך זה יעזור לכלכלה שלהם, ויעשה את סין פחות תלויה בעצמה בלבד".   "בשורה התחתונה", מסכמים השניים, "ההתפתחות הכלכלית של סין הייתה מדהימה: מה שעשו הסינים ב-20-30 שנים האחרונות מבחינה כלכלית זה לא פחות מנס: סין חוזרת למקומה הטבעי כאחת הכלכלות הגדולות והחשובות בעולם, הסינים עוברים עכשיו טלטלה, ועומדים בפני אתגרים משמעותיים, איכות סביבה, מים, שפכים, אנרגיה, יש מלא אתגרים, אבל אנחנו מאמינים כי סין היא מדינה גדולה מדי בשביל לקרוס".