הגבול של תגליות הגז: כך נמנעה ישראל בדקה ה-90 ממהלך שעלול היה לסבך את זכויותיה על תגליות הענק

נתחיל בתרחיש אימה: בימים בהם ישראל נמצאת תחת מתקפה רבתית סביב עניין המשט הטורקי, פונות סוריה, לבנון, טורקיה והרשות הפלשתינית לבית משפט בינלאומי ודורשות לדון בעניין הזכאות של ישראל לאזורים הכוללים של תגלית תמר ואת התגלית שאולי בדרך - 'לוויתן'. בתגובה ובעקבות חוסר הוודאות, הבנקים בעולם מסרבים לתת מימון לפיתוח 'תמר' והפרויקט כולו נתקע למשך שנים ארוכות בהן ישראל מפסידה הון עתק של תמלוגים ומוציאה סכומים אדירים על רכישת גז ממצרים.

במציאות - נראה שתגליות הגז של ישראל ואלה שיבואו בעתיד ניצלו ברגע האחרון, לפחות נכון לעשיו. תחקיר שביצע Bizportal מגלה שהצעת חוק שנגנזה הייתה מעמידה בסכנה גדולה את מה שהולך ומסתמן כמקור האנרגיה של מדינת ישראל בשנים הבאות ואולי אף את מה שעתיד למקם את המדינה במפת האנרגיה העולמית.

חודשים בלבד לפני ההכרזה על 'תמר' כתגלית גז, ישראל נערכה להכריז על גבולותיה הימיים תחת הצעת חוק - "האזורים הימיים". בהצעה התכוונה ישראל לקבוע את זכויותיה "מעבר למי החופים שלה על-פי המשפט הבינלאומי", זאת בדרך של הכרזה על "אזור כלכלי בלעדי" (Exclusive Economic Zone, או בר"ת EEZ) בשטח של עד 200 מיילים מקו החוף כשהמטרה היא להגן את התגלית העתידית. בדיעבד, הדבר עלול היה לסכן את המשך פיתוח התגליות הקיימות ('ים תטיס') ואת אלה שעמדו אז להתגלות ('תמר' ו'דלית'). ברגע האחרון הוגשו מספר חוות דעת אשר הצליחו לשכנע את המציעים להכניס את ההצעה בחזרה למגירה.

רואים את הנולד אך לא חושבים על ההשלכות

תחילת הסיפור הוא בהתקדמות העבודות באתר קידוח הגז מהגדולים בתולדות המדינה - "תמר 1". הערכת נובל אנרג'י לגבי הסיכויים הגבוהים (35%) למציאת מצבורי גז ענקיים (109 מיליארד מטר מעוקב גז) יצרה את הרצון להבטיח את כל הזכויות הימיות של המדינה באופן כללי והזכויות הכלכליות באופן ספציפי. לכן, במשרד המשפטים החלו לעבוד על תזכיר הצעת חוק 'האזורים הימיים'. עם זאת, ב-2008 כל הצעה לא הגיעה לדיון בועדת השרים לחקיקה ובשנת 2009 הוגשה הצעת תזכיר חדשה שעד כה לא נידונה.

וכך נכתב בהצעה אשר רצתה להגדיר את הגבול הימי של ישראל כך שהנקודה הצפונית אצלנו תימדד בראש הנקרה והנקודה הדרומית במזח אשדוד: "פענוח מודרני מחודש של חומר סיסמי קיים וחדש מצביע על מבנים גיאולוגיים העשויים להוות מטרות אטרקטיביות לביצוע קידוחי פרוספקציה באזור שייכלל באזור הכלכלי הבלעדי לאחר חקיקת החוק המוצע. המבנים הגיאולוגיים עליהם מדובר עשויים להשתרע על פני מספר קילומטרים רבועים ולהוות פוטנציאל כלכלי בעל ערך לאומי".

אך להכרזה על "אזור כלכלי מיוחד" היו גם השלכות אשר היו מביאות לעיכובים בפיתוח תגליות 'תמר' ו'דלית' ואף מאיימות על המשך החיפוש באזור שהממשל האמריקני לא מכבר הגדיר אותו כבעל פוטנציאל איתור הגז מהגדולים בעולם.

אחד מהאנשים שהצליח להביא לעיכוב החקיקה כפי שהוצעה היה עו"ד משה שחל, אשר כיהן במשך שנים רבות כשר האנרגיה של ישראל ושנחשב לאחד מגדולי המומחים הבינלאומיים לאנרגיה בכלל ולחקיקה בנושאים אלו בפרט. משרדו של שחל, מ.שחל ושות' משרד עורכי-דין, מסייע לחברות הגדולות בארץ ובעולם בתחומי האנרגיה וביניהן לחברת דלק אנרגיה השותפה בזכיונות הגז בים התיכון.

בחוות דעת המתפרסת על 14 עמודים שהגיעה לידי Bizportal התריע שחל על הכוונה להכריז על "אזור כלכלי מיוחד" והמליץ בתוקף לבטל את ההצעה. המסקנה שלו תאמה לחוות דעת נוספת שהוגשה למשרד המשפטים ע"י פרופ' בנבנישתי.

בהצעת החוק התכוונה ישראל לפעול לפי אמנת האו"ם לדיני הים (UNCLOS). בדרך זו כל מי שחברה באמנה קובעת את קווי הגבול של עצמה ומזמינה את כל מי שמתנגד להגיש השגות - דבר ממנו נמנעה ישראל עד היום במכוון, מסיבות פוליטיות. בחוו"ד קובע שחל, כי "במצב הגיאופוליטי הקיים, כל ניסיון להכריז על גבולות מדינת ישראל ו/או על איזורים בהם יש למדינת ישראל זכויות כאלה ואחרות, יהא המקום אשר יהא, יגרום בהכרח להשגות מצד מדינות שכנות וזאת במיוחד לאור האינטרסים הכלכליים הגלומים בשטחים המדוברים".

במצב כזה, בו יוכלו המדינות השכנות של ישראל, לבנון (שיצאה בימים האחרונים שוב בהצהרות מאיימות ברקע לפוטנציאל למציאת תגליות נוספות מול חופי ישראל), סוריה וקפריסין ואולי אף הרשות הפלשתינאית להגיש השגות בעניין אשר במידה ולא יגמרו בהבנות בין הצדדים, יאלצו את מדינת ישראל להתדיין בפני מוסדות בינלאומיים אשר יכריעו בעניין. קרי, טריבונל בינלאומי יכריע מה הן הגבולות של מדינת ישראל.

יצירת סיכונים לא מבוטלים

"השארת האינטרסים הכלכליים של מדינת ישראל אשר עליהם תלוי משק האנרגיה שלה, בידי טריבונלים בינלאומיים תיצור סיכונים לא מבוטלים" כתב שחל. יתרה מכך, נכתב "תשאל השאלה, מה כוונותיה האמיתיות של ישראל, מדוע הוגשה הצעת החוק בעיתוי הזה", עיתוי בו נמצאת ישראל בפני עידן חדש בו היא עשויה להתנתק מהתלות בגורמים חיצוניים לאספקת צרכי האנרגיה שלה.

במצב הקיים כבר למעלה מ-30 שנה ישראל פועלת על פי הגדרת המדף היבשתי באמנת הים. המדף היבשתי של מדינת החוף כולל את קרקעית הים ואת תת קרקעית הים של האזורים אשר מעבר למים הטריטוריאליים ועד סוף המדף אם האורך של המדף היבשתי פחות מ-200 מייל. במצב הפוך עד למרחק של 200 מייל מהקו אשר ממנו מודדים את המרחב של המים הטריטוריאליים.

בכך ישראל נמנעה בעצם מלהרחיב את המים הטריטוריאליים שלה בהתאם להגדרת "אזור כלכלי מיוחד" ובעצם הולכת לפי הכלל - החזק שולט. קרי, פיתרון משברים במישור צבאי ומדיני ולא בבית משפט בינלאומי. כך במצב בו מישהו יבוא לקדוח נפט בלי לבקש רשות מישראל, המדינה תפתור את הסוגיה בצורה בילטראלית. מומחים טוענים, כי גם אם הסוגיה תגיע לבית משפט בינלאומי, הוא לא יוכל להכריע בעניין בלי ההסכמה של ישראל, שסביר כי לא תינתן.

ניתן להניח שבישראל גם מסתמכים על העובדה שהחוק הבינלאומי הוא איננו מגילה סדורה ולכן במצב הנוכחי, בו רוב אזורי החיפוש בים לרבות תגליות 'תמר' ומבנה 'לוויתן' (הנמצא בדרום מערב אליו) נמצאים באופן ברור מול חופי ישראל ובמרחק יחסית קרוב אליהם לעומת המדינות השכנות, כך שידה תהיה על העליונה.

עם זאת, ככל שעובר הזמן והאזור בו שוכנת ישראל הולך ומתברר כבעל פוטנציאל גדול באמות מידה בינלאומיות, סביר כי כל זב ומצורע יבוא בדרישות. הים התיכון הוא האזור הימי החשוב ביותר בעולם והגדול ביניהם כים. פרוס על שטח של כ-2.5 מיליון קמ"ר ו-22 מדינות מקיפות אותו, כאשר רוב הגבולות הימיים בין המדינות טרם הוסדר.

כשמסתכלים על ישראל ועל מפת השטחים ניתן לשים לב שהמדינה העיקרית לה יכולות להיות טענות בעלות ביסוס כלשהו לגבי גבול ימי המרוחק עד 200 מייל מקו החוף היא קפריסין (כיוון שהמרחק בין 2 המדינות עומד על כ-180 מייל - 289 ק"מ), אך זאת הקדימה ובאופן חד צדדי כבר קבעה גבול ימי עם ישראל, באופן לא פורמלי וכבר חילקה רשיונות לחיפוש גז ונפט באזורים הסמוכים לגבול זה כגון 'בלוק 12', בו מחזיקה נובל אנרג'י ברשיונות ולדלק אנרגיה להצטרף.

קפריסין שפעלה והכריזה על אזור כלכלי מיוחד (EEZ) עם מצרים ולבנון לא הצליחה לפתור את המשבר העמוק הקיים בינה לבין טורקיה גם בים. האחרונה אף הפעילה ספינותיה נגד אונית סקר נורבגית שפעלה מטעם קפריסין. נציין, כי קפריסין הכריזה בעבר הלא רחוק כי היא מנהלת מו"מ עם ישראל ועם סוריה לגבי הכרזת EEZ מטעמה.

במשרד החוץ הישראלי מודים בדבר ואומרים כי "למרות שעל פי המשפט הבינלאומי לכל מדינה יש זכות בלעדית למשאבים הטבעיים הנמצאים במדף היבשתי שלה, ישראל וקפריסין מקיימות מגעים ביניהן על מנת לפתור שאלות הנוגעות לאיזורים הכלכליים הבלעדיים שלהן".

מיותר לציין כי לאור ההתפתחויות האחרונות באזור הימי של ישראל-קפריסין האינטרס הכלכלי של המדינות הוא לסגור את הדברים במהירות ומבלי למשוך אש, שכן דיון בנושא זה עלול להקשות על בעלי הזכויות בקידוחים השונים, לרבות תמר, בקבלת מימון בחו"ל מאחר ומממנים בד"כ אינם אוהבים סיכונים פוליטים.

שותפויות הגז מסרו בתגובה: "שותפויות הנפט והגז פועלות בהתאם לזכויות הנפט, שהוענקו להן על ידי המדינה ובהתאם להוראות כל דין. כידוע, למדינה סמכויות מזה כ- 60 שנה להעניק זכויות נפט בשטחים הימיים מעבר למים הטריטוריאליים, וזאת בהתאם לסמכותה על-פי חוק הנפט משנת 1952, ועל-פי חוק השטחים התת מימיים משנת 1953. חקיקה זו גם עולה בקנה אחד עם כללי המשפט הבינלאומיים, אשר אינם שנויים במחלוקת כלשהי".

לסיכום, הרבה מאוד מונח פה על הכף, תגלית הגז 'תמר' שממוקמת 90 ק"מ מחופה של חיפה אמורה לספק את תצרוכת הגז של ישראל (כ-50% מתצרוכת האנרגיה) למשך לא פחות מ-35 שנה. מעבר לכך יש את עניין התמלוגים שמסתכמים במיליארדי דולרים. בעניין 'לוויתן', הפוטנציאל הוא כרגע כפול מהיקף הגז שנמצא ב'תמר' כך שברור מדוע בלבנון שוב התעוררו והעלו תביעות.

סוף דבר, אחרי שיחות עם גורמים רבים הקשורים לשוק הגז בישראל, עולה התמונה כי לטענות העיתונאי הלבנוני אין ביסוס וכי ההחלטה לגנוז את הצעת החוק בדבר 'האזורים הימיים' מותירה בידי ישראל את חופש הפעולה והיכולת לנצל את משאבי הטבע שהתגלו ואלו שבשאיפה יתגלו עוד בעתיד.