בשוק האג"ח - בסוף כולם יצטרכו לרדת מהעץ עליו טיפסו

אם תשאלו את ברננקי - בהחלט כן! רכישות איגרות חוב הן אמצעי שנעשה בו שימוש מאז פרץ המשבר הגדול, במסגרת מה שמכונה מדיניות מוניטארית כמותית (quantitative police), וזו דרך לגיטימית ואף הכרחית לדרבן את הפעילות הכלכלית, במשק בו האבטלה מתעקשת לגעת ב-10% והריבית המוניטארית הנמוכה כל כך אינה אפקטיבית יותר.

מה רוצה ברננקי להשיג?

שווקים נזילים וצרכנים בחנויות. כלכלה היא עסק של ציפיות ולפחות לפי השווקים הפיננסיים - ברננקי בדרך הנכונה. ניתן לראות זאת בעקום התשואה לפדיון על איגרות החוב של ממשלת ארצות הברית (Treasuries), שנעשה תלול יותר:

מחד, תשואות הפדיון על האיגרות לטווח קצר נמוכות היסטורית, בהמתנה לגל רכישות נוסף של הבנק הפדראלי. מנגד, תשואות הפדיון על האיגרות לטווח ארוך עולות (התשואה לפדיון על האיגרת ל-30 שנים. לדוגמא, נמצאת ברמה הגבוהה ביותר זה חודשיים) משום שהרכישות הללו תגדלנה את הנזילות במשק ותעוררנה את האינפלציה הרדומה. כך חושבים בשוק ההון. אם גם הצרכנים יחשבו כך - דרכם לחנויות תהייה קצרה, שכן הם ירצו להקדים את עליות המחירים שבפתח.

אם שוקי ההון יגלו, בעוד מספר ימים, שברננקי וחבריו נפגשו ולא הכריזו על הגדלה מאסיבית של תוכנית הרכישות, הדבר יאכזב אותם עד כדי כך, שאיגרות החוב האמריקאיות תרדנה בחוזקה (בפרט אלו לטווח קצר) והדולר, שהפיחות המהיר בו בזמן האחרון היה במידה רבה תולדה של המתנה דרוכה להכרזה כזו, יתוסף שנית.

לכן, מבחינת ארה"ב - לקנות גם לקנות

זה הצד האמריקאי. בימים כתיקונם, היינו מחפשים את הצד שכנגד הרחק במזרח - בסין. אלא שהימים האלו אינם רגילים. האופוזיציה לארצות הברית מגיעה מהידידה ובעלת הברית החזקה ביותר שלה באירופה - גרמניה.

מדוע סין לא? כי סין עושה בדיוק מה שעושה ארצות הברית - רוכשת איגרות חוב אמריקאיות בכמויות וצוברת הררי דולרים. היא עושה זאת כדי להבטיח ששער היואן לא יתרחק משער הדולר ויהפוך את הייצוא שלה פחות תחרותי.

מדוע גרמניה כן? כי היא לא עושה מה שארצות הברית עושה. שר האוצר של גרמניה אף האשים את ארצות הברית שבכוונה תחילה היא מגדילה את כמות הכסף במידה מופרזת, כדי לתפלל את שער הדולר לצרכיה. גרמניה היא מדינה עתירת ייצוא עם עודף גדול במאזן התשלומים (גדול מדי, אם תשאלו את ארה"ב) והעלייה המהירה באירו פוגעת בה מאוד.

לטענות של גרמניה יש להתייחס בכובד ראש. ארה"ב אכן זקוקה לפיחות גדול בשער הדולר כדי להניע את הייצוא ולפצות על הרפיון בצריכה הפרטית ובשוק האשראי.

וכך, אנו נמצאים כיום במצב בו ארה"ב וגרמניה נמצאות משני צידי המתרס בסוגיות כלכליות וסין אינה המדינה היחידה בה תולים באירופה את תחלואיו של שוק מטבע החוץ העולמי.

להערכתי, כל הצדדים יצטרכו לרדת מהעץ. ארה"ב תיאלץ להסתפק בתוכנית רכישות צנועה יותר ולחפש דרכים יצירתיות יותר לדרבן את כלכלתה (אולי על ידי העלאת יעד האינפלציה, כפי ששוקלים שם כעת), גרמניה תצטרך להקטין גם היא את התלות שלה בייצוא וסין - היא תתבקש להתיר תיסוף מהיר יותר בשער היואן - ולהערכתי תיעתר לכך, בצל לחצי האינפלציה המתפשטים במדינה. אם כך יקרה - האמירה הידועה שכל משבר הוא גם הזדמנות - תוכיח עצמה פעם נוספת.

הכותב הוא רונן מנחם, מנהל יחידת ההשקעות והאסטרטגיה של מזרחי טפחות

*** אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.