מנכ"ל אספן גרופ: "החשמל הירוק ייכנס לנעלים הגדולות של הגז והנפט"

ממשלת ישראל ומשרד התשתיות הלאומיות מתפארים חדשות לבקרים בקידום סוגיית החשמל הירוק בישראל. אולם כשמסתכלים אל בין השורות, ניתן למצוא לא מעט כשלים.

בראיון ל-Bizportal מתייחס אילן גיפמן, מנכ"ל חברת הנדל"ן אספן גרופ הישראלית שפעילה גם בתחום החשמל הירוק, ליתרונות שבהשקעה בסולאר, מהו האופק הרווחי, מהם המכשולים העומדים בפני היזמים ומדוע אינו חושש שתקום "ועדת ששינסקי 2" גם בשוק הסולאר.

גיפמן, נשוי ואב ל-5, מתגורר בגבעת שמואל ומתפקד כמנכ"ל אספן גרופ במשך 4 השנים האחרונות. לאורך כל השיחה הוא מביע אמון בעתידו של שוק הסולאר הישראלי, אולם לעת עתה הוא לא חוסך בביקורת, לעתים אף נוקבת, בעיקר כנגד קובעי המדיניות. בין היתר, הוא מדבר על היעדר השקיפות, ניגודי האינטרסים בין משרדי הממשלה, חוסר היעילות והסחבת הביורוקרטית.

את עיקר פעילותה של החברה בשוק האנרגיה המתחדשת מבסס גיפמן על מתקנים סולאריים שעל גגות המבנים של אספן בישראל, כמו גם על גגות מבנים חקלאיים בגליל העליון.

במקביל, החברה פעילה גם מחוץ לתחומי ישראל בדגש על איטליה. במספרים, היקף הכנסותיה השנתיות של אספן גרופ מפעילות הסולאר מסתכם בכ-8.5 מיליון שקלים. ה-NOI ( תזרימי שנתי), מדד שמתייחס לרווח נטו מהשכרת נכסים ותפעול שוטף, מסתכם לכדי 6.9 מיליון שקלים.

במבט של 10 או 15 שנים קדימה, האם האנרגיה הירוקה היא זו שתיכנס "לנעליים הגדולות" של הגז והנפט?

"אני בהחלט חושב שלאנרגיה ירוקה יש פוטנציאל להיכנס לנעליים הגדולות של הגז והנפט ולו מן הטעם כי השמש היא מקור אנרגיה בלתי נדלה, בעלת פוטנציאל אינסופי לייצור חשמל ולהקטנת התלות בדלק ובנפט.

האנרגיה הסולארית משמשת כמנוע צמיחה וכקטר לחיזוק הכלכלה הישראלית בפרט והעולמית בכלל, ולהמשך צמיחה ושגשוג."

אתה לא חושש שסיפור ששינסקי יחזור על עצמו גם בסולאר? כעת המדינה מבטיחה חוזים סגורים ורווחיים ל-20 שנה, ובהתאם עוד עוד שחקנים נכנסים לתחום. אולם יתכן שגם פה האוצר "יתעורר" ויקרא לשינוי התנאים בשלב כלשהו

"כלכלת ישראל חזקה דיה כדי לעמוד בהתחייבויותיה. ההסתברות, שהמדינה תבטיח תעריפים סגורים ומסובסדים ל-20 שנה ולא תעמוד בהבטחתה, הנה הסתברות בלתי ריאלית כיום."

לאור הצטרפותה של ישראל ל-OECD ובשל יעדי הממשל להגדיל את ייצור האנרגיה המתחדשת, האם ההשקעה בתחום כדאית יותר מבעבר?

לאור תעריפי החשמל המסובסדים הקיימים היום בישראל, ולאור הביקוש הקיים למימון פרויקטים סולאריים, ההשקעה בתחום כדאית מאד מהסיבות הבאות: שיעורי מימון גבוהים ועומדים על כ-80%, הלוואות ארוכות לתקופה של כ-15 שנה, שיעור פנימי (IRR PROJECT) של למעלה מ-10% ושיעור תשואה על ההון (IRR EQUITY) של כ-40% עד 50%.

כמסתכלים על שאר העולם, אנרגיית רוח נפוצה יותר מאנרגיית סולאר ואף נחשבת לזולה יותר. מדוע אתם מתמקדים בסולאר ולא ברוח?

רוב הפרויקטים של אנרגיית רוח הם בהיקפים יותר גדולים והליך הרישוי וההקמה שלהם מורכב, יקר יותר ואורך זמן ממושך יותר. הוצאות בדיקות ההיתכנות יקרות יותר משמעותית. הסיכון התפעולי גדול יותר. הקמת פרויקטים קטנים בתחום אנרגיית הרוח אינה כלכלית. אמנם עלות ההקמה נמוכה יותר, אבל גם תעריפים נמוכים יותר.

האם למוצר כמו אנרגיית סולאר, בו קיים סבסוד ממשלתי כבד ומדיניות של מכסות, יש אופק רווחי בטווח הארוך?

"לעניות דעתי, לאנרגיה סולארית יש אופק רווחי לטווח ארוך. מצד המשקיע, ישנה השקעה בעלת תשואה גבוהה מאד לטווח של 20 שנה, הכוללת החזר מהיר של ההון העצמי ותעריף קבוע ומסובסד ובתזרים מזומנים יציב לאורך זמן.

מצד המדינה, האנרגיות המתחדשות בכלל והסולארית בפרט מזרימות דם חדש לשווקים הפיננסיים ומאפשרות להחליף את יצור החשמל המזהם, תוך הקטנת התלות בדלק ובנפט, הקטנת פליטת גזי החממה ושימוש במקור אנרגיה שופע ובלתי נדלה הניתן לרתימה לצורך ייצור חשמל."

היה זה ד"ר הרמן שיר, נשיא EUROSOLAR, אבי האנרגיות המתחדשות באירופה, שאמר: תמריצים לייצור חשמל באנרגיה סולארית אינם סובסידיה, אלא הסובסידיה היא של היצרנים הקונבנציונאליים, שאינם משלמים על העלויות הריאליות של ייצור החשמל המזהם.

התרומה האקולוגית לסביבה גדולה לאין ערוך מהסבסוד הכלכלי של המדינה ולכן יש לה תוחלת ארוכת טווח."

מהם המכשולים המרכזיים העומדים בפני השחקנים בשוק הסולאר הישראלי?

"החסמים הישראליים הם בעיקר ביורוקרטיים. תחום האנרגיה המתחדשת מפוזר היום בין הרבה גופים בעלי אינטרסים מנוגדים: המשרד להגנת הסביבה, משרד התשתיות, משרד האוצר, משרד החקלאות, משרד הביטחון, משרד התמ"ת ורשות החשמל.

הוקמה בישראל אמנם ועדה בינמשרדית לתחום האנרגיות המתחדשות, אבל היא צריכה להיות בעלת סמכויות ושיניים. יש להסדיר את תחום מעמד הקרקע, בעיקר בהיבטים של הסבת קרקע לשימושים של ייצור אנרגיה באופן שמונע ניגוד עניינים בין המשרדים השונים.

בנוסף תהליך הרישוי הוא מסובך, יחסית לחו"ל, ולעתים עוברים חודשים עד לקבלת היתר לעבודה מצומצמת. הוועדות לא תמיד מתכנסות בזמן ולעתים דורשות דרישות לא אחידות. נושא הארנונה העירונית לסולאר עדיין לא הוסדר באופן הומוגני כלל-ארצי ועדיין נשמעות דעות, לפה ולשם, באשר לצורך לחייב בארנונה.

חסם מרכזי נוסף לפיתוח התחום: שעון אחד = גג אחד. הכלל הנוקשה הזה מהווה חסם משמעותי לייצור חשמל סולארי בישראל. מאות גגות מנוצלים באופן לא אפקטיבי בהקמת מערכות סולאריות והמפסיד הוא הציבור בישראל.

לצורך הדגמה: יכול להיות גג של 10 אלפי מ"ר שיש לו שעון אחד, ובגלל החסם הביורוקרטי הזה ניתן להתקין עליו רק 50 קילוואט פיק על שטח של 600 מ"ר תוך אי ניצול פוטנציאל הגג."

גיפן סירב לענות שכנשאל האם לדעתו חברת החשמל והמדינה מקדמים את ייצור החשמל הירוק רק ממניעי יח"צ בעולם, ולא באמת פועלים להגדלת נתח הייצור ה"ירוק"

עוד לדבריו, "עדיין לא ברור לגמרי אם צריך היתר לעבודה מצומצמת, או היתר מלא. יש ללבן את העניין.

גם הליך קבלת רישיונות למתקנים בינוניים מתנהל בעצלתיים. מתוך מאות בקשות לרשות החשמל לקבלת רישיונות למתקנים בינוניים, אושרו פחות מ-30 רישיונות, כאשר בקנה ישנן בקשות שחצו את רף הג'יגה-וואט, כאשר המכסה המאושרת כרגע היא 300 מגה וואט - רק כשליש מהבקשות."

נושא חשוב לא פחות הוא נושא השקיפות והאופן העסקי. נדרשת שקיפות יתר בהתנהלות הרגולטורית הקשורה לאנרגיה סולארית. הודעה פתאומית של חברת החשמל כי נגמרו המכסות להתקנת מתקנים סולאריים בהיקף ייצור של 50 קילו-ואט, כפי שקרה לפני כשנה, בדיוק כשהשוק בתנופה של התארגנות ועשייה לאחר שיזמים קטנים השקיעו מיליוני דולר - אסור שיקרה!

הציבור חייב לדעת מה הצפי להתפתחות הענף ומה היקף ייצור החשמל שנותר פתוח לייזום. יש למנוע מצב בו חברות תשקענה משאבים לשווא בבחינת "ברכה לבטלה" ועל-כן יש לתת לסקטור העסקי אופק ארוך טווח.

איפה משתלם יותר להשקיע כיום בסולאר: בארץ או בחו"ל?

"בישראל יותר קל להשיג מימון בפרט למתקנים קטנים, אך תעריפי החשמל באיטליה, התשואה על ההון (IRR EQUITY) ועל סך הפרויקט (IRR PROJECT) גבוהה יותר, וזאת על אף שרמות הקרינה של השמש באיטליה נמוכות יותר. באיטליה יש 1200-1400 שעות שמש, לעומת 1600-1700 שעות שמש בישראל.

בהסתכלות לטווח בינוני וארוך, אין לי צל של ספק כי מרבית האנרגיה המתחדשת בארץ תבוא בעיקר ממתקנים קרקעיים, כמו בכל העולם. עפ"י התעריפים הקיימים היום בישראל במתקנים בינוניים (מעל 50 קילוואט פיק) ניתן להגיע לתשואה של כ-8% עד 9% בלבד בישראל. באיטליה ניתן להגיע לתשואות בטווח של 10% - 12%.

לעומת זאת, במתקנים קטנים בישראל ניתן להגיע לתשואה הקיימת במתקנים בינוניים באיטליה ועל-כן בהיבט של התשואות, ישנה עדיפות בהקמת מתקנים בינוניים באיטליה. מאידך, בהקמת מתקנים קטנים (עד 50 קילוואט פיק) ישנה עדיפות להקמת פרויקטים בישראל הן מצד התשואות והן מצד השגת המימון. בהתאם לזאת, כל עוד ישנן מכסות בלתי מנוצלות להקמת מתקנים קטנים בארץ, השוק ימשיך לצמוח."