האותיות הקטנות בתקנון קרן הפנסיה - קריטי לכסף הגדול
בטורים האחרונים ערכנו השואות בין מקדמי הקיצבה ודיברנו שוב על יתרון דמי הניהול הנמוכים בקרנות הפנסיה החדשות. חשוב לזכור כי קרן הפנסיה המקיפה בנוסף להיותה מכשיר לחסכון לפרישה נותנת לחוסך גם הגנה במקרה של נכות ואי יכולת לעבוד ולשאיריו הכנסה חודשית במקרה של פטירה בטרם עת.
בטור הפעם נדון בחשיבותו של תקנון קרן הפנסיה וזאת עקב העובדה כי בתקנון קרן הפנסיה "מסתתרות" ההגדרות הקובעות את גובה הכיסוי לו נהיה זכאים, מי יהיה זכאי לפיצוי ועוד ענינים שונים המגדילים או מקטינים את גובה הכיסוי.
סעיף ההגדרות בתקנון, כן אותו פתיח ארוך ומיגע שעליו אנו נוטים לדלג ,מכיל מושגים שונים ומשונים. מושגים אלו בחלקם אינם זהים בין כל הקרנות ומשנים את זכויות המבוטח.
ניתן דוגמא לחלק מההבדלים:
קביעת ההכנסה המבוטחת:
גובה פנסיית הנכות או השארים נקבעת על פי אחוז הפנסיה אותו רכש המבוטח מוכפל בשכר המבוטח, חשוב להבין כי השכר המבוטח אינו בהכרח השכר ממנו הפרישו העובד והמעביד את ההפקדה לקרן הפנסיה. מהגדרה זו מובן כי ככל שאחוז הפנסיה שנרכש גבוה יותר וככל שההכנסה המבוטחת גבוהה יותר תהיה גם הפנסיה במקרה פטירה ונכות גבוהה יותר.
ננית כי אחוז הפנסיה הנרכש הוא זהה. אך כיצד נקבעת ההכנסה המבוטחת?
ההכנסה המבוטחת נקבעת על ידי חלוקת הפרמיה שהתקבלה עבור הפקדה לתגמולים באחוז מסויים. אחוז זה אינו זהה בהכרח בין כל הקרנות. ניקח מבוטח ששכרו 10,000 ש'. סה"כ ההפקדה של העובד והמעביד לתגמולים הינה בגובה 1,000 ש' (10% לתגמולים). בחלק מהקרנות יחולקו ה-1,000 ש' לאחוז אותם גזרו העובד והמעביד , כלומר 10% ואז השכר המבוטח יהיה 10,000 ש'. אך בחלק מהמקרים נקבע בהגדרות כי אותם 1,000 ש' יחולקו לדוגמא ל-11.5%. על ידי חלוקה זו נקבע כי השכר המבוטח אינו 10,000 ש' אלא 8,695 ש' כלומר אחוז הפנסיה שתגזר למבוטח ב' תהיה נמוכה מהפנסיה שתגזר למבוטח א' למרות ששניהם הפרישו אותו סכום.
ניקח דוגמא נוספת:
קביעת השארים הזכאים לקבלת פנסיה במקרה של פטירה
בחלק מהקרנות השארים נקבעים כאלמן/ה וכיתומים. ניקח דוגמא לגרוש שלו יתומים ואין לו בת זוג. בחלק מהקרנות מי שיקבל את הסכום הינם היתומים בלבד. אבל בחלק מהקרנות ניתן לבחור שאיר נוסף שאינו בן או בת הזוג. במקרה של פטירה יקבל השאיר הנוסף חלק מסכום הפטירה ואפילו לשמש כנאמן לכסף זה למען היתומים.
הבטחה של מינימום קיצבאות לאלמן/ה
נניח מקרה של מבוטחת שנפטרה והשאירה אחריה בן זוג אשר זכאי לפנסיית שארים. אותו בן זוג נפטר מרוב צער שנה אחרי שנפטרה המבוטחת. בחלק מהקרנות במקרה כזה לא נותרה זכאות מחלקו של האלמן, אבל בחלק אחר ניתן לבצע הבטחה למינימום קיצבאות לשאיר. כלומר אם נפטר גם בן הזוג אשר היה זכאי לפנסיית שארים יובטח ליתומים או למוטבים עוד מינימום של גימלאות.
לסיכום, קיימים עוד הבדלים רבים בין תקנוני הקרנות, הגדלת כיסויים במקרים מסוימים, מגון רחב של מסלולי ביטוח, מסלול שנקבע כברירת מחדל, מסלולי השקעות ועוד. פעמים רבות עבור אותו כסף נקבל בקרן אחת יותר מאשר נקבל בקרן שניה. מומלץ לקרוא את התקנון בעיון ולהעזר באיש מקצוע בכדי להבין את מלוא המשמעויות.
- 3.משה 19/05/2011 09:26הגב לתגובה זוהרי משנים ומשפרים את התקנון כל שנה שנתיים
- 2.בועז א 18/05/2011 10:47הגב לתגובה זוהי ירון, זה בועז מהיום כיף אתמול (17/05), יש לי כמה שאלות אליך. אנא שלח לי את כתובת המייל שלך ל: [email protected]
- 1.יונתן 18/05/2011 10:30הגב לתגובה זוהאם יש אתר שמרכז את הבדלים העיקריים בתקנות בין קרנות הפנסיה לטובת הציבור.
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
