הגורם שיביא למציאות חדשה באירופה - מהי הדרך הנכונה?

אם בשבוע שעבר, הבליחה בנו מחשבה חיובית, פתיחת שבוע המסחר הנוכחי הוכיחה כי התבדינו.משבר החוב האירופי עדיין לא מאחורינו, ספק אם יוון מועמדת ראויה לכספי החילוץ, סרקוזי ומרקל טרם "סמוכים ובטוחים" במעמדה של זו האחרונה כחלק בלתי נפרד מגוש האירו והמגמה החיובית הכללית שהורגשה בשווקים ברחבי העולם עדיין לא מסמלת את תחילת התאוששותה של הכלכלה האירופית בפרט והכלכלה העולמית בכלל.

הוולטיליות ממשיכה לשלוט בשווקים ביד רמה, ונראה כי המשקיעים השונים נעים בין אופטימיות לפסימיות בהינף יד. אם לא די בכך, ביום שלישי בבוקר, התעוררו המשקיעים למציאות חדשה. מציאות בה איטליה צועדת ב"גאווה" בדרכן של חברותיה מגוש האירו (ספרד, אירלנד, פורטוגל, קפריסין ויוון), ואף "זכתה" בהורדת דירוג מסוכנות P&S.

בהורדת הדירוג הראשונה של מדינת המגף ב-5 השנים האחרונות, ירדה דירוגה של המדינה מ-A+ ל-A בלבד. לטענת סוכנות הדירוג, תכניתו של ראש ממשלת איטליה, ברלוסקוני, לצמצום הגירעון התקציבי ואיזון התקציב לשנת 2013, לא עמדה בציפיות, והייתה במילים עדינות, "לא מספקת". אי אפשר לומר כי המהלך הוכתר כ"הפתעה" ויצר זעזוע בשווקים, הכתובת הייתה על הקיר זה זמן רב.

קצב הצמיחה החלש, שלטון הסובל מאינטריגות פנימיות, חילוקי דעות מהותיים ויש שיאמרו אף שחיתות, בתוספת העלייה הניכרת בפרמיית הסיכון של המדינה ובעלויות גיוס החוב, הביאו למסקנה הברורה כי איטליה, היא הבאה בתור.

נראה כי ה"מכות" אשר נוחתות על המשקיעים מכיוון היבשת האירופית רחוקות מלהיפסק. אין ספק שגוש האירו נמצא במשבר הקשה ביותר מאז הקמתו. זאת על רקע צמיחה חלשה, חובות גבוהים, וגירעונות ממשלתיים אשר רחוקים מלהצטמצם בטווח הקצר ואולי אף הארוך. הבעיה המהותית איתה מתמודד גוש האירופי, הינה אובדן אמון המשקיעים ביכולת החזר החוב של הכלכלות השונות. אובדן זה מתבטא בזינוקן של פרמיות הסיכון של המדינות האירופיות.

כראייה, ניתן להביא את היום הקודם להורדת הדירוג האיטלקית. תשואות האג"ח הריבוניות שלה זינקו למעלה מ-5.62% ו"איימו" על גיוס החוב הנדרש לפי תכניתו של ברלוסקוני, העומד על כ-50 מיליארד אירו נוספים אשר יגוייסו (ואולי לא) ב-3 מכרזים בשבוע הבא.

נוסף על הבעיות הללו, המשקיעים נאלצים להתמודד עם בעיות נוספות כגון הפילוג בגרמניה בנוגע למתן כספי סיוע נוספים ליוון. מפלגת השלטון הגרמנית הפסידה לאחרונה ב-5 בחירות מקומיות. עובדה המחזקת את ההנחה כי קאנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, מאבדת אט אט את שליטתה בכלכלה הגדולה והחזקה בגוש כולו. אם כרגע נראה כי יוון הינה ה"כבשה השחורה" של מדינות הגוש, לא מן הנמנע שמחר יהיה זה תורה של איטליה, ספרד, אירלנד ופורטוגל, והרשימה רק ממשיכה וממשיכה.

ככל הנראה, כספי הסיוע הנוספים אכן יוענקו ליוון. זאת למרות התנגדותם של בכירים אירופיים המנצלים את מצוקת ההנהגה האירופית בניהול המשבר לקידום אג'נדה פוליטית כזו או אחרת. אולם השאלה הנשאלת היא, האם זהו הפיתרון הנכון למשבר החוב המתפשט ברחבי היבשת?

פיתרון אחר אשר עשוי לשפר את המצב הקיים, הוא הנפקת אירופי כללי הנקוב באירו לכלל המדינות החברות באיחוד. ברם הצעה זו, אשר עלתה על שולחן הדיונים לא פעם ולא פעמיים, נתקלה בהתנגדות גרמנית חזקה. מקור ההתנגדות הוא בכך, שמהלך שכזה קל וחומר שיגדיל את עלויות גיוס החוב הגרמני, אשר נכון להיום, מונפק בתשואה נמוכה (הנעה בטווח של 2%-3%).

מכאן ניתן להבין את עמדתה העיקשת של קאנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, וסירובה להיכנע ללחצים המופעלים עליה במקרה דנן. כמו וכן, ניתן לראות את העובדה כי היא ממשיכה אפוא לתור אחר פיתרונות חלופיים אחרים. כדוגמת חבילות סיוע נוספות, זאת חרף התנגדותם של מתחריה הפוליטיים.

קשה לכמת את גודלו של משבר החוב, או לנבא את עתידו של גוש האירו. אולם על פניו נראה כי אג"ח אירופי כללי אינו בין החלופות האופציונליות, וכי הזרמת כספי הסיוע באופן בלתי פוסק מהווה פיתרון זמני ותו לא. קשייה של יוון להתמודד עם בעיית החוב, היו יכולים להיות פשוטים יותר אם אכן הייתה מוותרת על השתייכותה לגוש האירו, חוזרת למטבע המקומי (דרכמה). בכך מונעת דיפלציה ומקטינה את חובותיה הריבוניים.

תרחיש שכזה, בו יוון אכן תנתק עצמה מגוש האירו ותבצע "תספורת" לחובותיה, אמנם עלול לייצר זעזוע בשווקים בטווח הקצר, להוביל לדשדוש כלכלתן של מדינות אחרות ברחבי היבשת,וליצור קשיי נזילות של מוסדות פיננסיים שונים החשופים לחוב היווני. אולם בטווח הארוך, נראה כי פיתרון זה עדיף על הפיתרון הנוכחי, ויכול לשרת נאמנה את המדינה הקטנה ואת גוש האירו יחדיו. הוא נושא על כתפיו את נטלה של זו, האחרונה, זה זמן לא מבוטל.

התמונה המצטיירת היא, כי עתידו של גוש האירו כולו מונח על כתפיה של אישה אחת בודדה, ותלוי באופן כמעט מוחלט במתווה הדרך בו תבחר. בשקלול כל הגורמים הללו, מסתמן כי לא סתם נבחרה מרקל לאישה המשפיעה ביותר של מגזין Forbes לשנה הנוכחית. נראה כי יש דברים בגו.

כעת, כל שנותר לעשות הוא לצפות מהצד. לקוות כי מרקל, בשילוב עם עמיתיה להנהגת הגוש אכן יגיעו לעמק השווה, ימצאו את הפיתרון האולטימטיבי הנדרש וינקטו במהלכים אשר ייצבו את כלכלתן של המדינות העומדות בפתחו של משבר החוב.