לפעמים שינוי מינורי עושה הבדל גדול שגורם לנו להתפלא, איך לא חשבו על זה קודם? ברוח זו בדיוק, אני מציע למקבלי ההחלטות בבורסה בת"א להוסיף לכל אג"ח שתקופת הפדיון שלה מתקצרת לכדי 90 יום, ספרה נוספת ואפילו שתיים מימין לנקודה העשרונית. שינוי מינורי שיהפוך את שוק החוב הקצר בארץ למשוכלל, מדויק והוגן יותר, כמו בחלקים אחרים בעולם.

משוכלל יותר

לכל אג"ח שנסחרת בבורסה בת"א נקבע מראש מרווח מינימאלי בין מחירי קניה או מכירה עוקבים. באג"ח ובמק"מ מדובר ב 0.01 אגורות. במילים אחרות, משקיע יכול לתת הוראת קניה במחירים 99.99, 100, 100.01 וכן הלאה.

הנוסחה שלפיה מחשבים את התשואה לפדיון של אג"ח עובדת כך שאם רכשנו מק"מ 112 (לפדיון בינואר 2012) בשער 99.66 אגורות ומחירה עלה ל-99.67 אגורות (לפי מרווח השער המינימאלי האפשרי היום), התשואה האפקטיבית משתנה מ-2.9% ל-2.81% ולהפך, ירידה במחיר האיגרת ל-99.65 אגורות, משנה את התשואה לפדיון ל-2.98%.

בעין זה אולי נראה זניח אבל על הנייר מדובר ביותר משלושה אחוזים מסך התשואה ובמציאות הנוכחית, של ריביות כמעט אפסיות ומשקיעים שנלחמים על כל שבריר אחוז, מדובר בהפרש תשואה משמעותי.

המצב מחמיר (בשל אותה נוסחה) ככל שמח"מ האג"ח מתקצר. אם ניקח לדוגמא מק"מ שיפדה תוך 15 ימים מהיום נגלה שכל קפיצה כזו במרווח מהווה 0.25% (!) בתשואה לפדיון.

כוחה של התופעה הזו עולה אם ניקח בחשבון את העלייה המטאורית בקרנן של הקרנות הכספיות שהמק"מים הקצרים האלה הם הנכס העיקרי שמרכיב אותן. 25% מסך קרנות הנאמנות הנסחרות היום בשוק הן כספיות והמחזור היומי הממוצע במסחר במק"מ מתחילת השנה (כולל עסקאות מחוץ לבורסה שנזכיר אותן שוב בהמשך) עומד על כ-1.2 מיליארד שקל. ושוב, מה שנראה במבט ראשון זניח מיתרגם לסכומי כסף גדולים מאוד בשורה התחתונה.

מה שהופך את העיוות הזה בשווקים לאבסורדי אף יותר הוא הדיון התקשורתי הנרחב בניסיונות המהוססים של מנהלי הקרנות הכספיות להשית עליהן דמי ניהול של כ-0.15% (בממוצע) לשנה בזמן שכל משקיע מן השורה (ומן הסתם בקרן הכספית) יכול להרוויח את זה מלתפוס תנודה מינימאלית אקראית במרווח.

מדויק יותר

ריבית בנק ישראל עומדת היום על 3%. על פניו זו הייתה אמורה להיות גם התשואה לפדיון של המק"מ שיפדה בדצמבר הקרוב. במציאות שנוצרה בשל העיוות המדובר, מי שקונה היום את המק"מ בשער 99.88 יקבל תשואה לפדיון של 3.13% ומי שמוכר בשער של 99.89 יאלץ להסתפק בתשואה של 2.87%. הפער הזה שנוצר מפני שאין למוכר ולקונה הזדמנות להיפגש באמצע, מקטין את היקף העסקאות המבוצע היום וגורם לזה שהמסחר לא משקף את הריבית באופן מדויק.

הוגן יותר

בעסקאות מחוץ לבורסה, שבהם רשאים הצדדים לעסקה להסכים על מחיר שאינו מוגבל במספר הספרות מימין לנקודה ולהימנע מהתופעה שתיארתי. העסקאות האלה, מעצם טבען, אינן נגישות למשקיעים מן השורה.

כמו בחלקים אחרים בעולם

שוק אג"ח של האוצר האמריקאי (treasury bills) לטווחים קצרים מתנהל בצורה שונה לחלוטין משוק החוב הקצר בארץ. המסחר שם הוא ברובו מחוץ לבורסה (מה שמכונה OTC, עסקאות מעבר לדלפק) והסוחרים נוהגים לנקוב במחירים בעלי ארבע ספרות מימין לנקודה העשרונית (99.9755, למשל) כך ניתן בפועל ל"החליק" את התשואה לפדיון הנרכשת/נמכרת בעסקה עד לרמה של שינוי תשואה של 0.001%. וזה כבר באמת זניח.

מאת: רונן קפלוטו, מנהל השקעות במגדל קרנות נאמנות

*הכותב הוא בעל רישיון ניהול השקעות, המועסק בחברה לניהול קרנות נאמנות. יובהר כי לכותב ו/או לחברה שבה הוא מועסק ו/או לחברות קשורות אליה עשוי להיות עניין אישי ו/או החזקות בניירות ערך ו/או בנכסים פיננסיים ו/או באפיקי ההשקעה המוזכרים בכתבה. אין הכתוב מהווה ייעוץ/שיווק להשקעות ו/או למס והוא אינו בא להחליף את שיקול הדעת העצמאי של הקורא ו/או מתן ייעוץ מקצועי, לרבות ייעוץ מקצועי על ידי יועץ/משווק השקעות מוסמך, בהתחשב בנתוניו ובצרכיו המיוחדים של הקורא.