בנק ישראל: מחירי המזון, דיור, חשמל, גז ומים עלו מ-2007 בשיעור הגבוה מהשכר

ההתרחבות הנמשכת של הפערים הכלכליים והחברתיים בישראל, יחד עם עידן של שינויים פוליטיים וכלכליים בארצות העולם, הציפה את תחושת חוסר שביעות הרצון מתנאי החיים של ליבת החברה והמשק הישראלי - מעמד הביניים; אלו שנהוג לומר עליהם כי הם נושאים בעיקר הנטל - החברתי, הכלכלי והביטחוני אך חשים כי רמת החיים שלהם ואיכות השירותים שהם מקבלים מהמדינה הולכים ויורדים.

בנק ישראל פירסם היום קטע מתוך דו"ח נרחב שיפורסם בסוף החודש העוסק בין היתר במצבו ההולך ומדרדר של מעמד הביניים במדינה.

ראשית בבנק ישראל מסבירים כי הגדרת השייכות למעמד הביניים היא יחסית וכוללת חלק מהאוכלוסיה שהכנסתו בין 75 אחוזים ל-125 אחוזים מההכנסה החציונית, ובמעמד הבינוני הגבוה החלק שהכנסתו בין 125 אחוזים ל-200 אחוזים מהחציון. ניתן לראות בשנים האחרונות כי חלקם של המעמד הבינוני והמעמד הבינוני הגבוה בכלל האוכלוסייה הצטמצם מאז 1997, בעיקר עקב גידול חלקו של המעמד הנמוך. זאת בדומה להתפתחויות במדינות המפותחות האחרות.

הרוב המכריע של הנמנים במעמד הביניים וכן עם המעמד הבינוני-גבוה, הם יהודים לא-חרדים (במעמד הביניים 90 אחוזים יהודים לא חרדים, ובמעמד הבינוני-גבוה יותר מ-95 אחוזים); כמחציתם חיים במשקי בית הכוללים זוג וילדים, וכרבע נוסף - במשקי בית של זוגות ללא ילדים. מבין משקי הבית שיש בהם ילדים, הרוב הם משקי בית בהם יש ילד אחד או שניים. רק בכ-2 אחוזים ממשקי הבית במעמד הביניים יש חמישה ילדים ויותר, ובמעמד הבינוני-גבוה מספרם של משקי בית כאלו הוא אפסי. הרכב הגילים של ראשי משק הבית השתנה בשני העשורים האחרונים כך ששני המעמדות האמצעיים כוללים יותר מבוגרים, והגיל הממוצע עלה. עם זאת, חלקם של בני 65+ ירד במעמד הביניים ועלה במעמד הבינוני-גבוה. ביותר מ-40 אחוזים ממשקי הבית המשתייכים למעמד הביניים וביותר ממחצית ממשקי הבית המשתייכים למעמד הבינוני-גבוה יש שני מפרנסים במשרה מלאה. ברוב משקי הבית האחרים יש לפחות מפרנס אחד במשרה מלאה או ראש משק בית עצמאי. חלקם של משקי הבית בהם אין מפרנסים כלל או שיש בהם רק מפרנסים העובדים במשרה חלקית נמוך מאוד, ואינו עולה על 10 אחוזים. תשומת העבודה של משקי הבית במעמד הביניים ובמעמד הבינוני-גבוה גדלה משמעותית מאז 1997.

אחת הטענות המרכזיות שעלו בדיון הציבורי על מצבו של מעמד הביניים בישראל נגעה לשחיקת ההכנסות של מעמד זה, לעומת העלייה הניכרת בהוצאותיהם על מוצרים ושירותים. במקביל גדל בעשורים האחרונים חלקה של ההוצאה הפרטית בסך ההוצאה על שירותים כגון חינוך ובריאות. מנגד, ההוצאות הציבוריות על חינוך ובריאות בישראל נמוכות יחסית למדינות המפותחות.

מניתוח הוצאותיהם של המשתייכים למעמד הביניים בחלוקה למספר קבוצות אופייניות בולטים מספר סעיפי הוצאה המהווים חלק גדול מהכנסתם של משקי הבית: הוצאות הקשורות לדיור- תשלומי שכר דירה ומשכנתא, הוצאות תחבורה- החזקת רכב ותחבורה ציבורית, והוצאות חינוך לגיל הרך מהוות נטל נכבד על אלו המשלמים אותן, ומגיעות לאחוזים ניכרים מהכנסה הפנויה. ההכנסה הפנויה של משקי בית ממעמד הביניים ומהמעמד הבינוני גבוה עלתה מאז 1997 בקצב מהיר יותר מקצב עליית המחירים, הן בממוצע (המבוטא על ידי מדד המחירים לצרכן) והן במרבית סעיפי ההוצאה (למעט ביטוח בריאות והוצאות על חשמל מים וגז). מאז 2007 חלה האצה בקצב עליית המחירים - ההכנסה הממוצעת למשק בית אמנם שמרה על ערכה הריאלי ביחס למדד המחירים לצרכן, אולם מחיריהם של מוצרים ושירותים שהיו בבסיס המחאה - דיור, מזון, חשמל גז ומים, עלו בשיעור גבוה משיעור עליית ההכנסה.

כתבות נוספות שעשויות לעניין: מה שהבנק לא מספר: איך תחסכו מעל 180 אלף שקל בתשלום המשכנתא הישנה? כיצד מקבלים עוד 485 אלף שקל על הבית? דוגמאות לתרבות הקומבינה