פרופ' יונה: "ראיית הציבור את הבנקים כמוקד עושק היא מובנת, הם רושמים שם רווחים עצומים - כשהעוני הולך וגדל"

המתקפה הרצחנית של איתמר אלון אתמול בסניף בנק הפועלים בבאר שבע על רקע חובותיו הכספיים לבנק מעלה את השאלה, האם הזעם על הטייקונים והבנקים שעד כה בא לידי ביטוי בעיקר בפייסבוק, התפרץ החוצה ועלול להמשיך לתת את אותותיו.

יוסי יונה, פרופ' לפילוסופיה של החינוך במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, התייחס בראיון ל-Bizportal לקשר שבין העליהום הציבורי כלפי הטייקונים והבנקים לבין המקרה הקשה אתמול בב"ש, "אני לא מזהה קשר מיידי. אפשרי שיש כאלו שמזהים את הבנקים כאיזשהו מוקד של עושק. האיש אומנם בא וביקש לנקום, אבל במה אשמים הפקידים שעבדו שם הפועלים על-פי הנחיות ונהלים מאוד ברורים?"

"זה נכון שבמסגרת הפגנות המחאה נופצו שמשות של בנקים וגם לאחרונה ראינו שהמפגינים הפגינו שנאה כלפם. ברור מאיפה זה נובע. הבנקים רושמים רווחים עצומים ומצד שני העוני הולך וגדל והסלחנות של הבנקים כלפי אי-החזר החובות של הטייקונים לעומת קשיחותם מול האזרח הפשוט, נתפשים כמוקד של הבעיה. אם מניחים שיש קשר בין מצוקה כלכלית והתרחבות מעגלי האלימות, אותו מוקד אמור היה להיות מופנה כלפי מדיניות הממשלה ולא כלפי מדיניות הבנקים."

יונה מוסיף, "מי שאחראית על המצוקה היא הממשלה. אומנם בבנקים מתנהלים לעיתים בצורה שערורייתית אם חושבים על הרווחים שהם עושים, העמלות שהם גובים מאיתנו והתיאומים בינם לבין עצמם, אבל הבעיה היא עם מי שמאפשר להם לנהוג כך. הנמען המרכזי של המחאה צריכה להיות ממשלת ישראל שהיא הריבון."

לשאלה אם האנשים בארץ פשוט שונאים עשירים אמר יונה: "אני לא חושב שיש שנאה טיבעית כלפי עשירים. אני חושב שהעוינות של הציבור כלפי הטייקונים היא לאור ההתנהלות השערורייתית של חלק מהם. התספורות, ההשקעות הבלתי אחראיות, משכורות העתק שהם משלמים למנהלים שלהם כשזו אפילו לא פונקציה של ביצועים, הפירמידות שבאמצעותן הם קצת בזזו את כספי הפנסיות - השנאה לא נובעת מהעובדה שהם עשירים. אין זעם על אדם כמו סטף ורטהיימר שגם הוא מוערך במיליארדים וכלפיו לא מופנה זעם בצדק, כי יש הבחנה בזעם והטינה בין אלה שכספם מופנה ליצירת מקומות עבודה חדשים ופיתוח למול אלה שעושים את כספם מספקולציות בשוק ההון ולא בהכרח תורמים לצמיחה כלכלית אמיתית ויצירת מקומות עבודה."