קורנר: "יועצים זרים המליצו לייצא עד 85% מהגז הטבעי, הגבלת הייצוא פוגעת בכלכלה - נתניהו נכנע להלכי הציבור"

מחר (יום א') יביא נתניהו לאישור הממשלה את ההחלטה המשותפת שקיבל עם סילבן שלום ויאיר לפיד בעניין ייצוא הגז הטבעי. בעוד ועדת 'צמח' המליצה על ייצוא של 53% מהגז שבמאגרים, השלושה קבעו כי השיעור הנכון הוא 40% ובתוך כך הגבילו באופן דרמטי את הייצוא מ'תמר' (לכ-55 BCM, לפי חישוב Bizportal), דבר שהמוריד מהפרק את פרויקט ה-FLNG במאגר.

על רקע החלטת ראש הממשלה נתניהו באשר לסוגיית ייצוא הגז, Bizportal שוחח עם מיקי קורנר כדי לשמוע את דעתו באשר להחלטתו זו של נתניהו ולהמלצות ועדת צמח בכלל. קורנר הינו מהנדס וכלכלן, אשר עוסק בתחום הגז טבעי במשך 10 שנים. קורנר שימש כסגן מנהל וכלכלן ראשי ברשות הגז במשך 6 שנים.

החל משנת 2010 קורנר משמש כיועץ לחברות בתחום האנרגיה, גז טבעי, חשמל ואנרגיה סולארית, וכן לחברות תרופות, מזון ובתי חולים. קורנר כתב חוות דעת לוועדת צמח והופיע במסגרתה כאדם פרטי.

קורנר מעודד מאישור ייצוא הגז מישראל שצפוי להתקבל בממשלה ביום ראשון הקרוב. לדבריו, "ההחלטה תחזיר את הוודאות לסקטור הגז, אך עדיין נותרו החלטות משמעותיות שהממשלה נדרשת לקבל כמו האם יוקמו מתקני יצוא בישראל? ואם כן - איפה הם יוקמו? מדובר בתהליכים שאישורם דורש פרק זמן ארוך, ואני מאוד מקווה שאישור הייצוא יביא לזירוז קבלת ההחלטות הנוספות בממשלה".

"החלטת נתניהו התבססה על הלכי הציבור בלבד"

לגופה של ההחלטה, קורנר סבור כי אין מדובר בהחלטה דרמטית שמשנה את התמונה הכוללת ואת המלצות ועדת צמח. לדבריו, "המלצות ועדת צמח היו שמרניות במידה רבה, ואילו החלטת שר האנרגיה שלום ורוה"מ נתניהו לא התבססה על אלמנטים מקצועיים כי אם על הלכי הציבור בלבד. אולם, בסופו של דבר אין מדובר בהבדל משמעותי במספרים. בין אם נשמור 400 BCM או 500 BCM למשק המקומי, זה לא משנה בטווח הקצר מאחר שאין אפשרות מעשית לייצא את כל הגז בבת אחת אלא בקצב של עד 5 BCM בשנה, זאת לאחר הקמת מתקן ייצוא שצפוי להיות מוקם רק לאחר פרק זמן של 5 שנים ועלותו מוערכת בכ-10 מיליארד דולר".

מכאן קורנר עובר לסקור את האפשרויות העומדות בפני חברות האנרגיה הישראליות מכאן והלאה. לדבריו, "השותפות ב'לוויתן' חושבות על מספר אופציות - הקמת מתקן ימי קבוע, הקמת מתקן יבשתי או לחילופין מתקן FLNG. להערכתי, אין חופים מתאימים בישראל להקמת המתקן הימי, וגם באשר להקמת מתקן יבשתי נדרשת מציאת קרקע מתאימה, ומעבר של אישורים רגולטוריים סבוכים. נראה כי בסופו של יום חברות האנרגיה יקימו צינורות לקפריסין או לירדן, ולחילופין יקימו מתקן FLNG צף, זאת למרות שלא הוקם עד כה מתקן כזה בעולם, בהשוואה לטכנולגייה המוטמעת במתקן היבשתי שמקורה עוד בשנות ה-60 של המאה הקודמת".

קורנר מתייחס להשלכות אישור הייצוא על כניסתן של חברות האנרגיה הגלובליות לפעילות בישראל. לדבריו, "אני מאוד מקווה שחברות האנרגיה הבינלאומיות יחזרו לקדוח בישראל. אני משמש כיועץ לחברות האנרגיה וכאדם ציוני ניסיתי לשכנע אותם להיכנס לפעילות בישראל, אך אלה סירבו לאור אי הוודאות הרגולטורית בישראל".

"בסופו של יום, ישראל לא מכוונת לחברות האנרגיה מהדרג הראשון, כדוגמת אקסון מובייל, שברון ורויאל דאץ' לאור עסקיהם עם מדינות ערב, והיא מסמנת את חברות האנרגיה מהדרג השני והשלישי, כדוגמת נובל אנרג'י ואדיסון. אני מאוד מקווה שחברות נוספות יבקשו לקדוח בישראל, צעד שהוא בעל משמעות רבה להתפתחות משק האנרגיה הישראלי".

"ייצוא הגז לירדן הינו אקוטי ליחסים הבינ"ל של ישראל"

מכאן, קורנר עובר לדבר על ההלך הציבורי והביקורת על המגזר העסקי בכלל והטייקונים בפרט. לדבריו, "אני לא חושב שהביקורת הציבורית היא עניינית במהותה. המספרים אליהם הגיעה ועדת צמח הם כל כך שמרניים, שאפילו יו"ר הועדה ומנכ"ל משרד האנרגיה שאול צמח היה מופתע מהביקורת הציבורית עליו. אני לא מצליח להבין את המתקפה על חברות האנרגיה. זו כנראה אותה מגמה 'אנטי-טייקונית'".

קורנר מציין כי ייצוא הגז לשכנינו, ובפרט לירדן, הינו עניין אקוטי ליחסי המסחר והיחסים הבינלאומיים של ישראל. לדבריו, "אם נייצא 3 BCM לירדן, מבחינתנו מדובר בכמות קטנה יחסית אך מנגד נוכל לעזור לירדן ולמנוע מהם משבר אנרגיה נוראי. אציין כי לפני כחודש שגריר ישראל בעבר ד"ר עודד ערן הופיע בועדת הכנסת וביקש לשכנע את הועדה לאפשר ייצוא של אותם 3 BCM לירדן, ורק למשמע הבקשה חברת הכנסת תמר זנדברג תקפה אותו וכמעט הרביצה לו!".

"יועצים זרים המליצו לייצא עד 85% מהגז הטבעי בישראל"

המלצות ועדת צמח ריכזו שיח ציבורי ער מאז שפורסמו לפני כשנה, ולקורנר יש ביקורת לא סמויה באשר לאותן המלצות. לדבריו, "הוועדה שכרה יועצים זרים שיש להם עשרות שנות נסיון, ואלה הראו בבירור שמדינות שהגבילו ייצוא באופן מהותי פגעו לעצמם בכלכלה. הדוגמאות המוהקות לכך הן בנגלדש, מצרים וטרינידד. הגבלת הייצוא הביאה הלכה למעשה לכך שחברות אנרגיה הפסיקו לקדוח היות וזה לא היה משתלם להן כלכלית".

"בישראל חששו מאוד לקבל את אותן המלצות, שרובן תמכו בייצוא של 85% מעתודות הגז, לא בגלל שהן לא היו מקצועיות, אלא בגלל שגם הם חיים בישראל וביקשו להימנע מלקבל החלטה כה דרמטית. בוועדת צמח ביקשו לקחת את הצריכה הנוכחית של הגז ולבצע תחזית ל-25 שנה, וזו טעות, היות וחלק מהנתונים התבססו על דו"ח שאני עצמי ערכתי בשנת 2004 וכעת אלה השתנו בתכלית. כך, לדוגמא, הבחנתי כי צריכת הדלקים בתעשייה משנת 2004 ועד 2012 ירדה בחדות בשיעור של 35%, כלומר ירידה של קרוב ל-6% בשנה במקום עלייה של 3% בשנה בשנת 2004".

קורנר מסביר את הירידה החדה בצריכת הדלקים בתעשייה, שהגז הטבעי מתעתד להיות בו גורם מרכזי, לאור מעבר של תעשייה כבדה למדינות המזרח הרחוק שמקפידות פחות על רגולציה וזיהום אוויר. בנוסף, קורנר מציין כי פוטנציאל הגז בתעשייה ירד מ-3.8 BCM בשנת 2004 ל-2.5 BCM בממוצע לשנה בין השנים 2005-2012. לדבריו, "הוועדה לקחה בחשבון פוטנציאל גז בתעשייה של 5 BCM ומבחינתי זה לא סביר. אי אפשר להניח גידול קבוע אם בעצם יש קיטון. הצריכה השנתית הנוכחית תהיה הרבה יותר קטנה ממה שלקחו בחשבון".

גם באשר לשימוש בגז טבעי לייצור חשמל, קורנר מציין כי הוועדה לקחה בחשבון הנחות מאוד מרחיבות, ולא לקחה בחשבון תוכנית התייעלות אנרגטית של חברת החשמל, שאמורה להפחית את צריכת החשמל ב-20% עד לשנת 2020. לדבריו, "הוועדה הניחה כי כמות החשמל שתופק מגז טבעי תהיה בשיעור של 80% מכלל ייצור החשמל במשק. מדובר בהנחה חסרת תקדים, זאת היות וברוב מדינות העולם כמות החשמל המופקת מגז הינה בשיעור של 20% בממוצע".

"בנוסף, הוועדה לא לקחה בחשבון את שיעור החדירה של החשמל הסולארי, והניחו ירידה של 15-20% במחירי החשמל הסולארי, במקביל לגידול שנתי של 3.1% בצריכת החשמל. אציין כי לפי דו"ח סטטסיטי של האיחוד האירופי, שסוקר את 27 מדינות אירופה, שיעור הגידול השנתי הממוצע עומד על 1.35% בלבד בשנה. כך שלמעשה להניח גידול של 3% בשנה ולהכפיל ב-25 שנה הוא צעד שגוי ולא לוקח בחשבון את מכלול הפרמטרים הדרושים".