אותו הדבר? חמאס מול דאע"ש, בוחנים 7 פרמטרים מרכזיים - צפו בטבלה

בסוף השבוע האחרון קיבלנו הוכחה נוספת לאכזריות של אנשי חמאס בעזה. על פי מידע ותמונות שפורסמו מתוך עזה, כ-25 פלסטינים הוצאו להורג בסוף השבוע. בישראל מנסים למנף את זה להשוואה המתבקשת בין הארגון הרצחני דאע"ש שפועל בעירק ובסוריה לבין חמאס העזתי.

קשה להעריך עד כמה הדברים באמת מחלחלים לתודעה העולמית, אבל אפשר למצוא לא מעט כלי תקשורת עולמיים שהכותבים בהם עורכים השוואות בין שני הארגונים, כמו זו למשל בעיתון הניו-יורק פוסט שהתפרסמה אתמול תחת הכותרת "חמאס, דאע"ש: שני צדדים של אותו מטבע טרור".

פרופ' עופרה בנג'ו, החוקרת הבכירה ממרכז משה דיין שמתמחה בין היתר בענייני דאע"ש עזרה לנו לערוך את ההשוואה הזו מכמה נקודות כשהיא מציינת ש"ישנן נקודות דימיון וגם שוני רבות".

1. מטרות.
דעא"ש: הקמת החליפות האיסלאמית שתשתרע על פני כל המזרח התיכון ותגיע עד ספרד.

חמאס: פחות יומרניים. שואפים להקמת מדינה איסלאמית כשהמטרה היא לא כל המזה"ת, אלא כל פלסטין - מהים התיכון ועד הירדן כשזה כולל את השמדת מדינת ישראל וסילוק אנשי אש"ף שנחשבים בעיניהם לבוגדים.

שורה תחתונה: יש שוני מבחינת ההיקף של המטרה, אבל שניהם מציבים מטרות רחבות מעבר לגבולות הנוכחיים שלהם.

2. אופן ההשתלטות.
חמאס: דרך של בחירות כביכול, אבל אופן התרגום של זה היה סילוק בכוח והרג של אנשי אש"ף בעזה.

דאע"ש: אין יומרות לשום הליך דמוקרטי, אלא שימוש בדרך של אלימות בלבד.

שורה תחתונה: יש שוני בכך שבמקרה של חמאס היה כביכול הליך דמוקרטי. הדימיון הוא בעניין האלימות שאולי לא הגיעה למימדים של דאע"ש, אבל הם הופכים את העם הפלסטיני לקורבן מעצם מיקום אמצעי הלחימה והירי בתוך אזורי המגורים, בתי החולים והמוסדות הלימודיים.

3. צורת השליטה.
חמאס: הרג באנשי אש"ף בהמוניהם אחרי הבחירות, אבל לא ערף ראשים. היום אנחנו רואים את משפטי השדה קבל עם ועדה.

דאע"ש: הטלת אימה ופחד באלימות ואכזריות.

שורה תחתונה: כאן חמאס ודאע"ש דומים מאוד - זאת אומרת לשלוט על האנשים באמצעות אימה ופחד.

4. הרכב הארגונים והמוצא של אנשיהם.
דאע"ש: בוגרים מאפגניסטן וגיוס אנשים ממדינות שונות בעולם.

חמאס: ג'יהדיסטים, שעיקר הכוח שלהם בנוי מהחמאס המקומי (בעיקר מכיוון שישראל מונעת הצטרפות של אנשים מרחבי העולם)."

שורה תחתונה: שוני ברור במוצא ובהרכב הארגונים.

5. תמיכה חיצונית.

חמאס: נתמכו ע"י אירן לאורך תקופה ארוכה וע"י קאטר. טורקיה נתנה כבר ב-2006 דריסת רגל לחמאס בשיטחה למרות שהעולם ראה בו ארגון טרור, אבל היא הייתה הראשונה לקבל משלחת של אנשי חמאס בראשות ח'אלד משעל. מאז, התמיכה נמשכת והיא נתנה מקום גם שייח צאלח מחמוד אל ערורי לארגן את החטיפה והרצח של שלושת הנערים למשל.

דאע"ש: תמיכה של קאטר, טורקיה ובעבר של סעודיה. נכון שלדאע"ש יש מקורות כמו הנפט, מאחר שהם שולטים על 7 בארות, והם השתלטו על כלי נשק בעצמם, אבל אסור לשכוח שבמשך תקופה ארוכה טורקיה וסעודיה תמכו בהם, אלא שהגולם קם על יוצרו.

שורה תחתונה: יש שוני מעצם התמיכה של אירן בחמאס כשברור ששום גורם שיעי לא תומך בדאע"ש ששם לעצמו מטרה לחסל את אנשי השיעה. אם כי קטאר וטורקיה הם גורמים תומכים דומים. בשני המקרים, ללא הסיוע החיצוני שני הגופים לא היו מצליחים להתקיים לאורך זמן.

6. כיצד הארגון נתפס בעולם.
חמאס: תנועת שחרור לאומית שמטרתה להביא לקיומה של מדינה פלסטינית כביכול לצד ישראל.

דאע"ש: גורם מסוכן שחייבים להלחם בו.

השורה התחתונה: יש שוני משמעותי בתפיסה שלהם. ישנה התעלמות מהמשוואה האמיתית שהחמאס חותר אליה - מדינה ללא קיומה של ישראל לצידה.

7. אפשרות להידברות.

חמאס: אפילו עם אחיהם, הפלסטינים, הם לא באמת מוכנים לדבר. יש מי שרוצה לפתח איתם דו-שיח מסוים אצלנו ועושים את זה כדי שגורמים קיצוניים עוד יותר לא יתפסו את השלטון בעזה. הרי כל חלל ריק מתמלא ע"י גורמים אחרים גרועים יותר. הניסיון מראה שאחרי שמסלקים גורמים קיצוניים, מגיעים גורמים קיצוניים עוד יותר.

דאע"ש: אין מבחינתם אפשרות למו"מ - מי שאינו מאמין בשלטון החליפות הינו כופר ודינו השמדה.

בשורה התחתונה: בשני המקרים לא כדאי ולא רצוי להדבר, כי המטרה הסופית שלהם היא השמדה. במקרה של דאע"ש אלה השיעים, היזידים וכו' ובמקרה שלנו המטרה היא השמדת ישראל - ברור שפה הדימיון הוא גדול מאשר השוני.

איך העולם יקנה את ה'דימיון' הזה בסופו של דבר?

"מה שכדאי לעשות הוא להדגיש את הפער הגדול מאוד בין חמאס לרשות הפלסטינית. להראות את התמונות הקשות של ההוצאות להורג בכיכרות בעזה, את התמונות של בית החולים שיפא שהפך למטה צבאי - יש לתמונות האלה כוח."

"זה יכול לחלחל קצת" אומרת פרופ' בנג'ו, "אבל צריך להבין שמול שונאי ישראל המושבעים זה לא יעזור, כי לא מעניין אותם לראות את האמת כפי שהיא ודוגמא לזה היא למשל המכתב הפתוח של רופאים ומדענים בכתב העת המכובד Lancet. אז יש את מי שאת דעתו כבר באמת לא ניתן לשנות, אבל בקרב האנשים שנמצאים בשוליים ומתנדנדים אפשר 'לנגוס'.