בתרחיש קיצון, דאע"ש מסוגלים ליצור סוג של צונאמי - ולהטביע מיליוני בני אדם

אין זה סוד שבמלחמות הורסים את הסביבה - אפשר לראות במשפט זה חוק טבע ולא יכול להיות אחרת. במלחמה הורסים בתים, תשתיות מים וביוב, מזניחים פינוי אשפה וניקיון, עוקרים יערות וגינות, חופרים ביצורים ולא חושבים להחזיר את הסדר על כנו בתום הלחימה.

הפגזות משנות את הנוף (ראו בורדן של 2014, תוצאות הפגזות מ-1915, כאילו התרחשו אתמול). השריון על שרשרותיו הכבדות הורס את הסביבה, משנה דרכים, נופים - התוצאה מוכרת בתום כל המלחמות. עזובה וחורבן הם סממנים של אותה מהומה ומבולקה.

נחזור למזרח התיכון, בסוריה כבר 4 שנים שאין בנייה, תיעול, השקיה, ניקוז, הנחת תשתיות חדשות. ההפך קורה - סוריה נהפכת לאיי חורבות בערים ובכפרים. במה שונה המצב במרחבי השליטה של דאע"ש?

בנוסף להרס הסביבתי כתוצאה מפעולת המלחמה הקונבנציונלית שתיארנו למעלה, נכון לאמצע שנת 2014 אנשי דאע"ש שולטים על חלקים נרחבים מאגני הניקוז של הפרת והחידקל. בתחומי שליטתם סכרים בטבקה ורקה על הפרת. הם שולטים חלקית או בשלמות על סכר מוסול וכל הסכרים בינו לעיר מוסול ומשם לצפון בגדד.

ביכולתם להסב נזקים בדרגות של חומרה - פגיעה במערכת ההשקיה יכולה להסב נזקים לכל אורכם של נהרות הפרת והחידקל ולייבש מיליוני דונם של קרקעות חקלאיות ומאות כפרים. זה קל לביצוע, שכן מדובר בסגירת השערים בלבד. אפשר לפגוע בתחנות הכוח של הסכרים ולהביא אסון כלכלי על מיליוני בני אדם הנזקקים לחשמל.

שלא זה בלבד, הם יכולים להרוס את הסכרים - דבר שמצריך מאות של טונות כדי לפגוע בצווארי הבקבוק של סכר מוסול, טבקה, פתחה או סמרה. באם אירוע כזה יתרחש, הוא עלול להביא לאסון רב-ממדים, שיטפונות שיכסו את כל עמקי הנהרות ובדרכם יקחו פשוטו כמשמעו סכרים קטנים יותר בדרכם, גשרים, פרברי ערים וכל הכפרים שבדרכם. בסופו של יום תראה עירק כאזור שעבר גל צונאמי. החורבן המוחלט יכלול, בין השאר, החרבת כפרים וערים כמוסול, בגדד, כות, אימארה ובצרה. האסון עלול לכלול הטבעת מיליוני בני אדם, שהרי 30 מיליוני תושבי עירק חיים בצמוד לנהרות הפרת והחידקל.

כל שנותר לנו לקוות, שלוחמי דאע"ש הם הגיוניים, נורמליים, אחראיים ולא יבצעו אחד מ-3 החלופות שמינינו. אבל מותר גם להניח שככל שההפצצות האמריקניות על מרכזי הכוח של ממלכת דאע"ש יתגברו, הם עלולים להביאם למצב רוח של "תמות נפשי עם פלישתים" ואז כתבה זו יכולה להיהפך למציאות. מדובר באזור שממילא תושביו, או יותר נכון מנהיגיו, מתנהלים כמטורפים, ולא מהיום.

למען האמת, עירק כבר חוותה אסון כזה בשנת 1200, כאשר ג'ינגיס חאן החריבה, וזו לא התאוששה משיבוש מערכת הנהרות עד היום. אין לי ספק, שמנהיגי המערב וקואליציית "הנורמלים" מודעים לסכנות המתוארים, ויעשו הכל על מנת לחזור ולשלוט במערכת הסכרים של נהרות הפרת והחידקל.

באשר לחורבן הסביבתי הכולל באזור, אין לנו ברירה אלא להמתין להפסקת המלחמות וההרס, ולהתחיל בשיקום המזרח התיכון כולו - מאסואן שבמצרים דרך נהרות הפרת והחידקל וכלה באורונטס ובכל יובלי הירדן כולל הצלת ים המלח - גם אנו שותפים לנעשה כאן.