צבי סטפק: "צריך להעלות את שכר המינימום ל-30 שקל לשעה, ולא להיבהל מצעקות המעסיקים שזה יגמור אותם"

ביום שאחרי הצגת תקציב 2015 ע"י לפיד ובכירי האוצר, צבי סטפק ממיטב-דש מוציא מסמך תחת הכותרת - "הקשקשת השנתית של התקציב".

באותיות גדולות כותב סטפק - "מה שהיה הוא שיהיה. עוד תקציב אפור, שאין בו בשורות ואין בו גורמים מחוללי צמיחה. הוויכוח על התקציב משרת מטרות פוליטיות ומשכיח את הבעיות האמיתיות של המשק הישראלי".

וכך כותב סטפק: "זוהי עונת הספינים: כן מע"מ אפס – לא מע"מ אפס, כן הטלת מסים – לא הטלת מסים, כן הגדלה של ממש בתקציב הביטחון – לא הגדלה ניכרת, כן נפילת הקואליציה ובחירות מוקדמות – לא נפילת הקואליציה, וכולם מרוצים. הציבור, לא מבין מה קורה מימינו ומה קורה משמאלו, וכשאינך מבין, אתה אומר לעצמך – מה זה ענייני, אני הרי ממילא לא יכול להשפיע, אז בוא נתכנס לאדישות".

סטפק מציע מספרים דברים:

1. עניין תוספות התקציב למשרדים : "אני כופר בהנחה, המקובלת על לא מעט כלכלנים, שתוספת תקציבים למשרדים האזרחיים משפרים במשהו את רווחת האזרח. במידה רבה, ההיפך הוא הנכון – התוספות רק יוצרות בורות שומן שאחר כך אי אפשר להיפטר מהן. נכון, ההוצאה האזרחית בישראל היא בין הנמוכות במדינות ה-OECD, אבל האם מישהו בדק פעם את האפקטיביות שלה? בסקטור העסקי מקובל לומר שלא כדאי לשפוך כסף טוב אחרי כסף רע ואחרי השקעה רעה. מסתבר, שבסקטור הציבורי לא שמעו על כך. יצירת אילוצים היא מדיניות ראויה, כל עוד לא בונים את התקציב מאפס. המשבר הכלכלי, אגב, ניפץ לא מעט "אקסיומות" כלכליות."

2. להתחיל מהתחלה, מאפס: "מה שצריך היה לעשות מזמן, ואף ממשלה לא עשתה, זה להתחיל הכל מהתחלה – תקציב אפס, דף חלק, לקבוע סדרי עדיפויות, יעדים, לו"ז למימושם. מה שברור כל כך בסקטור העסקי, כנראה, ממש לא ברור בסקטור הציבורי, וכך הדברים מתגלגלים משנה לשנה".

3. קיצוץ בבורות השומן: "בעיתוי הנוכחי אפשר להגדיל את יעד הגירעון במידה סבירה. לא צריך לחשוש מזה, ולא צריך גם לחשוש מתקדים. אבל, קודם כל, יש להגביל את הגידול בתקציב הביטחון ולא לאפשר את הניצול של מערכת "צוק איתן" להגדלה קבועה של הוצאות הביטחון. בנוסף, יש לקצץ, כאמור, בכמה תקציבים אזרחיים שגם בהם יש בורות שומן. לא יקרה שום דבר רע, למשל, לתקציב החינוך אם הוא יקוצץ ב-1 עד 2 מיליארד שקל. אני יודע שמיד יתנפלו עלי כל הכלכלנים ה"חברתיים", אבל רק דברים טובים יצמחו מכך. זאת, בתנאי שייקבעו סדרי עדיפויות, והשרים לא ינפנפו כהרגלם באיום של סגירת בתי ספר לחינוך מיוחד, הפסקת אימונים כשמדובר בתקציב הביטחון, סגירת מעונות למפגרים כשמדובר במשרד הרווחה, וכך הלאה. אגב, מחקר שפרסם ב-2013 מצא כי הוצאות המגזר הציבורי מתאפיינות בתפוקה שולית פוחתת. ברור, שעדיף היה שהרחבת הגירעון תהיה מלווה ברפורמות מבניות מסוג אלה שמתבקשות מהבעיות האמיתיות של המשק (ראה לעיל), אבל אינני נאיבי לחשוב שכך יהיה, בוודאי לא בטווח הקצר"

4. העלאת שכר המינימום: "אין שום סיבה וזה גם לא נכון יהיה להעלות מסים כשיטה. להיפך, בסיטואציה הנוכחית במשק הישראלי יש להוריד מסים. יש לעשות רציונליזציה במסים באופן שנטל המס על "מר ישראלי" יקטן ולא יגדל. מצד אחד, יש לבטל את הפטור המגוחך על מע"מ באילת, ויש להטיל מע"מ על פירות וירקות - תחום שמהווה חממה להון שחור. מהלכים אלה יאפשרו הפחתה מסוימת בשיעור המע"מ על מוצרים ושירותים אחרים במשק. בנוסף, יש להגדיל מאוד את המיסוי על נדל"ן ויש להילחם באמת בהון השחור. מנהל רשות המסים התבטא לאחרונה, שאילו גבו בישראל מס כחוק (כולל על ההון השחור שגודלו מוערך ב-15%-25% מהתוצר!) היה מספיק כסף גם לביטחון, גם לחינוך, וניתן אף היה להוריד מסים. לשם כך, הגיע הזמן לקבוע חובת דיווח כללי מלווה בצעדי ענישה ואכיפה משמעותיים, ולהקדים לה מהלך של הקלה על משיכת דיבידנדים מחו"ל. הסיבות האמיתיות היחידות שזה לא נעשה עד היום הן סיבות פוליטיות. כך, למשל, לפני בחירות, הפוליטיקאים שלנו אוהבים להצטלם בשוק מחנה יהודה, שוק הכרמל ועוד, להתחבק עם אנשי השוק זה יותר פוטוגני מאשר ש"יסקלו" אותך בעגבניות. אבל, יש גם צד שני - צריך להוריד באופן ממשי את מס הכנסה על המשתכרים עד כ-20,000 – 15,000 שקל ברוטו לחודש, וצריך להעלות את שכר המינימום לרמה של 30 ₪ לשעה . ונא לא להיבהל מצעקות המעסיקים שזה יחסל את עסקיהם. עסק שיחוסל בגלל מהלך כזה, כנראה, מוטב שכך ולא צריך להמשיך ולהנשים אותו, עם כל הכאב הכרוך בזה."

"מחוללי הצמיחה הקלאסיים בסיטואציה כזו יהיו – הגדלת כוח הקנייה של הציבור, הגדלה בתקציב התשתיות, עידוד מאסיבי של עסקים קטנים ובינוניים על חשבון הגדולים. צמיחת המשק בקצב של 2.5% עד 3% היא בעייתית והיא לא גזרת גורל. אין סיבה אמיתית שלא נוכל לחזור לצמיחה שנתית של 5%."