הריבית אפסית אך העולם עדיין מתמודד עם דיפלציה - על מחסור מלאכותי ואבטלה דיגיטלית

כשהמשקיעים מפקידים בידי מקצועני שוק ההון את כספם, הם מניחים שהמומחים מכירים את החוקיות שלפיה מתנהלות המערכת הכלכלית והפיננסית, ובהתאם מנהלים את חסכונות הציבור. אבל הגלובליזציה, התלות ההדדית המתהדקת לא רק בין שווקים פיננסיים, אלא גם בין מדינות, כלכלות ואנשים, וההתפתחות הטכנולוגית ובמיוחד הרובוטיקה, הבינה המלאכותית והדפסות תלת ממד, שומטות בהדרגה את הנחות הבסיס של השיטה הכלכלית כולה וטורפות את הקלפים של מקבלי ההחלטות, הכלכלנים ומנהלי ההשקעות.

חוקיות חדשה והתרופפות הקשר בין סיבה למסובב
העולם התקדם והשתנה מאוד ב-50 השנים האחרונות, אבל מדע הכלכלה וניהול ההשקעות נותרו קפואים ולא התאימו את עצמם. איך אפשר לנהל מדיניות כלכלית ולנהל השקעות לפי חוקיות שהיא נחלת העבר? האם הייתם נותנים לשרברב עם מפתח שוודי גדול וגס לתקן עבורכם את המכשיר הסלולרי החדיש והעדין שלכם? לא בכדי סטודנטים לכלכלה ברחבי העולם מוחים על מה שמלמדים אותם באוניברסיטאות. איפה התיאוריות שעוצבו אחרי מלחמת העולם השנייה ושעדיין שולטות, ואיפה העולם הגלובלי והמקושר של היום?

ברגעים נדירים של כנות במהלך משבר 2008, לא היססו כלכלנים בכירים כמו סטנלי פישר, ג'וזף שטיגליץ ואחרים, להודות שהמודלים הכלכליים לא הצליחו לחזות את המשבר, המעיטו בחשיבותו ובהשפעות הגלובליות שלו, ולא סיפקו להם כלים אפקטיביים לטפל בו ולהחזיר את הכלכלה למסלול צמיחה. מאז היוהרה חזרה לשלוט, וקשה למצוא מנהלי השקעות שמודים שהם מתפקדים במערכת המתנהלת לפי חוקיות חדשה שהם אינם מבינים בה דבר.

רגע נדיר וחשוב כזה של כנות, סיפק לנו לאחרונה צבי סטפק, מבעלי השליטה במיטב-דש, שבסדרת ראיונות לכלי התקשורת הודה כי הוא מרגיש כאילו שלקחו אותו למאדים או לכוכב לכת חדש שבו חוקי הכלכלה אחרים, ושהוא צריך ללמוד הכל מחדש. סטפק הוסיף כי לתחושתו הניסיון וההבנה שצבר בהשקעות לא שווים הרבה. כדי לא להפחיד את המשקיעים, הוא הוסיף שבכל זאת הניסיון מאפשר לו להבין טוב יותר מה יקרה בעתיד.

כל מנהלי ההשקעות, הכלכלנים ומקבלי ההחלטות פועלים לפי סדרה של אקסיומות, תסריטים של מקרים ותגובות שהוכיחו את עצמם בעבר ומאפשרים להם לקבל החלטות נכונות ומוצלחות. פעם היה ברור מה יקרה לאינפלציה אם הריבית תהיה אפסית או אפילו שלילית, היום לא. פעם היה ברור איך תגיב הצמיחה למדיניות פיסקלית ומוניטרית מרחיבה, היה ברור כיצד לחלץ את הכלכלה הריאלית ממשבר, היה ברור שרמה גבוהה של אי שוויון בהכנסות אינה מהווה איום משמעותי על תמונת המאקרו, היה ברור איך לייצר אינפלציה חיובית שאמורה להמריץ את הצריכה הפרטית, היה ברור איך לנהל תיק השקעות, מתי לקצר, מתי להאריך, מתי לצאת מהשוק ומתי להיכנס חזרה, מתי להעדיף ניהול אקטיבי על פני ניהול פאסיבי, היום לא.

אפשר להמשיך עם הדוגמאות האלה עוד ועוד, אבל בשורה התחתונה המסר ברור: התלות ההדדית בינינו בעולם שהפך לגלובלי ומקושר, במערכת מורכבת שרגישה מאוד לכל אחד מאבריה, יצרה חוקיות חדשה, שאליה עלינו להתאים את עצמנו. הפער בינה לבין החוקיות הנוכחית שעל פיה אנו מתנהלים כמו על טיס אוטומטי, מייצר משברים, תנודתיות גבוהה של השווקים הפיננסיים והסחורות וחוסר יכולת לנבא ולנהל את ההתפתחויות, אפילו על בסיס יום יומי. המבוכה של נשיאים, ראשי ממשלות, נגידים מרכזיים ושרי אוצר משקפת את המציאות הקשה הזו. ואנחנו המשקיעים תלויים בהם. מפחיד.

תופעת המחסור? עודף כושר ייצור יקשה מאוד על התוצאות הכספיות של חברות
בראיון שנתן דורון צור לביזפורטל הודגש כי לאחרונה ניכר שקיים עודף כושר ייצור כמעט בכל התחומים, ושבהתאם יהיה קשה לחברות לשחזר את הצמיחה שאפיינה אותן בעבר ולהמשיך ולהגדיל את הרווחיות. דוגמה נוספת ומעניינת מתייחסת למה שקרה בגרמניה בסוף השבוע האחרון. עקב עודפי חשמל שהצטברו בשל תפוקה גבוהה במיוחד של אנרגיה מתחדשת, חברות החשמל בגרמניה נאלצו לשלם לצרכנים כדי שיצרכו את חשמל. ממש עולם הפוך.

מחסור? כל השיטה הכלכלית מבוססת על הנחת המחסור במשאבים טבעיים, חברתיים וכלכליים. אבל החוקיות משתנה. זה לא סוד שהטכנולוגיה, הרובוטיקה, הביוטכנולוגיה ומדעים נוספים שומטים את הקרקע מתחת להנחת המחסור. כיום די ב-5% מהאוכלוסייה כדי ליצר עבור כולנו את כל צרכי הקיום שלנו. אם נמשיך את הדוגמה מענף החשמל, טסלה מפתחת סוללה חכמה שתאגור את האנרגיה שהבית של כל אחד מאיתנו פולט לאוויר ותאפשר שימוש חוזר, נקי וזול מאוד במה שעד היום הוא משאב מבוזבז. דוגמאות כאלו יש לרוב.

מדוע אנחנו לא מרגישים את זה עדיין בחנויות? מדוע המחירים לא משקפים עודפי היצע גדולים? זה משום שהשיטה הכלכלית מייצרת מחסור מלאכותי כדי לשמר ולהגן על עצמה. איך היא תתקיים אם מנוע הצמיחה העיקרי של הכלכלה ב-60 שנים האחרונות, הצריכה הפרטית שמהווה כ-70% מהתוצר של המדינות המתועשות, כולל בישראל, יוריד הילוך ויחזור לממדיו הטבעיים? לכלכלנים אין על כך תשובה.

אי אפשר לברוח מהחוקיות החדשה הזו. יש בעולם עודף כושר יצור אדיר כמעט בכל התחומים, וזו אחת הסיבות שלמרות הריבית האפסית מזה 8 שנים, העולם מתמודד עם דיפלציה (אינפלציה שלילית) במקום עם אינפלציה, וההתאוששות הכלכלית הגלובלית אנמית ושברירית מאוד, למרות המשאבים האדירים שהושקעו ומושקעים בה. אירופה, סין, יפן, אמריקה הלטינית וארה"ב – כולן מגמגמות.

העלאת הפריון בעבודה בטלה בשישים בהשוואה לאבטלה הטכנולוגית
אני מסתכל על ההצעות לאושש את הכלכלה באמצעות העלאת הפריון בעבודה ומגחך. נכון, מסורתית העלאת הפריון היא אמצעי שאמור לתרום ישירות לצמיחה הכלכלית ואין ספק שישראל מפגרת בפריון העבודה בהשוואה לממוצע מדינות ה-OECD. אבל במבט ארוך טווח, בשביל מה ומי להעלות את הפריון? מי יקנה את כל הסחורות והמוצרים שביכולתנו לייצר כבר היום? לא רק ששנות הזהב של תרבות הצריכה מאחורינו, בנוסף עתידנו המקצועי ומקורות ההכנסה שלנו לוטים בערפל.

דוח מרכז טאוב שפורסם השבוע קובע שהמשרות של כמיליון ישראלים בסכנה כיון שבסופו של דבר רובוטים יחליפו אותם. לא מדובר רק על עובדי צווארון כחול בפסי ייצור, אלא גם על מקצועות כמו יועצי השקעות וטלרים, אנשי מכירות, קבלת קהל, כלכלנים, נהגים ומקצועות רבים נוספים. על פי הדו"ח, היקף המשרות שישראל צפויה לאבד, האבטלה הטכנולוגית, הינו 39% משעות העבודה במשק, בעוד שבאירופה ובארה"ב המספרים קרובים ל-50%. להערכתי המספרים המפחידים האלה מוטים חזק כלפי מטה.

לאחרונה התפרסמו מחקרים מקיפים בעולם המעידים על ירידה בהיקף התחלופה בין משרות קיימות שהטכנולוגיה מייתרת, לבין משרות חדשות שהיא מייצרת. שוק העבודה כפי שאנו מכירים אותו יחדל להתקיים. עמוד מרכזי נוסף עליו מושתתת הכלכלה הנוכחית, השאיפה לתעסוקה מלאה, צפוי להתמוטט, יחד עם הנחת המחסור, שמתפוררות בהדרגה אף היא.

השאלה המרכזית היא רק אם נתייחס לקביעה הדטרמיניסטית הזו כאל איום או הזדמנות. לעת עתה, למעט מספר מצומצם של מדינות כמו פינלנד ושוויץ, הכלכלנים ומקבלי ההחלטות מעדיפים לנהל מדיניות כלכלית שמטרתה חזרה למסלול צמיחה מהירה המבוססת על עידוד הצריכה הפרטית ושוק העבודה, ולא להתחיל להיערך מבעוד מועד לקראת העתיד, שנמצא מעבר לפינה. ככה זה, גנרלים תמיד מתכוננים למלחמה שהייתה, לא לזו שתהיה.

מה עושים?
ראשית, מפסיקים לטמון את הראש בחול. את החוקיות החדשה ואת אוזלת ידה של השיטה הנוכחית אי אפשר לעצור או להכחיש. מומלץ לאמץ גישה פתוחה, להתחיל לשתף פעולה ולבחון יחד כיצד נערכים לאתגרים המורכבים של המאה ה-21, במיוחד על רקע יצר ההרס העצמי של הקפיטליזם, שעסוק בהחייאה מלאכותית אגרסיבית של שיטה שאבד עליה הכלח.

צר לי על סלבריטאים כמו פרופ' רוברט רייץ' שסבורים שניתן להחזיר את הקפיטליזם לשנות הזהב שלו, בין 1950 ל-1980, אבל אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. באחת הכתבות הבאות נתייחס למספר אלטרנטיבות שכלכלנים בכירים שוקלי כאלטרנטיבה לשיטה הכלכלית הנוכחית. בינתיים כדאי להזכיר את היוזמה לתשלום קצבה בסיסית אוניברסלית שמשמעותה ניתוק העבודה מהשכר. במשק שבו לא תהיה עבודה למרביתנו, המדינה תצטרך לממן עבורנו סל מוצרים ושירותים חיוניים שיאפשר לנו קיום ברמת חיים בסיסית, ללא תנאי. איך תראה מציאות כזו, מי יממן את הקצבאות, מה יהיה על הצמיחה, החוב הלאומי, הסחר, תרבות הצריכה וכמובן איך ייראו שווקים פיננסיים במציאות כזו? על כל אלו נרחיב בקרוב.

מה שברור כבר עתה הוא שלא מספיק לשלם לאדם משכורת כי העבודה עבורנו היא הרבה יותר מפרנסה. לכן, קיימים בעולם וגם בישראל ארגונים העוסקים בשאלה מה לעשות עם האדם כשלא יצטרך לעבוד לפרנסתו, וכשרובוטים ומכונות יאפשרו ליצר בקלות וביעילות את כל מה שיצטרך. חופש כזה מעבודה אולי טוב לשבוע או שבועיים, אבל לאורך זמן מדובר בפצצת זמן כלכלית וחברתית.

הפתרון המוצע מבוסס על כלכלה שיתופית אמיתית, לא מזויפת כמו זו של Uber או AirBNB, על מודל ההכנסה הבסיסית האוניברסלית, בכפוף להשתתפות באוניברסיטה שבה ילמדו 7 מיליארד איש. מסגרת חינוכית שתספק לאדם אינטראקציה חברתית, כישורי חיים הכרחיים בעולם החדש והבנה של החוקיות החדשה שלו.

במקום להתייחס לקריסה של עמודי התווך של הכלכלה הנוכחית כאל אסון ולנסות להציל אותה, אפשר להתייחס אליה כאל הזדמנות אדירה ולפנות את עצמנו מהמרוץ הסיזיפי אחרי פרנסה וחומריות כדי לעסוק בדברים שמחקרים רבים מעידים שעושים אותנו מאושרים, כמו אינטראקציה חברתית, נתינה וחיזוק הלכידות וההון החברתי. החוקיות החדשה מרמזת לנו, בינתיים בעדינות יחסית, שלפנינו הזדמנות לייסד כאן חברה שמאפשרת לנו התפתחות אישית, פנימית, חברתית ולאומית, וכתוצאה ממנה גם שיטה כלכלית שתשרת אותנו, במקום שאנו נשרת אותה.

רונן אביגדור הוא בכיר לשעבר בשוק ההון ומרצה לכלכלה חברתית ולצרכנות פיננסית נבונה.