"חזון השלום יכול להפוך למציאות באמצעות הכלכלה" - נפרדים משמעון פרס, שהוביל את תכנית הייצוב של 1985

נפרדנו אתמול משמעון פרס, אשר יזכר בדפי ההיסטוריה על פעילותו המשלבת בין שלום וביטחון. גם בתחום הכלכלה יש לשמעון פרס תרומה משמעותית למשק הישראלי, כאשר גולת הכותרת היתה הובלת תכנית הייצוב של 1985 כראש ממשלה, לאחר שב-1984 האינפלציה טפסה לכ-450 אחוז לשנה. התכנית שנרקמה ובוצעה ביולי 1985 דרשה את יישומם של צעדים כואבים ולא קונבנציונליים - בדמות קיצוץ כואב בתקציבי הביטחון והחינוך, אשר רק מנהיג נחוש היה יכול להשיג.

מנהיגותו בישיבת הממשלה המכרעת במטרה להשיג את התמיכה של השרים המפקפקים, באחת השעות הקשות ביותר שידע המשק בתחום הכלכלי, תזכר גם היא בדפי ההסטוריה. מנהיגותו באה לידי ביטוי גם בהישג מול ההסתדרות, אשר לאחר שביתה של יום אחד ויתרה על האינטרסים המגזריים והבינה את גדולתה של השעה – הבנה שאליה מגיעים רק באמצעות אמונה במי שמנהיג את המהלך. שמעון פרס הבין את המשמעות של המלצות הכלכלנים והוא לא נתן להזדמנות הגדולה לחמוק מידיו, תוך יישום תכנית רב-ממדית שהפכה לשיעור קלאסי בחיסול איפר-אינפלציות בכול הטקסטים שנכתבים בנושא זה בעולם.

פרס חזר להנהיג את הכלכלה כשר אוצר בסוף 1988 עד הרביע הראשון של 1990. בתקופה זו הוא נהנה מהפירות של תכנית הייצוב אשר אפשרה להפחית במקצת את שיעורי המס וממש לקראת סוף הקדנציה הוא חווה גם את התחלת גל העלייה מברית המועצות לשעבר. הממדים המשמעותיים של השינוי הפתאומי חייבו פעולה מהירה אשר בפועל התרחשה בעיקר בתקופה שלאחר כהונתו.

שמעון פרס נחשב גם למנהיג עקב חזונו ופעילותו למען קידום הטכנולוגיה העילית והפצתה במשק, אשר כידוע היא רכיב מרכזי של הצלחת המודל הכלכלי הישראלי אשר עם השנים עבר מגירעון מתמיד בחשבון השוטף של מאזן התשלומים לעודף מבני המלווה אותנו כבר שנים רבות. אבל בעיני התרומה המרשימה ביותר של שמעון פרס, אשר מזוהה באופן ברור עם פועלו וחזונו - היא מנהיגותו בהובלת גישה פרגמטית שהיא אבן פינה בסיכוי לשפר את החיים במדינתנו: לקדם את חזון השלום, המתקשה להתרומם בתחום המדיני, באמצעות "שלום כלכלי". השלום עם מצרים, השלום עם ירדן, הניסיון לשיתוף פעולה עם הפלסטינים והכמות הגדולה של פרויקטים משותפים ששמעון פרס ניסה לקדם בחייו, זהו מתכון מנצח שרק בן אדם עם ניסיון בעשייה יכול להוביל ולנסות לקיימו בנחישות מתמשכת.

לו חזונו של פרס היה רוקם עור וגידים במידה משמעותית יותר, ייתכן שיכולנו להגיע לנקודת האל חזור, שהיתה מביאה את הצדדים לסטטוס-קוו שלפיו לא כדאי לאף צד לחזור לעימותים. את המשימה הזאת הוא לא הצליח להשלים.

יהי זכרו ברוך.

* הכותב הוא פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי, האוניברסיטה העברית וראש התכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר