5 שאלות לגבי עסקת היצוא למצרים

עסקת הגז הענקית עליה דיווחו שותפויות הגז אתמול הפתיעה לא רק את השוק, אלא גם את מרבית האנליסטים שרק שלשום לא נתנו הרבה סיכוי לאופציה המצרית. בוקר לאחר הזינוק החד במניות הגז, קשה שלא לשאול מספר שאלות מטרידות.

1. גובה ה-Take or Pay? ההסכם שנחתם לא התייחס לגובה תעריף המכירה בעוד שהמוכרות התחייבו לספק לרוכשת כמות שנתית של כ-3.5 BCM (לא ברור כמה דולפינס מתחייבת לרכוש מתמר ולוויתן). זה בסדר, הרי חברה עסקית לא מחויבת לחשוף את המחיר ללקוח, וגם לא בכל החוזים הקיימים מגנון זה מפורסם. נזכיר כי עד הדיונים סביב מתווה הגז אף אחד לא ידע מהו מחיר הגז לחברת חשמל. כעת, בהסכם החדש מחיר הגז שיימכר לא ידוע במדויק אך האנליסטים בשוק גזרו מחיר של 6.5 דולרים ליחידה לפי חישוב ממוצע משוקלל של סל ההכנסות חלקי סך הכמויות. מדובר בהערכות בלבד ורק נזכיר כי ברקע, התחרות נושפת בעורף. מנגד, מחיר הגז בשתי העסקאות מבוסס על נוסחת מחיר המוצמדת למחירי חבית נפט מסוג ברנט (Brent). אמנם אין בנמצא מחיר עולמי לגז ולכן קשה להתייחס למחירי הגז הטבעי כמקשה אחת, אך מחירי הנפט והגז הטבעי בעולם מרימים ראש, בין אם במזרח אסיה, הולנד ובטורקיה, מה שעשוי לספק תמיכה למחיר. מצד שני, חולשת המחרים עז כה הביאה את חברת חשמל למשא ומתן לפתוח את החוזה בשאיפה להוריד את מחירו. במידרוג מעריכים היום כי מחיר הגז לחברת חשמל יופחת לכל הפחות ב-12.5%. מה זה אומר לגבי עתיד מחיר הגז בהנחה כי החדשות על הרצון לפתיחת החוזה הגיעו למצרים?

2. החוזה מחייב? החוזה שנחתם עם לוויתן הינו חוזה מחייב. כלומר, כמות הגז שמורה והשותפויות לא יכולות להתחייב על הגז ללקוח אחר. משכך, מנגנון ה-Take or Pay גבוה יותר לעומת החוזה שנחתם מול תמר ששם התמונה קצת שונה. החוזה מול תמר - שרלבנטי לישראמקו, לתמר פטרוליום, דלק קידוחים ודור אלון - נחשב Interruptible, כלומר הסכם להספקה בלתי סדירה של גז על בסיס מזדמן. מדובר בפרקטיקה מקובלת ברוב המדינות העושות שימוש בגז טבעי לחשמל ותעשייה ואין ספק כי הוא נחות מזה של יצרן בעל הסכם לאספקת גז סדירה. כלומר, כל כמות שתרד מהאספקה ששותפות תמר חויבה לספק לשוק המקומי תוכל להימכר לדולפינוס. עם זאת, לתמר עומדת האופציה להפוך את החוזה למחייב, כמו בלוויתן. כלומר, מבסיס מזדמן לבסיס נוקשה. 

3. איך יוליכו את הגז? על המגעים להולכת הגז באמצעות הצינור התת ימי שהוקם על ידי  East Mediterranean Gas והמצוי בבעלותה דווח כבר ב-2014. עם זאת, אפשרויות נוספות נלקחות כעת בחשבון, כמו העברת הגז דרך ירדן אך זו אופציה יקרה. בנוסף נשקלת בניית צינור דרך כרם שלום אך בהתחשב במצב הביטחוני בסיני קשה שלא לשאול מה ימנע משידור חוזר של סאגת פיצוץ צינור הולכת הגז של EMG שהפילה אותה לברכיים עד לפשיטת רגל. כך או כך, סוגיית העברת הגז לא הגיעה לכדי פתרון.

4. דולפינוס - הערפל עדיין מרחף? החוזה שנחתם מול חברת דולפינוס מעלה מחדש את הסוגיה לגבי זהות הרוכשת של הגז הישראלי. לפי השותפויות, דולפינוס היא חברה העוסקת בסחר בגז טבעי ואשר מתעתדת לספק גז לצרכנים תעשייתיים ומסחריים גדולים במצרים. מאחורי החברה הרשומה באיי הבתולה עומד איש עסקים בשם עלא עראפה. ב-2013 אמר עראפה כי בהוראת שלטונות מצרים הופסקו המגעים לייבוא גז מישראל. עם זאת, בספטמבר האחרון שינתה מצרים את החוק המקומי באופן שמאפשר לגורמים פרטיים במשק להתקשר בהסכמים לייבוא גז, ובשבוע שעבר תוקנו התקנות הרלוונטיות ליישום חוק זה, מה שככל הנראה נתן את האות לחתימה על ההסכם. עם זאת, הערפל סביב דולפינוס לא התפוגג ולא ברור האם יש בכלל התחייבות מצרית בהסכם.

5. מצרים הולכת לבחירות. הרחוב המצרי, שנמצא במצב כלכלי וחברתי קשה יותר מאשר ב-2014 הולך להיפגש עם הקלפיות בחודש הבא. די ברור כי א-סיסי יזכה בתקופת כהונה נוספת לאחר שהצליח לדחוק מהמשחק 6 מועמדים והראה כי הצבא הוא זה ששולט במדינה. מצרים לא צועדת במסלול של מדינה דמוקרטית אלא של דיקטטורה צבאית והמשך שלטון הצבא במדינה. אמנם זה יכול לספק יציבות לזמן מה, אך לטווח הארוך (כמו למשל זמן האספקה בחוזה של 10 שנים), ובהתחשב בעברה של מצרים ('אביב הערבי'), קשה להניח כי היציבות השלטונית תימשך באופן מובהק.