דרום קוריאה מכלה את עצמה בחדרי הלידה

המפגש ההיסטורי בין נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, לבין הרודן הצפון קוריאני, קים ג'ונג-און, שעשוי  אולי להוביל לקידום של תהליך שלום בין שתי הקוריאות, היה מלווה בעניין בינלאומי רב  סביב קוריאה הצפונית ומנהיגה. אבל בזמן שאנו מדברים ללא הרף  על קוריאה הצפונית, כדאי אולי לשים את הזרקור על  קוריאה הדרומית.

אנחנו מכירים, או חושבים שאנחנו מכירים את המדינה הזאת לא רע, כי אחרי הכול  כרבע מהמכוניות שנמכרות בארץ הן משם (קאיה, יונדאי), וכן כמעט מחצית מהטלפונים הסלולריים.

קוריאה הדרומית היא כוח עולה בתחום הייצור התעשייתי, והיא כלכלה מהמתקדמות בעולם. במונחי תוצר היא אפילו מעצמה כלכלית, במקום ה-11 בעולם עם כמעט טריליון וחצי דולר בתוצר המקומי הגולמי, או  כ-30 אלף דולר לתושב (וכמעט 40 אלף במונחי כוח קנייה. הקוריאני הממוצע עובר את הישראלי הממוצע). קוריאה הדרומית היא גם היצואנית החמישית בגודלה.

אבל יש דבר אחד שהפסיקו "לייצר" בדרום קוריאה – ילדים.

כאשר נוסדה קוריאה הדרומית, יחד עם שכנתה הצפונית, לאחר מלחמת העולם השנייה, מנתה אוכלוסייתה כ-20 מיליון תושבים. אוכלוסיית המדינה גדלה במהירות (שיעור הפריון בשנות החמישים היה מעל 6 ילדים לאישה) והכפילה את עצמה תוך כ-30 שנה. בשנות החמישים היא הייתה מדינה נחשלת למדי, עם תמותה גבוהה של תינוקות וילדים, אבל השיפור היה מהיר מאוד. כיום קוריאה  היא מדינה מפותחת לחלוטין, גם בתחום זה.

וכיאה למדינה מפותחת, החל משנות השבעים, וביתר שאת משנות השמונים, החלה נפילה בילודה, וכך ממדינה מרובת ילדים  הפכה דרום קוריאה בתקופה קצרה יחסית למדינה דלת ילדים, אפילו באופן קיצוני. בשנים האחרונות ירד שיעור הפריון אל מתחת ל-1.2 ילדים לאישה.

ב-1970 עוד נולדו בקוריאה הדרומית מעל מיליון ילדים, לאוכלוסייה כוללת של  32 מיליון. בתחילת שנות התשעים נולדו יותר מ-700,000 מדי שנה.  ב-2017  נולדו כמחצית מכך. הילודה ב-2017 הסתכמה בכ-360 אלף תינוקות בלבד. לשם השוואה, בישראל הקטנה פי  שישה  נולדו מעל 180 אלף. 

קצב הירידה בשנה האחרונה מבהיל: ב-2016 נולדו במדינה 406 אלף תינוקות, כך שהירידה בילודה הייתה 11.4 אחוזים בתוך שנה אחת.

בניגוד ליפן השכנה, שסובלת אף היא מילודה נמוכה, ושבה הירידה בגודל האוכלוסייה החלה כבר לפני עשור, בדרום  קוריאה האוכלוסייה עדיין עולה. פרט מפתיע זה נובע מ"עברה" הדמוגרפי של דרום קוריאה: הירידה בילודה הייתה כה מהירה עד כי לא הספיקה להיווצר במדינה שכבת קשישים (גילאי 65 פלוס) רחבה, כמו ביפן (בה הקשישים הם 28 אחוז מהאוכלוסייה).

למזלה (הזמני) של קוריאה הדרומית, שיעור הפנסיונרים שם עדיין נמוך יחסית (14 אחוזים) ולכן שיעורי התמותה נמוכים יותר. כך, הסתכמה התמותה ב-2017 "רק" ב-285,000, כך שעדיין יש גידול טבעי חיובי של כ-70 אלף תושבים.

בתהליך הדמוגרפי הנוכחי (ירידה בילודה, עלייה בתמותה) תתחיל אוכלוסיית דרום קוריאה לרדת תוך שנים ספורות, אלא אם יקרו שינויים מפליגים במאפיינים הדמוגרפיים. כיום  בדרום קוריאה כ-51 מיליון תושבים.

לא ברור מה מניע את צפון קוריאה בצעדיה האחרונים. אולי זה חשש אמיתי מארצות הברית, אולי הרצון  לצאת מסטטוס של מדינה מנודה, ואולי זו המחשבה שיום אחד הדרום המזדקן והעשיר ייפול לידיה כפרי בשל. הזכרנו קודם את התוצר שמתקרב לטריליון וחצי דולרים; בקוריאה הצפונית התוצר מסתכם לפי האומדנים בכמה עשרות מיליארדים. מבחינה כלכלית היא ננס.

אם להסתמך על הנתונים שמקורם במדינה שאיננה בדיוק פתוחה לתקשורת ואיננה שקופה, האומדנים הם שאוכלוסייתה כמחצית מזו של דרום קוריאה (25.6 מיליון), ששיעור הפריון בה נע סביב 2 ילדים לאישה, גבוה בהרבה מהשכנה הדרומית, ושמספר הלידות בשתיהן דומה – סביב 350 אלף בשנה.

במצבה הדמוגרפי הנוכחי של קוריאה הדרומית, בו האוכלוסייה מזדקנת במהירות, רק הגירה משמעותית לתוך המדינה יכולה להציל את הדמוגרפיה הדרום קוריאנית. ייתכן לפנסיונרים שיחיו בעוד 20 שנה בקוריאה תהיה בעיה אמיתית  –  כי הדור הצעיר מצומצם מאוד בהיקפו.

אבל יש פתרון נוסף,  והוא איחוד. ייתכן שאיחוד של חצי האי הקוריאני, רעיון שעמד  פעם על הפרק ושנראה כיום כמו חלום רחוק ולא מציאותי – יתבצע עוד בימינו, ומסיבות  דמוגרפיות וכלכליות נטו.