פרסמה כי בעלה לשעבר משתמש בסמים ועלול לאנוס את בתם - ותפצה

בית המשפט לענייני משפחה חייב אישה לפצות את בעלה לשעבר ב-50 אלף שקל, לאחר ששלחה מכתבים למעסיקתו וללשכת הרווחה בהם טענה כי הוא נוהג במשאית תחת השפעת סמים וכי יש חשש שיאנוס את בתם הקטינה.

הצדדים הם בני זוג נשואים לשעבר והורים לבת משותפת, כיום בת 6 שנים. לאחר הפרידה, החלו בני הזוג לנהל הליכים שונים בעניינה של הקטינה, לאור קשיים בקיום הסדרי שהות עם האב וטענות הדדיות בגדרן טען האב לניכור הורי והאם טענה לאב מסוכן המשתמש בסמים. האב הודה כי בעבר עישן סמים, אולם לטענתו כיום הוא לא עושה בהם שימוש כלל ואף הסכים לבצע בדיקות מתאימות ביחידה להתמכרויות של לשכת הרווחה במקום מגוריו, שם נמצא כי הוא נקי מסמים.

בספטמבר 2017 שלח עורך דינה של האם מכתב למעסיקתו של האב, שהועסק כנהג משאית בחברה, בו ביקש "לעדכן" את החברה מתוך דאגה לשלום הציבור, כי האב נהג במשך שנים רבות לעשות שימוש בסמים, ייתכן גם סמים כבדים, ולכן קיים חשש שהוא נוהג במשאית תחת השפעה באופן המסכן גם אותו וגם את הציבור.

בהמשך, לפי הנטען, שלחה האם פנתה האם לרב העיר כדי שיסייע לה לפנות ללשכת הרווחה להפסיק את הסדרי השהות של הקטינה אצל האב בטענה שהוא ישן עמה באותה מיטה. הרב שלח מכתב ללשכת הרווחה, בו נכתב בין היתר כי עצם הלינה של הקטינה אצל האב מהווה סכנה גדולה מאוד עבורה, במיוחד כשהם ישנים במיטה אחת בביצוע נשיקות ולטיפות באופן המקים "חשש לסכנת אונס". לכן, כתב הרב, נראה כי יש צורך לבטל כליל את הלינות אצל האב.

לאור פרסומים אלו, הגיש האב תביעת לשון הרע נגד האם, בה טען כי מדובר בפרסומים שנעשו בכוונת זדון להשחיר את שמו בפני מעסיקתו ובפני העו"ס לסדרי דין ולשכת הרווחה, והכל כדי לפגוע בו ולסכל אפשרות של הסדרי שהות בינו לבין בתם הקטינה. האם מצדה, לא הכחישה את משלוח המכתבים האמורים ולא הכחישה את תוכנם ואת העובדה שהדברים עשויים להוות לשון הרע, אולם טענה להגנות החוק בדבר אמת דיברתי ותום לב.

השופט אסף זגורי קבע כי אין כל ספק בנסיבות העניין כי שני הפרסומים מהווים פרסום לשון הרע, שכן פרסום שאדם עושה שימוש בסמים כבדים תוך שהוא נוהג במשאית הוא פרסום שלא רק מבזה אותו, משפילו ועושה אותו למטרה ללעג, אלא גם עלול לפגוע במשרתו כנהג. הוא הדין, ואף ביתר שאת, בכל הנוגע לפרסום לפיו אב מסוכן מינית לבתו כי הוא ישן עמה באותה מיטה.

אשר לקיומה של הגנת האמת בפרסום, קבע השופט כי הפרסום שהאב עשה שימוש בסמים בעת שנשלחו המכתבים לא הוכח על ידי האם. זאת ועוד, לא רק שהיא לא הביאה כל עדות אובייקטיבית או אחרת לשימוש בסמים, אלא שממצאים של אבחון שנעשה בסמוך למשלוח המכתב מצביעים בדיוק ההפך. כמו כן, הזכיר השופט, השניים אינם מתגוררים יחד היום ולכן האם לא יודעת באמת האם האב עושה שימוש בסמים ומתי, והיא יכולה רק לשער זאת. למרות זאת, במכתבה למעסיקתו של האב היא לא הסתפקה בטיעון שהוא עשה שימוש בעבר בסמים, אלא קבעה שהוא נוהג תחת השפעת סמים גם כיום. עם זאת, נוכח הודאתו של האב בהליכים קודמים ובהליך הנוכחי כי בעבר עשה שימוש בסמים, הרי שבהקשר זה הוכחה הגנת אמת דיברתי.

"חייב להיות משוגר מבית המשפט מסר להורים מנכרים"
לעניין המכתב ששלח רב העיר, קבע השופט כי ברור שלא הוכחה כל מסוכנות מינית של האב כלפי בתם הקטינה של הצדדים, וגם בהקשר זה כשלה האם להוכיח סיכון שכזה. כמו כן, גם מבחינת העניין לציבור בוודאי שלא היה מקום לשלוח את מכתבו של רב העיר שהסיפא שלו היא פרסום מכוער של לשון הרע המבקש להציג את האב כעבריין מין המסוכן לבתו הקטינה. באשר לפרסום בעניין השימוש בסמים, האם יכולה הייתה להסתפק בפנייה למשרד הרישוי ולטענתה עשתה כן, אך גם זאת לא הוכיחה.

בכל הנוגע להגנת תום הלב, סבר השופט כי אין ספק שהאם האמינה שהאב אכן עושה שימוש בסמים, ומעדותה עלה כי היא שרויה בתפיסה לפיה לאור השימוש בסמים מצדו בעת הנישואין, הוא לא יכול לחדול מכך ועושה שימוש בסמים גם כיום. עם זאת, בעת שביצעה הפרסום היה נתון האב בבדיקות סמים ביחידה להתמכרויות של לשכת הרווחה ולכן דובר בפרסום שהקדים עצמו ונעשה מעבר לנדרש. הוא הדין בכל הנוגע לפרסום מכתבו של רב העיר, שכן אין ולא הייתה לאם כל ראיה כי האב הוא עבריין מין מסוכן שיש למנוע לינת הבת הקטינה עמו. עוד הוסיף השופט כי האם ישבה ליד הרב עת כתב את מכתבו, היא זו שמסרה אותו ללשכת הרווחה וידעה גם מה כתוב בו בזמן אמת. אף אם לא ידעה, לדעת השופט, היא יכולה הייתה לבקש מהרב לכתוב מכתב אחר, יכולה הייתה להתנצל, יכולה הייתה לומר שהמכתב לא על דעתה, אך כל אלה לא עשתה וזאת ככל הנראה בשל רצונה להשחיר את האב בעיני לשכת הרווחה ובעיני מעסיקתו.

עוד צוין כי בין האם לבין מעסיקתו של האב אין כל מערכת יחסים המטילה עליה חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות את אותו פרסום ואין ספק כי מדובר בפרסום מופרז. בנוסף, הפרסום לא נועד לשמור על עניין אישי כשר שלה וכי אין לקבל גם את הטענתה לפיה ביקשה לפרסם את השימוש בסמים כדי "לשמור על התובע מעצמו". בעניין זה הבהיר השופט כי אין לו ספק שמדובר באמירה שנעדרת כל תום לב וכי אחד הדברים האחרונים שהאם מעוניינת בו הוא טובתו של האב.

נוכח האמור, נקבע כי מתקיימת חזקה שהפרסום נעשה שלא בתם לב ובאופן החורג מהסביר, וללא שננקטו אמצעים סבירים להיווכח אם הפרסום אמת אם לאו. "הפרסומים נעשו כדי לפגוע בתובע, בעיסוקו ובמשלח ידו ולהציגו באור שלילי בפני מעסיקתו וכן כדי לסכל הסדרי שהות שנקבעו בהחלטות שיפוטיות או החלטות של עו"ס לסדרי דין בין התובע לבין בתו הקטינה", סיכם השופט.

לכלל האמור הוסיף כי לא ניתן להפריד את פרסומי לשון הרע וההליך הנוכחי מההתנגדות העיקשת והמתמשכת של האם למנוע קיום הסדרי שהות כולל לינה בין הקטינה לבין אביה, תוך ניסיון לייחס לו טענות מסוכנות, שימוש בסמים, פגיעה מינית בקטינה, טענות לאלימות פיסית כלפיה וכיוב'. לצורך הצלחה במשימה זו של מניעת קשר האם העלתה טענותיה כאמור בפני עו"ס לסדרי דין, רב העיר, מנהלת לשכת הרווחה, הגישה תלונה במשטרה על אלימות של האב כנגד הקטינה, בפני גורמי טיפול וכאמור בפניות בכתב. עם זאת, כל הטענות הללו נדחות פעם אחר פעם על ידי עו"ס לסדרי דין, אפוטרופא לדין ושני מומחים מתחום הפסיכולוגיה שמונו לבחון את טענותיה וגם היחידה לטיפול בהתמכרויות בלשכת הרווחה קבעה שהאב אינו משתמש בסמים.

אשר לגובה הפיצוי, סבר השופט כי ישנם שיקולים רבים ומצטברים המביאים לקביעה כי יש לקבוע את שיעור הפיצויים על הצד הגבוה. בין שיקולים אלו מנה השופט את חומרת הפרסום במכתבו של רב העיר אודות סכנת האינוס הנובעת מהאב, הרצון העולה מהתנהלות האם להשחיר את דמותו ההורית של האב בעיני גורמי הרווחה בכל דרך והעובדה כי היא הפרסומים הם חלק מטקטיקות של הורה מנכר.

"חייב להיות משוגר מבית המשפט מסר להורים מנכרים לבל יעשו בין השאר שימוש בפרסומים כוזבים ומשחירים של הורים כדי לסכל קשר עם ילדים וכדי לחבל בביצוע החלטות שיפוטיות בעניין הסדרי שהות", כתב השופט. "משאלה מניעיה של הנתבעת יש  להחמיר עמה בפסיקת הפיצויים".

עוד הוסיף השופט לסיום כי פעמים רבות מוצאים עצמם בתי המשפט מתקשים בהתמודדות עם פרקטיקות הוריות של ניכור הורי. "ברם, כאשר הפרקטיקה היא בין השאר גם פרסום לשון הרע באופן המכפיש ביותר שיכול להיות, חייבות להתאחד הפרדגימות הנזיקיות והמשפחתיות לכדי הרתעה משותפת אחת גם בתחום איסור לשון הרע. האיחוד יכול למצוא ביטוי בשלילת הגנת תם הלב, והוא יכול וצריך למצוא ביטוי גם בפסיקת פיצויים מרתיעים".

על יסוד כל האמור, חייב בית המשפט את האם לפצות את האב בסך 50,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט בגובה 7,500 שקל. האב יוצג בהליך ע"י עו"ד נאוה סרף הרשקוביץ. האם יוצגה ע"י עו"ד יהושע רובין.

כתבות משפטיות נוספות ניתן למצוא באתר תקדין