הריבית על העתודות מול הריבית הפדרלית - מה עדיף?

התאמת שיעורי הריבית היא כבר זמן רב הכלי המרכזי של הפדרל ריזרב לניהול הכלכלה בארה"ב. אולם, כשם שהפדרל ריזרב מבצע שינויים במדיניות המוניטרית, עליו לשקול גם את שינוי יעד הריבית אליו הוא מכוון.

במשך שנים רבות, הפד התמקד בשיעורי הריבית הפדרלית, הריבית השנתית בה בנקים משתמשים כשהם מלווים האחד לשני רזרבות מזומנים שהם מחזיקים בבנק המרכזי. על ידי מניפולציה בכמות העתודות הזמין, הפד יכול לגרום לשיעור לעלות או ליפול, וזה ישפיע על הריבית באופן רחב יותר בכלכלה.

בשנים האחרונות, עם זאת, שיעור הריבית הפדרלי הפך להיות פחות רלוונטי. ראשית, רכישות ניירות הערך של הפד - הידועה בשם "הקלה כמותית" - השאירו את הבנקים עם עתודות עודפות גבוהות, שעליהן הבנק המרכזי משלם כעת ריבית. הבנקים כבר לא צריכים הרבה לתת או להלוות כספים פדרליים וזה גורם לשוק להתכווץ משמעותית. המצב כיום הוא שהבנקים לווים ממוסדות שאינם מורשים להרוויח ריבית על יתרות מזומנים המוחזקות בפד - כגון פאני מיי ופרדי מאק – כך שהשוק לא רק קטן יותר, אך גם השתנה באופן בסיסי.

במצב העניינים הזה, הריבית על העתודות הפכה להיות הכלי היעיל ביותר של הפד לקביעת המדיניות המוניטרית, כדי לשים "רצפה" תחת הריבית שבה הבנקים מוכנים להלוות. ולכן, קביעת יעד לשיעור הריבית הפדרלית הפכה למיותרת, ולעתים אף למטרד. במהלך השנה האחרונה, למשל, נאלץ הפד לבצע התאמות טכניות קטנות לריבית על עתודות כדי להפחית את הסיכון ששיעור הריבית הפדרלית יטפס בטעות מעבר לקצהו העליון של טווח היעד של הפד.

למעשה, כמה אנליסטים רואים אפשרות שהפד עשוי להחליט לבצע התאמה טכנית כזו בפגישת המדיניות של השבוע. ראשי הפד עשויים להחליט לקצץ את הריבית על העתודות במעט, משום ששיעור הריבית הפדרלית טיפס מעליה - עד כדי כך שהוא נמצא כעת במרחק של כמה אלפיות האחוז מנקודת היעד של הבנק המרכזי, 2.25% ל -2.50%.

אז למה לא לעזוב את יעד הריבית הפדרלית, ופשוט להשתמש בריבית על עתודות? אין באמת התנגדות משכנעת. הריבית על עתודות היא כבר הריבית הקצרה, ולכן לשינוי לא תהיה השפעה משמעותית על המדיניות המוניטרית של הפד. בנוסף, זה יהפוך את הדברים לפשוטים יותר ושקופים יותר על ידי ביטול הצורך התאמות טכניות בריבית על העתודות על מנת להבטיח כי הריבית הפדרלית נשארת בטווח שלה.

המכשול העיקרי קשור לממשל. ועדת השוק הפתוח הפדרלית, האחראית על המדיניות המוניטרית, אינה רוצה, מטבע הדברים, להאציל את הסמכות לחבר הנאמנים, אשר לו הסמכות לקבוע את הריבית על העתודות. אבל אפשרי היה להתגבר על המכשול הזה. הוועדה יכולה פשוט לבקש מהמועצה לאמץ את שיעור הריבית המומלץ שהיא תקבע. קשה לדמיין את המושלים לא הולכים יחד, במיוחד בהתחשב בחפיפה, במנהיגות ובחברות.

אני לא מצפה לשינוי כלשהו בקרוב. הפד הוא מוסד שמרני באופן טבעי. אבל הייתי מעודד גורמים רשמיים לחשוב על זה. כיעד של מדיניות מוניטרית, שיעור הריבית הפדרלית מיצה את עצמו. למה לא להכיר בזה באופן רשמי?