"מלחמת הסחר מחריפה והסוף לא נראה באופק"

"מלחמת הסחר מחריפה והסוף לא נראה באופק", כך לדבריו של אורי גרינפלד, הכלכלן והאסטרטג הראשי של בית ההשקעות פסגות. להלן סקירתו השבועית אשר עסקה בנושא. 

עד כה סין הטילה מכס של 25% על יבוא מארה"ב בהיקף של 50 מיליארד דולר ומכס של 10% על יבוא בהיקף של 60 מיליארד דולר. עם זאת, סך היבוא הסיני מארה"ב מסתכם בכ-150 מיליארד דולר, כך שסין לא תוכל להמשיך ולהרחיב עוד הרבה את יריעת המוצרים עליהם מוטלים מכסים. מצד שני, מכיוון שדמוקרטיה זה לחלשים, הגמישות של הממשל הסיני גבוהה בהרבה מזו של הממשל האמריקאי. לכן, לסינים יש לא מעט כלים, בעיקר לא קונבנציונליים, לפעול נגד ארה"ב. הנה ארבעה כלים שנראים לנו כיעילים ביותר לשימוש:

1. הטלת מכס בשיעור גבוה על כל היבוא מארה"ב. ההיגיון בצעד זה הוא פשוט: אין לנו מספיק יבוא להטיל עליו מכס של 25% ולהשתוות לאמריקאים? אז נטיל מכס של 40% על מה שיש לנו. למרות שכביכול מדובר על צעד פשוט, יש בו סיכון גבוה מנקודת המבט של הסינים כיוון שארה"ב יכולה להגיב בקלות בצעד דומה משלה. כיוון שבמשחק פוקר "לפי הכללים" ידה של ארה"ב בבירור טובה יותר, מדובר על צעד בעייתי.

אפשרות נוספת בהיבט זה היא להטיל מכס גבוה מאוד על מוצרים מיובאים מארה"ב שיש להם תחליף אירופאי/יפני ולהסיט ביקושים לאזורים אלו. צעד כזה יציב את אירופה/יפן בפינה ואלו יצטרכו לבחור צד, מה שעלול להפוך את מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין לסוגיה גלובאלית.

2. פגיעה בפעילות של חברות אמריקאיות בסין - בתרחיש בו הסינים מעוניינים לפגוע בכלכלה האמריקאית, הם יכולים לחסום לחברות אמריקאיות את הגישה לשוק הסיני, אם על ידי תמריצים (קנו וואווי במקום אפל וקבלו סבסוד וקייס מתנה), מגבלות טכנולוגיות (חסימת גישה לפייסבוק/גוגל/אמזון וכו') או פשוט איסורים על שת"פ של חברות סיניות עם חברות אמריקאיות. הסינים מעוניינים אמנם לפתוח את סין לעולם ככל שאפשר בשנים הבאות כך שהם לא רוצים ללכת לכיוון הזה, אבל אם לא תהיה ברירה זו בהחלט אפשרות ואחת שדווקא קל ליישם ולנהל באופן יחסי.

3. פיחות במטבע – מכיוון ששער החליפין של היואן עדיין מנוהל, גם אם פחות מבעבר, הסינים יכולים לקזז חלק מההשפעה של מכסי המגן האמריקאים על ידי פיחות של היואן. בסיבוב הקודם, כשארה"ב הטילה מכס של 10%, הסינים לא היו צריכים להגיב שכן השוק עשה בשבילם את העבודה והיואן פוחת ב-11% כך שהשפעת המכס קוזזה למעשה לחלוטין (אנו מניחים שבניגוד לאירועים ב-2015, הפיחות של החודשים האחרונים הוא תוצאה של פעילות השוק. הסיבות לכך הן: א) לא היה פיחות יזום רשמי של ממשלת סין. ב) לא נוצר פער של ממש בין השע"ח הרשמי לשע"ח בהונג קונג ג) לא נרשם שינוי מהותי ברזרבות המט"ח של סין).

עם זאת, על מנת לקזז את ההשפעה של העלאת המכס לרמה של 25% היואן באופן חד יתכן שהממשל יאלץ לעזור לו לעשות זאת. נכון, הטראומה של 2016-2015 עדיין מורגשת בסין והחשש מאובדן אמון במטבע הוא מהותי במשק שיש בו מגבלות על תנועות הון. אבל אם לא תהיה ברירה אז בהחלט מדובר על צעד שהסינים יכולים לנקוט בו.

מכירת אג"ח אמריקאיות - נשק יום הדין של סין. סין היא המחזיקה הזרה הגדולה ביותר של אג"ח ממשלת ארה"ב ועצירת רכישות או מכירה של אג"ח אמריקאיות משנה לחלוטין את כללי המשחק. צעד כזה עלול להוביל לעליית תשואות חדה בארה"ב ולהקשות באופן ניכר על הפעילות הכלכלית. עם זאת, מדובר בנשק יום הדין שכן לסין יש הרבה מה להפסיד בתרחיש כזה. מכירת יתרות המט"ח שלהם שמוחזקות באג"ח אמריקאיות עשויה לצאת משליטה וסין עלולה לאבד את היכולת שלה לנהל את תנועות ההון שלה. מבחינת סין מדובר בתרחיש בלהות שעשוי להוביל למשבר פיננסי עמוק ולאבדן אמון ביואן הסיני.

אמברגו מתכות נדירות – סין מייצרת כיום כ-92% מהמתכות הנדירות (דיספרוסיום, נאודמיום ועוד) בהן משתמשים לייצור מוצרים טכנולוגיים שונים, החל מטלפונים חכמים, עבור בשבבים למחשבים וכלה במוצרים ביטחוניים רבים. עצירת הייצור של מתכות אלו תוביל באופן מיידי לזעזוע בתהליכי הייצור של מוצרים רבים ומכיוון שמדובר על מתכות שעלות ההפקה שלהן גבוהה, גם לזינוק במחירים. מדובר על צעד קיצוני שכן סין היא, כאמור, האחראית הכמעט בלעדית בעולם על לייצור מתכות אלו אבל אם זה מה שיעצור את טראמפ מלצייץ אז כל המהלכים כשרים. 

כיצד מלחמת הסחר תסתיים?
התשובה הקצרה היא שמלחמת הסחר לא תסתיים. התשובה המעט יותר ארוכה היא שמדובר על סוגיה כל כך מהותית מבחינת שתי המעצמות, ולכן ייקח עוד הרבה זמן עד שיהיה מספיק רע לאחד הצדדים כדי שהוא יוותר. בסופו של דבר הסוגיה המהותית ביותר בין הצדדים (מלבד לסוגיות גיאו-פוליטיות שקשורות גם כנראה לכישלון בשיחות) היא סוגיית הקניין הרוחני והדרך בה סין מנסה להפוך למעצמה טכנולוגית על ידי גניבה של טכנולוגיות מערביות.

האם הסינים יכולים לוותר לאמריקאים ולהסכים להפסיק עם הפרקטיקה הזו? כנראה שלא. המטרה הברורה והרשמית של הסינים היא להפוך את המשק מכזה שתלוי ביצוא והשקעות זרות לכזה שעומד על רגליים יציבות של ביקוש מקומי. על מנת לעשות זאת, סין חייבת להתקדם ומהר בטכנולוגיה שלה. כפי שניתן לראות בתוכנית הדגל של הממשלה הסינית – "Made In China 2025" – תוך פחות מעשור סין צריכה להיות מובילה עולמית בענפי הטכנולוגיה העילית.

הסינים לא יחליטו פתאום להחליף את האסטרטגיה הכלכלית בה בחרו בעשור האחרון ולעשורים הבאים ולכן אין להם באמת יכולת לענות על הדרישות של ארה"ב. מהצד השני, גם האמריקאים לא יכולים להרשות לעצמם לוותר על הסוגיה הנ"ל שכן במידה וסין תצליח בתוכנית שלה להפוך למעצמה טכנולוגית, מה יישאר להם? הרי רכבים ומגבות חוף באמת שאין כבר טעם לייצר בארה"ב וויתור על היתרון היחסי המרכזי של המשק האמריקאי פירושו ויתור על ההגמוניה העולמית.

יתרה מכך, אם מכלילים גם את השיקולים הגיאו-פוליטיים במערכת הרי שארה"ב לא יכולה להרשות לעצמה שסין תהפוך להיות יצרנית נשקים מתקדמים וכלי תעופה. בנוסף לכל זאת, סין ממשיכה בתהליך הוצאת האוויר מבועת האשראי, תהליך שבהגדרה גורם להאטה במשק. טראמפ לעומת זאת יאלץ כנראה להגיע לבחירות הבאות כשהמשק כבר אחרי השיא וכשהוא יודע שמלחמת הסחר עושה לו טוב בסקרים (ראו גרף מטה).

לכן, להערכתנו לשני הצדדים יש גם אינטרס פוליטי ברור להמשיך בריקוד הזה על מנת לסמן את הצד השני כ"אשם" בהאטה הכלכלית. לכן, בשורה התחתונה מלחמת הסחר לא הולכת לשום מקום. זה לא אומר שמפה והלאה הדברים רק ילכו וידרדרו אלא שמה שראינו בשנתיים האחרונות נמשיך כנראה לראות גם בשנים הבאות. יהיו תקופות בהן הצדדים מתקדמים יותר במו"מ ומגיעים להחלטות משותפות בנושאים מסוימים ויהיו תקופות בהן הצדדים לא מצליחים להסכים על נושאי ליבה בשיחות ומאיימים בהטלת מכסים וחסמים נוספים.

מה ההשפעה הכלכלית של כל הסיפור הזה?
מכיוון שגם במקרה של ארה"ב וגם במקרה של סין, החלק של היצוא בתוצר הוא לא גבוה במיוחד (12% ו-18%, בהתאמה). כיוון שמדובר כרגע על סכסוך רק בין שתי המדינות האלו, ההשפעה של העלאת המכסים האחרונה על הפעילות הכלכלית בכל אחת מהמדינות היא לא מאוד משמעותית. בסין כמובן ההשפעה חזקה יותר וצפויה לפי הערכות שונות לעמוד על 0.75%-0.5% מהתוצר אך הערכות אלו לא מביאות בחשבון צעדי תמרוץ שהממשל הסיני יכול וצפוי לנקוט בהם על מנת לחזק את הביקוש המקומי.

בארה"ב ההשפעה צפויה לעמוד לכל היותר על 0.3% מהתוצר, שוב, לפני התערבות של הפד במידה ותהיה. כמובן, בתרחיש בו מלחמת הסחר עולה שלב נוסף והמכס בגובה 25% מוטל על כלל סחר החוץ ההשפעה תהיה גבוהה יותר, בעיקר בסין ועלולה להגיע ליותר מאחוז תוצר שלם אך דיה לצרה בשעתה.

גם מבחינה אינפלציונית אין לצעדים שננקטו עד כה השפעות מהותיות, בעיקר בזכות התחזקות הדולר ובגלל שחלק משמעותי מהמכסים הוטלו על מוצרים לתעשייה ולא מוצרי צריכה סופיים. העלאת המכס לרמה של 25% צפויה אמנם להשפיע באופן מהותי יותר על האינפלציה אך גם השפעה זו לא צפויה להיות מהותית שכן בסופו של דבר משקלם של המוצרים המיובאים מסין במדד המחירים לצרכן (ששני שליש ממנו בכלל מורכב משירותים ולא ממוצרים) הוא לא גבוה.

לכן, בשורה התחתונה, ההשפעה הכלכלית של מלחמת הסחר (עד כה) אינה משמעותית אך החשש הוא מאסקלציה נוספת והדבקה של מדינות נוספות. מבחינת מה זה אומר על התיק שלנו, נחזור על ההמלצות שלנו מזה תקופה:

1. במלחמת סחר כולם מפסידים, אבל ארה"ב מפסידה פחות מכולם – שמרו על משקל יתר משמעותי בארה"ב.
2. משקל יתר בענפים עם חשיפה נמוכה לסחר חוץ.
3. משקל חסר בחברות אמריקאיות שהפעילות שלהן בסין היא משמעותית (נדרש ניתוח מיקרו כלכלי).
4. משקל חסר בחברות ששרשראות האספקה שלהן תלויות בסין ושכנותיה (נדרש ניתוח מיקרו כלכלי).