האש בוערת: אי השיוויון הכלכלי מדליק את הרחובות

בהונג-קונג - אחת מהכלכלות החשובות בעולם - זה החל בגלל הסכם הסגרה לסין. בלבנון, שם המפגינים צובעים את פניהם כמו בסרט הג'וקר, יצאו למחות בעקבות מס על וואטסאפ, אבל הטענות נגד הממשל קשות ביותר - "מושחתים הביתה" צועקים המפגינים, וזה נשמע מוכר כמעט בכל רחבי העולם.

בצ'ילה הטריגר היה עלייה של 4 סנט במחיר הרכבת התחתית. אם מסתכלים על המצב הכלכלי הנוכחי, לא ירחק היום שגם ארגנטינה תצטרף למעגל המדינות הזה.

בחודשים ובשבועות האחרונים ישנה התפרצות של הפגנות והתכתשויות של אזרחים עם הרשויות במדינה. כולן התפרצו סביב נושאים מינוריים כביכול, אבל ככל הנראה היו הקש ששבר את גב הגמל של אזרחים רבים שמרגישים את חוסר השוויון הגדל בעולם, שחיתות בכל פינה והרבה הבטחות שלא קויימו.

ההבדל המהותי בין האביב הערבי, ששטף את מרבית צפון אפריקה ב-2010, לבין ההפגנות הנוכחיות הוא לא רק גיאוגרפי. המפגינים דאז קראו להפלת משטרים דיקטטוריים, שהובילו לנפילתם של חוסני מובארק במצרים, של המשטר של מועמר קדאפי בלוב - בסיוע צבאות המערב - החלפת השלטון בתוניס ועוד. 

כיום, חוסר השקט בשלוש יבשות, המאיים להתפשט למדינות נוספות, בעקבות חוסר היכולת של ההנהגה העולמית לתפקד כראוי, מעלה שאלות לגבי הסדר העולמי של הכלכלה החופשית הליברלית והיכולת שלה לעמוד בהבטחות לחיים טובים יותר שנמכרו לאזרחי העולם בעשורים האחרונים. 

לבנון: הג'וקר שמכניס את נסראללה ללחץ
בלבנון החלו ההפגנות בעקבות מצבה העגום של המדינה. לבנון באמת במצב קשה. המדינה הכריזה על מצב חירום שמחייב אותה לערוך רפורמות עמוקות, בעקבות משבר פיסקאלי ואיום של קרן המטבע הבינלאומית להפסיק את ההשקעות במדינה. 

אבל לא הייתה זו השחיתות הפושה במדינה הזעירה, לא חיזבאללה שתפס את המדינה מהגרון וגם לא אלף ואחת סיבות שיש ללבנוני הממוצע כדי לצאת להפגנות. הסיבה, הקש המפורסם, זה רעיון שהוצע להטיל מס של 6 דולר על השימוש בוואטסאפ. 

כן, כן, אותה פלטפורמה חינמית לשליחת הודעות, הוציאה מאות אלפי לבנונים למסע הפגנות אלים, כשחלק ניכר מהמפגינים עוטים על עצמם איפור כמו של הג'וקר - מהסרט החדש בכיכובו של חואקין פיניקס - בעיקר בכדי להסתיר את זהותם מהרשויות ומנקמת חיזבאללה. 

המצב השברירי בלבנון, החל עם סיום מלחמת האזרחים במדינה בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת. סיום המלחמה הוביל לכך שראשי חמולות הפכו לפוליטיקאים והשתלטו על הפוליטיקה הפנים לבנונית - כמו חיזבאללה. ההשתלטות הובילה למצב שאין דמוקרטיה אמיתית ושינוי בהנהגה - אלא יצרה סטגנציה, שמייצרת ריקבון מתמשך, שגרמה לכך שהממשלה הלבנונית לא מסוגלת לספק לאזרחיה אפילו את הצרכים הבסיסיים ביותר.

בעיתון הנחשב "א-שרק אל-אוואסט" הממומן על ידי סעודיה, אפילו הגדילו ואמרו כי המצב הוא באשמת איראן, שהפכה את חיזבאללה לזרוע לוחמת של המדינה השיעית. לטענת העיתון, העובדה שארצות הברית רודפת אחר מקורות הכסף של חיזבאללה, גרמה לארגון לייצר סוג של קניבליזציה במדינה שהובילה למצב הנוכחי.

רוב המפגינים בלבנון אכן מפגינים נגד חיזבאללה, מה שהכניס את חסן נסראללה, שהצהיר על עצמו כמגנה של לבנון לפינה שלא ברור איך יוכל לצאת ממנה. נסראללה עצמו הזהיר בנאום בשבוע שעבר כי המשך ההפגנות עלול להוביל לנפילת הממשלה ואפילו למלחמת אזרחים. 

בינתיים זה לא עוצר את המפגינים.

הונג קונג: קריאות לדמוקרטיה נגד המשטר הסיני
מה שהחל ביוני כהפגנות נגד חוק להסגרת חשודים לסין, הפך במהרה להפגנות המוניות שמארגניהן טוענים שהוציאו לרחובות בשלב מסוים למעלה מ-2 מיליון אזרחים. ההפגנות הובילו לביטול החוק, אבל המפגינים לא הפסיקו למחות. להפך. ההפגנות הפכו לסוערות וקראו לדמוקרטיזציה של סין ואף להתערבות של ארצות הברית במצב. 

מנהיגיה של הונג קונג, שהועברה לשליטתה של סין ב-1997 לאחר מעל מאה שנה בשליטת בריטניה, נבחרים על ידי ועדה אליטיסטית שנחשבת כתומכת של הממשל בבייג'ינג. חצי מהפוליטיקאים בצומת הכל כך קריטית לכלכלה העולמית אמנם נבחרים על ידי העם, אבל החצי השני נבחרים על ידי ראשי תעשיות שונות, דבר המוביל לקריאות האזרחים לדמוקרטיזציה של הונג קונג.

הפחד, הן של המפגינים והן של הקהילה הבינלאומית, הוא מפני ניסיונות של סין לחזור בה מהבטחתה שלא תתערב בנעשה בהונג קונג, המושפעת מהשלטון המערבי שהיה שם עד לפני קצת למעלה מ-20 שנה. המפגינים גם חוששים מהדיקטטורה הטכנולוגית של הממשל בבייג'ינג, לכן הם עוטים מסכות על פניהם, שברו מנורות רחוב חכמות ומצלמות אבטחה. החשש הוא שהממשל ישתמש בזיהוי פנים כדי למצוא את המפגינים, לעצור אותם ולהטיס אותם למתקני כליאה מחוץ להונג-קונג. 

צ'ילה: הפגנות נגד עלייה במחירי התחבורה שיצאו משליטה
כמיליון מפגינים יצאו לרחובות הבירה סנטיאגו במחאה על הכוונה להעלות את מחיר התחבורה הציבורית ב-4 סנט. כן, רק 4 סנט, באחת מהמדינות העשירות בדרום אמריקה. מה שמדהים עוד יותר זה שמספר המפגינים עלה בהרבה על אלה שיצאו להפגין נגד הרודן אוגוסטו פינושה והממשלות שבאו אחריו. 

מהר מאוד הפכו ההפגנות למחאה נגד חוסר השוויון העולה במדינה. עד כה נהרגו לפחות 19 בני אדם, בעקבות ההתנגשויות עם המשטרה. ביום שישי האחרון המפגינים אפילו עטו על בניין הפרלמנט במדינה והכריחו את השלטונות לפנות אותו. 

בניסיון לעצור את הסחף, הנשיא סבסטיאן פינרה הודיע על העלאה בשכר המינימום, העלה את המינימום על הפנסיה ב-20% והוריד חזרה את הכוונה להעלות את מחיר הנסיעה ברכבת התחתית שהצית את האש. כמו כן הוא עצר את העלייה המתוכננת במחירי החשמל עד לשנה הבאה, אבל אנליסטים מעריכים שהוא צפוי להתפטר - מה שיוביל לחוסר שקט נוסף במדינה.