איך להשקיע בחברות החזקה?

בבורסה הישראלית נסחרות חברות החזקה לא מעטות – זה נראה לנו טבעי, אבל חברות מסוג זה, אינן מחזה מוכר בבורסות אחרות בעולם.

אמנם חוק הריכוזיות צמצם במידה לא מבוטלת חלק מחברות ההחזקה והתהליך הזה עדיין בעיצומו; ובמקביל חברות רבות בחרו להתמזג משיקולי התייעלות וחברות אחרות נעלמו עקב פשיטת רגל, ועדיין -  השוק הישראלי מכיל לא מעט חברות כאלה בטח ביחס למספר החברות הכולל הנסחר בארץ.

חברת החזקה סחירה שמחזיקה בחברה נסחרת היא לרוב תוצר של הנפקת אחת מחברות הבנות הפרטיות לציבור (מכל מיני סיבות) שזהו ההליך הטבעי. למה הכוונה? אם לדוגמה מחר בבוקר טבע תפצל את פעילותה לשתיים - חברות גנריות וחברות מקור, כשהיא עצמה תהיה החברה למעלה, ומתחתיה שתי החברות הנפקדות והיא תנפיק אותן בבורסה, אז טבע תהפוך באופן "טבעי" לחברת החזקות. זה מקרה מסובך יחסית בפועל, זו פשוט חברה נסחרת עם כמה פעילויות שאחת מהן או יותר הופכת לסחירה.  

כותרת ראשית

האם אנחנו מתקרבים למשבר באג"ח הקונצרניות?

אג"ח | איציק יצחקי | 23/11/2024

- כל הכותרות

האם אנחנו מתקרבים למשבר באג"ח הקונצרניות?

התאוששות בכלכלת ארגנטינה, אבל היציאה ממשבר עוד ארוכה

משבר ברשת 13: קריסת העסקה, רייטינג נמוך וחיפוש אחר משקיע שיציל את ה...

מה יהיה מחר בבורסה? ועל חברות הביטוח שזינקו יותר מהבנקים

הזהב זינק השבוע ב-5% - מה הסיבות ומה צפוי בהמשך?

נפצעה במינגלינג בהשתלמות - ותבעה הכרה במקרה כתאונת עבודה

בוטל מיזוג הענק בשוק הטלוויזיה בארה"ב: דיירקטיוי ודיש לא יתאחדו

טלי בן עובדיה מונתה למנכ"לית זמנית של חדשות 13 – המינוי מעורר סערה

שנתיים אחרי השקת ChatGPT: לאן הולכת מהפכת ה-AI?

שוק הנדל"ן בדרך לעליות או לירידות? הנתונים שמלמדים על מגמה חדשה

רגע לפני שיכלה לממש את האופציות, העובדת הבכירה פוטרה - ותבעה

הלווה 1.5 מיליון שקל עם בטוחות ומנגנון מסודר - ואז גילה שרימו אותו

סקוט בסנט: מי האיש שטראמפ בחר להוביל את הכלכלה האמריקאית?

הטיל ההיפרסוני של רוסיה: האם ישראל צריכה לדאוג?

קרן ETF עם תשואה של 300% – האם זה מתאים לכם?

דיסאינפלציה ב-2025: שוקי ההון בדרך לשנה מעניינת

וול-סטריט ננעלה בעליות; סולאראדג' קפצה ב-10%, פאגאיה עם 6%

המרוץ לשבבים: האם קוואלקום היא אנבידיה הבאה?

פינטרסט - המניה שנפלה יותר מדי?

מהפך בניהול כספי צה"ל: לראשונה ימונה חשב חיצוני בדרגת אל"מ

עוד תכניות

חוץ מהדרך הטבעית יש דרך נוספת ליצירת חברות החזקה שהשתרשה אצלנו - שיטה להשתלט על חברה ציבורית אחרת עם מינימום הון עצמי ומקסימום חוב.

במאמר הזה נפלח את סוגי חברות ההחזקה וההבדלים ביניהן. כיצד מחשבים את השווי שלהן. היתרונות והחסרונות להחזיק אותן על חשבון חברות הבנות ומתי כדאי לרכוש או למכור אותן. במאמר המשך נצלול לדוגמאות יותר פרטניות וננתח לעומק מספר חברות החזקה ואת החברות הבנות שלהן.

אז מה מבדיל בין חברות ההחזקה הנסחרות בשוק?
החברות הקלות ביותר לתמחור הן כאלה המחזיקות חברה אחת תחתיהן כאשר הן נושאות על גבן חוב או מזומן ונקראות בשוק חברות צינור.

לדוגמא כולם מכירים את חברת בי קומיוניקיישן (ביקומ) שהחזיקה (ועדיין מחזיקה) חלק ממניות בזק הנסחרות בשוק ונורסטאר המחזיקה ושולטת בחברת גזית גלוב שתיהן נושאות על גבן חוב כנגד ההחזקה הסחירה.

דוגמא נוספת מהעבר היחסית רחוק היא ביוסל שהיתה בעלת המניות הגדולה בפרוטליקס  - ביוסל נחשבה לחברת צינור קלאסית ללא חוב בכלל כאשר פרוטליקס מנייה דואלית שנסחרה בארץ ובנאסדק במקביל (ועדיין נסחרת - לפחות מה שנשאר ממנה).

דוגמה נוספת - מיחשוב ישיר המחזיקה במניות וואן תוכנה. כל הדוגמאות האלו הן של חברות החזקה בעלות זרוע אחת בלבד עם או בלי חוב.

סוג שני של חברות החזקה שגם הן קלות לתמחור הן חברות המחזיקות ו/או שולטות ביותר מחברה אחת כאשר כולן סחירות. לעיתים עם חוב ולעיתים ללא. לדוגמא ערד השולטת בישרס ומלם כולן סחירות כאשר ערד חברת החזקות ללא חוב.

הסוג השלישי של חברות החזקה הן חברות שמחזיקות מצד אחד חברות בנות סחירות אך במקביל מחזיקות גם חברות פרטיות ו/או נכסים נוספים שאינם סחירים, מה שמשאיר פרשנות לגבי השווי הנגזר מהן .רוב חברות ההחזקה בארץ משתייכות לקטגוריה הזאת . דוגמאות בולטות - אלוני חץ המחזיקה בחברות הנסחרות - אמות ואנרג'יקס בארץ ו-psp בחו"ל ובחברות הפרטיות - car וברוקטון.

דוגמא נוספת היא גזית גלוב המחזיקה חברות ציבוריות בחו"ל (אם כי בכוונתה לממשן) לצד מספר חברות פרטיות. הנהלת גזית הביעה יותר מפעם אחת את רצונה להקטין את החלק הסחיר (מסיבות שנסביר בהמשך)ובפועל עושה זאת על ידי הפיכת חלק מהחברות הבנות הציבוריות לפרטיות. לאחרונה כשלה גזית להפוך את אטריום (ההחזקה הסחירה הבולטת) להחזקה פרטית. 

חברות החזקה בעולם
יש עוד מגוון רב של סוגי חברות החזקה למשל חברת החזקות שנסחרת בארץ כשחברת הבת נסחרת בבורסה אחרת בעולם כמו פייטון המחזיקה בחברת הבת פייטון פלנר הנסחרת בבלגיה; וויליפוד השקעות המחזיקה בויליפוד אינטרנשיונל (הנסחרת בארה"ב) ואי.די.או שעלתה לכותרות לאחרונה (בגלל הצעת רכש שקיבלה) המחזיקה באי.די.או פרופרטיז הנסחרת בגרמניה.

בעולם כאמור קשה יותר למצוא חברות החזקה שמרבית החברות הבנות סחירות. ניתן לציין את כריסטיאן דיור חברת האם של לואי ויטון שתיהן סחירות (להרחבה - כתבה מעניינת של שלמה גרינברג מינואר השנה על החברות).

חברה נוספת היא אלטיס של פטריק דרהי שמחזיקה מגוון חברות תקשורת בכל העולם ביניהן הוט הישראלית (שהיתה סחירה בעבר) ואת אלטיס ארה"ב (שפוצלה וחולקה כדיבידנד בעין בגלל חוב גבוה של חברת האם)

כיצד מתמחרים חברות החזקה?
השיטה המקובלת והנכונה לדעתי לתמחור חברות החזקה היא באמצעות מודל nav( net asset value). לוקחים כל אחת מחברות הבנות הסחירות ואת אחוז ההחזקה בהן וסוכמים את סך ההחזקה הסחירה.

במקרה שכל חברות הבנות סחירות הפעולה פשוטה. כמובן שניתן להתווכח אם שווי החברות הבנות זולות או יקרות אבל מחיר השוק הוא העוגן הקובע. גם שיקולי נזילות בשוק הם פרמטר לאיכות החישוב אבל פה טמון החיסרון והיתרון של המודל.

כאשר מתווספים חברות או נכסים שאינם סחירים נכנסים לתחום שנתון לפרשנות כי אין מחיר שוק, אין עוגן. כאשר מדובר בחברה פרטית פעילה אז ניתן להשתמש במכפיל רווח ebitda הון במודל DCF וכל המתודולוגיות המוכרות לחישוב שווי חברה. בסוף צריך לחלץ מספר לכל אחד מהנכסים והחברות הבנות  הערך הכלכלי, והוא זה שרלבנטי לשווי החברה, ושימו לב זה לא קשור לחשבונאות ולדוחות הכספיים - הערכת שווי של חברת החזקות נעשית מעל החשבונאות, כשבפועל מה שצריך זה את השווים של החברות המוחזקות - נסחרות ופרטיות ואת החוב נטו מהמאזן.  

השלב הבא הוא החוב בניכוי המזומן שחברת האם מחזיקה, וחשוב להדגיש ללא קשר לחובות של החברות המוחזקות שכן החובות האלו כבר מגולמים בתוך השווי של החברות המוחזקות. לכאורה זה נתון מספרי קל לחישוב אבל גם פה עולות מספר שאלות, לרבות - מה נחשב מזומן או שווה ערך מזומן? לא תמיד הנתון הזה מוחלט. ובכל זאת, ניתן להגיע לסכום החוב נטו (חוב פחות מזומנים) ברוב המקרים בפשטות ובמהירות.  

חשוב כמובן ללכת אל הדוח סולו של החברה - שם יש את החובות שלה, של חברת ההחזקות וזה כאמור מה שאנחנו מחפשים. יש מקרים שגם הדוח סולו לא עוזר לנו לקבל תמונה מלאה ואז נעזרים במידע נוסף של החברה (סולו מורחב, ביאורים) כדי להגיע לחוב האמיתי שלה. 

סוגיה נוספת היא ערך החוב - ישנן חברות שרושמות את החוב לפי ההתחייבות בספרים אך ישנן חברות שרושמות את החוב לפני מחירן בשוק והפערים יכולים להיות משמעותיים מאוד. אין לי דעה נחרצת לגבי הנתון הראוי יותר, למרות שמקובל לקחת את הערך בספרים,  למען השמרנות הייתי לוקח את הערך הגבוה מבין השניים.

חוב של חברה ״חזקה״ בטח בימים אלה נסחר בפרמיה וחוב של חברה ״חלשה״ נסחר בניכיון. חברה חזקה שתרצה לגלגל חוב תצטרך לעשות זאת במחירי שוק ומצד שני חברה חלשה יותר שהחוב שלה נסחר בניכיון תילחם קשות על מנת לגלגל חוב מתחת לפארי ולכן הערך הגבוה מבין השניים הוא הקרוב ביותר למציאות.

החובות הפיננסים של החברה, רק אדגיש, נמצאים במאזן גם במסגרת התחייבויות שוטפות וגם בהתחייבויות לא שוטפות לזמן ארוך. הריבית לשנה הקרובה נמצאת בהתחייבויות השוטפות.לאחר שחישבנו את החוב ואו המזומן נטו עוברים לשלב הוצאות המטה.

הוצאות המטה - למה הן משפיעות על השווי?
כמו בכל חברה ציבורית או פרטית פעילה יש הוצאות מטה ואו הנהלה וכלליות. ישנן חברות החזקה שהוצאות המטה שלהן רזות מאוד ומחזיקות את המינימום הנדרש. אך ישנן חברות החזקה שהוצאות המטה שלהן שמנות מאוד. להוצאות אלה השפעה דרמטית על כדאיות ההשקעה בהן מכיוון שהן נוגסות באופן שוטף בשווי שנותר למשקיעים - הן סוג של דמי ניהול שנלקחים כל הזמן מערך החברה, דהיינו מהערך למשקיעים.

ואיך מגלמים את הוצאות המטה לערך הנכסי הנקי של חברת ההחזקות? מחשבים את הוצאות המטה ברמה שנתית ואז מקובל להוון את זרם הוצאות המטה העתידיות. כלל האצבע הוא הכפלת ההוצאה השנתית בין פי 6 לפי 8 וסכום זה יורד משוויה של חברת ההחזקות.

ישנן חברות החזקה שגובות דמי ניהול מחברות הבנות בצורה שוטפת מה שמצמצם את הוצאות המטה (השפעה מקזזת) למשל אלקו המקיימת מנגנון של קבלת דמי ניהול מכל חברות הבנות אלקטרה אלקטרה נדלן ואלקטרה צריכה מה שמקזז כמעט לגמרי את הוצאות המטה שלה.

השלב הבא והאחרון אך הבעייתי ביותר הוא סוגיית המס העתידי שתצטרך לשלם חברת האם בהנחת מימוש נתח או את כל אחת מחברות הבנות ואו מיזוג בין חברת האם לחברת הבת (משיקולים שונים שאפרט בהמשך).

כאן עולות מספר שאלות חשובות? האם יש כוונה לממש את אחת ההחזקות ואם לא אז אולי אין מקום להפחית את המס התאורטי על מימוש (מס שמוריד את ערך החברה האם)

וגם - באיזה עלות רשומות ההחזקות ההיסטוריות ומה המס הנגזר ממימושן - זה לא טריוויאלי, זה דורש קריאה ובדיקה בדוחות השנתיים.

שאלה נוספת - האם לחברת ההחזקות יש הפסדים צבורים לצרכי מס והאם ניתן לקזז הפסדים אלה כנגד רווח ממימוש בחברות המוחזקות. 

לאחר שניתחנו כל אחד מהפרמטרים הנ״ל אנחנו מגיעים לאותו Nav - ערך נכסי נקי.

למה להשקיע בחברת החזקות?
נשאיר רגע את החישובים בצד וננסה להבין מה היתרונות והחסרונות בהשקעה בחברות החזקה ולמה להשקיע בחברת ההחזקה ולא ישירות בחברות הבנות.

אחד השיקולים המרכזיים הוא עומק הדיסקאונט בו נסחרת חברת ההחזקה יחסית ל-NAV. שיקול נוסף הוא חשיפה לאחת מחברות הבנות שהיא פרטית כאשר האופציה היחידה להיחשף אליה היא דרך השקעה בחברה האם. דוגמא - צור שמחזיקה דרך ביטוח ישיר ( נמחקה מהמסחר לאחרונה והפכה לפרטית) את חברת האשראי הצרכני מימון ישיר והדרך היחידה להיחשף למימון ישיר היא דרך קניית מניית צור. אמנם בקניית צור מקבלים גם חשיפה לחברת הביטוח איידיאיי ולחברת הנדל"ן אדגר אבל גם למימון ישיר (שאגב מתכננת לגייס בקרוב).

דוגמא זו ממחישה גם את החיסרון של השקעה בחברת החזקה. לפעמים מקבלים חשיפה לסקטור מסוים שהמשקיע אינו מעוניין בו ובעצם מקבל אותו בעל כורחו. ניתן לנטרל חשיפה מסוימת על ידי הנדסה פיננסית כמו מכירה בחסר של הנכס שאיננו מעוניינים להיחשף אליו, אבל זאת פעולה לא פשוטה, במיוחד לכאלו שאינם משקיעים מתוחכמים.

שיקול נוסף בהשקעה בחברת החזקה היא המינוף. בעצם אני יכול להיחשף לנכס הבסיס  (החברות המוחזקות) עם הרבה פחות כסף מאשר קניית נכס הבסיס עצמו (החברות המוחזקות).

בתאוריה אם חברת החזקה מחזיקה בחברת בת כאשר מאזנה הוא 50 אחוז הון עצמי ו50 אחוז חוב תנודה של 1 אחוז בנכס הבסיס (החברה הבת) אמורה לגרום לתנודה של 2 אחוז בחברת האם, ולכן אותה חשיפה תושג באמצעות השקעה בנכס הבסיס או בהשקעה כספית של חצי מהסכום הנדרש בחברת האם.

יש גם חסרונות  
כאמור השקעה בחברת החזקות חושפת אתכם לסקטור שאולי אתם לא מעוניינים בו - אתם רוצים להשקיע במימון ישיר, קונים צור ומקבלים גם נדל"ן דרך ההחזקה של צור באדגר. אז אולי זה מתאים ואולי לא, זה בכל מקרה לא השקעה ישירה ונקייה בנכס הבסיס עצמו.

נקודה חשובה נוספת היא הנזילות שלפעמים היא משמעותית בקבלת החלטת השקעה. המון חברות החזקה מוחזקות באחוזים גבוהים על ידי בעלי שליטה מה שמשאיר מעט מאוד אחזקות ציבור וכפועל יוצא מעט מאוד נזילות בנייר. דוגמא מעניינת מהזמן האחרון היא מניית ערד המחזיקה בישרס ובמלם שסבלה מסכסוך מתמשך בין מספר בעלי שליטה כשרק לאחרונה נפתר הסכסוך ואחת מבעלות השליטה מכרה את רוב אחזקותיה והפכה את מניית ערד מנייר רדום נטול מסחר לאופציה טובה לחשיפה לחברות הבנות. אגב, במקביל לשיפור בנזילות, הדיסקאונט בין הערך הכלכלי לפי NAV לערך בבורסה צומצם - מניית החברה עלתה בעשרות אחוזים.

נקודה אחרונה היא שרות החוב מול דיבידנד. בהינתן שחברת החזקה מהיותה כזאת אינה מייצרת תזרים מפעילות עצמאית והיא תלויה לגמרי מדיבידנדים המחולקים מחברות הבנות (אלא אם מקבלת דמי ניהול בנוסף כמו אלקו למשל) קיים סיכון שלא יוותר כסף בשביל חלוקה לבעלי המניות - המטרה העיקרית היא לשרת את החוב ורק לאחר מכן לדאוג לדיבידנדים לבעלי המניות.  

הכסף שמחולק מהחברות המוחזקות אמור בראש וראשונה לשרת את החוב ולאחר מכן את עלויות המטה ורק לאחר מכן לשמש כדיבידנד לבעלי המניות.  סדר העדיפויות הנ״ל מקטין את גודל הדיבידנד באופן יחסי לדיבידנד המחולק על ידי חברות הבנות ומהווה מאין חיסרון בקבלת ההחלטה להשקעה בחברת האם. עם זאת, כמובן שמטה ״רזה״ משאיר יותר "בשר" לבעלי המניות.

מתי להשקיע בחברת החזקות?
לאחר שהבנו את מכלול הנתונים ואת היתרונות והחסרונות בין החזקה בחברת החזקה לבין החזקה בחברות המוחזקות, אני מגיע לנושא מעניין וקריטי -  עיתוי הכניסה.

מתי בעצם הופכת השקעה בחברת החזקה לאטרקטיבית לסוחרים או למשקיעים? ההחלטה הראשונה שצריך לבחון ולקבל היא האם ההשקעה בחברות המוחזקות מעניינת. רק אם השקעה בחברות המוחזקות מעניינת צריך לבחון את האלטרנטיבה הקיימת של השקעה דרך חברת החזקות - החברה האם.

בהינתן שכל הפרמטרים האחרים שציינו במאמר מניחים את הדעת מה שיקבע הוא עומק הדיסקאונט שזה בעצם המרחק או היחס בין המחיר של החברה בשוק לבין ה-NAV של החברה (שווי החברות פחות החוב ופחות המטה ומסים).

אצל סוחרים בשוק הסיטואציה קצת שונה כי עומק הדיסקאונט הוא שיקול מספיק לכניסה והם מחפשים את סגירת מרווח הדיסקאונט ופחות מעניין אותם המחיר האבסולוטי של כל נכס (חברה מוחזקת).

קשה מאוד לקבוע מהו דיסקאונט אטרקטיבי משום שכל חברת החזקה בארץ נסחרת בטווחי דיסקאונט שונים משיקולים שונים שמיוחסים לחברה עצמה. דיסקאונט של חברת החזקה אחת אינו משליך ואינו בר השוואה כמעט לאף חברת החזקה אחרת. מעבר לכך, יש מספר חברות החזקה שלא רק שאינן נסחרות בדיסקאונט הן נסחרות בפרמיה לפעמים מכובדת מאוד על שווי הנכסי הנקי שלהן - לכאורה זאת תעלומה שלא ניתן להסבירה מבחינה כלכלית, אבל גם לפרמיה כלכלית יש סיבות, אחת מהן היא המינוף של חברת ההחזקות (כפי שהוסבר לעיל) שבעצם הופך את ההשקעה בחברת ההחזקות לסוג של אופציה ואופציה בשוק מקבלת פרמיה - היא נסחרת מעל הערך הנאיבי שלה.   

כדי לבחון את הדיסקאונט הראוי לחברת החזקות, צריך בעצם צריך לבחון באיזו רמת שיווי משקל של דיסקאונט החברה רגילה ״לחיות״ ורק כאשר נוצרת סטייה משמעותית מאותו שיווי משקל אז צריך לשקול לעבור מנכס הבסיס לחברת האם או להשקיע ישירות בחברת האם.

קשה לי להצביע על נוסחה קבועה, אבל כככל אצבע ככל ש״אוהבים״ את ההנהלה הדיסקאונט קטן יותר. ישנם עוד שיקולים אחרים אבל זה הפרמטר העיקרי.

אציין מספר דוגמאות בולטות. למשל אלוני חץ נהנית מתמחור צמוד מאוד בין ה-nav למחיר בשוק. גם גזית גלוב בתקופה האחרונה סגרה דיסקאונט ונסחרת קרוב מאוד ל-nav.

מצד שני יש חברות שנסחרות בדיסקאונט של עשרות אחוזים על שווי הנכסי הנקי שלהן למשל אלקו, נורסטאר ערד פריורטק ועוד רבות אחרות. הסיבות מגוונות. לפעמים זה שיקולי מסחר זמניים למשל קונה מוסדי גדול בשוק לאחת מחברות הבנות מה שמשאיר את חברת האם מאחור. לפעמים זה מסיבות טכניות כמו כניסה או יציאה של אחת
מהחברות למדדים, מה שמייצר לחץ זמני והדיסקאונט משתולל.

סוגיה נוספת ואקוטית היא מינוף הולך וגדל בחברת האם. כאשר שווי חברות הבנות יורד מסיבות כלכליות ונטל החוב על חברת האם לא משתנה רמת המינוף גדלה והתהליך הזה יכול להידרדר במהירות (שני מקרים מהתקופה האחרונה: ביקום שסבלה מאוד כששווי מניות בזק קרס והמינוף עלה ודסק"ש שסובלת עד היום ממינוף גדול עקב ירידת ערך גדולה בחברת הבת סלקום)

ככל ששווי חברות הבנות יורד והחוב נשאר באותה הרמה, רמת המינוף גדלה ובשלב מסוים השווי הנכסי כל כך קטן יחסית לחוב שכבר לא ניתן לתמחר את חברת האם לפי השיטה שציינו והחברה הופכת להיות אופציה מסוכנת מאוד על החזקותיה.

קשה לקבוע מהי רמת המינוף שבה חברת האם מתנתקת מהחישוב הפשוט אבל מהסתכלות על מספר מקרים בעבר, במינוף של פי 3.5 בין שווי הנכסים לבין החוב, ה-NAV כבר פחות משמעותי ונכנסים לטריטוריה של אופציה ממונפת כאשר בשלב הזה בעלי המניות כבר הרבה יותר מודאגים וגם הנושים של חברת האם מתחילים לבחון את סיכוני החברה לעומקם.

לסיום אציין מספר חברות שנסחרות בפרמיה על החזקותיהן ולא משיקולי מינוף. מה שמשותף להן היא שחברת הבת/נכס הבסיס אינו נסחר בארץ ולכן גופים מוסדיים כמו קרנות נאמנות שאינם יכולים להיחשף לחברת הבת מסיבות תשקיפיות נאלצים לקנות את חברת האם גם שמחירה מנותק מערכה הכלכלי. דוגמה מעניינת מהעבר היא אורמת ישראל שנסחרה שנים מעל שווי אחזקותיה באורמת טכנולוגיות (מאבק השליטה תרם לזה והמיזוג ביניהן סיים את העיוות ).

דגמה שנייה היא פייטון הנסחרת בישראל בפרמיה משמעותית על חברת הבת פייטון פלנר הנסחרת בבלגיה כנראה גם מסיבות שציינתי וגם משיקולי נזילות בעייתיים בחברת הבת.

במאמר הבא נבחן מספר חברות החזקה שלעניות דעתי אטרקטיביות להשקעה וננסה לאמוד את עומק הדיסקאונט יחסית לעבר והאם יש פוטנציאל וכדאיות השקעה לטווח קצר ובינוני

עידן בן שטרית הוא פעיל וותיק בשוק ההון. 

* אין לראות באמור לעיל כהמלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.