לאחר עשור של עליות בשווקים, מדוע שווה להיזכר בהיסטוריה?

שנת 2019 העניקה תשואות גבוהות למשקיעים והיא סוגרת עשור מוצלח במיוחד למשקיעים בנכסי סיכון. השנה האחרונה חידדה שוב את ההרגשה כי הבנקים המרכזיים הם "בעלי הבית" בשווקים הפיננסים, ונדמה כי האסטרטגיה הטובה ביותר היא פשוט "להיצמד למדדים, הבנקים המרכזיים יעשו את העבודה". האם האסטרטגיה הזאת תעבוד גם בעשור הבא? ייתכן שכן וייתכן שלא. 

שווה בהקשר זה להיסתכל על ההיסטוריה. אחת האסטרטגיות הרווחיות ביותר בוול סטריט במהלך שנות ה-90 ותחילת המילניום הייתה השקעה במניות הגרועות של השנה הקודמת במדד הדאו ג'ונס לתקופה של שנה. אסטרטגיה זו הניבה למשקיעים תשואה של יותר מ-1,600% במהלך השנים 1997-2007, גבוהה משמעותית מהתשואה שהעניקה השקעה במדד הדאו ג'ונס (155%). 

נראה טוב נכון? חכו. המשקיעים שהיו בטוחים באסטרטגיה זו (כי היא הצליחה בעשור הקודם) והמשיכו באותה אסטרטגיה במשבר הכלכלי של 2008, למעשה חיסלו באותה שנה את כל התשואה שנצברה במהלך השנים הקודמות.

מה המסקנה שניתן להסיק מכך? בשוק ההון חייבים להיות עם "יד על הדופק", וזו משימה לא פשוטה לאחר יותר מעשור של עליות בשווקים. למעשה, משקיעים רבים בשוק לא חוו משבר רציני אי פעם. האסטרטגיה שעבדה במהלך העשור האחרון תצליח להציג תשואות גבוהות גם בשנה הבאה? האם הניסוי הכלכלי של הבנקים יכול להמשיך ללא הפסקה? אף אחד לא יודע, והשנה האחרונה מוכיחה שגם הפד' לא תמיד יודע מה הוא עושה.

בהקשר זה שווה להזכיר את הראיון שערך המשקיע המפורסם פיטר לינץ' בחודש האחרון (לכתבה המלאה). לינץ' מזכיר שוב כי אחד הכללים החשובים שלו בהשקעות הוא הבנת הסיפור של החברה: "למה אני הבעלים של החברה? ולא רק כי המניה עולה". לינץ' הוסיף כי אחד הביטויים השנואים עליו הוא "משחק בשוקי המניות", מכוון שזה לא משחק ושום השקעה לא בטוחה. "אני יכול לספור על שתי ידיים את מספר המניות שהיו ממש קלות, אחרי 50 שנה".