חיוך רציונאלי בימי קורונה - תהליך איזומורפי שעובר על העולם כולו

כמידי יום יצאתי אתמול בבוקר לטייל סביב השכונה עם בני הצעיר בן ה-5. חשבנו להתאוורר קצת מהישיבה המתמשכת בבית. בעודנו צועדים ומשוחחים על החשיבות שבשמירת מרחק, שמתי לב שכמונו גם האחרים מחייכים האחד לאחר ומברכים בברכת בוקר טוב, אולם יחד עם זה מייצרים קשת במסלול ההליכה שלהם על מנת שלא להתקרב זה לזה יותר מידי. דומה שהחיוך הזה שבא בו זמנית עם שמירת מרחק משקף דפוס התנהגות שהתפתח זה מכבר במציאות הגלובלית בה אנו חיים, אולם עכשיו, בעידן הקורונה, הוא מקבל משנה תוקף. ארצה לייצג את דפוס ההתנהגות הזה על ידי המושג "חיוך רציונלי".

בואו נחשוב יחד איפה אנחנו נתקלים בחיוך הרציונאלי. אני מניח שרבים מכירים את הפנִיה "תודה שתִדלָקת אצלנו, מקווים לראותך שוב" שנאמרת בדרך כלל בנימה מקצועית שמלווה בחיוך. קוראי ביזפורטל מכירים גם את בני הדודים של הפנייה הזו, "שמח להיות לך לעזר, אני שמח לעזור, או שמחתי לעמוד לשירותך", ועוד מיני משפטים מסוג אלו שבהם נותני שירות נדרשים להציג את עצמם כסוג של "משרתים שמחים". המשרתים השמחים הללו הם, למשל, מלצרים ומארחות במסעדות, דיילות ודיילי אוויר ונותני שירות טלפוני, שם החיוך לא נראה לעין אולם מועבר בדרך של דיבור ידידותי (לעיתים ידידותי מידי, כזה שנוקב בשמו הפרטי של הלקוח בקצב הסטקאטו).

השילוב הזה שבין נימה מקצועית, שאכנה אותה כאן רציונאלית, לבין נימה מחויכת מעסיק אותי זמן רב. שמתי לב שעל מנת שהתקשורת שלנו עם אחרים (לא רק כנותני שירות) כיום תהיה אפקטיבית, אנחנו נתבעים לאמץ דפוס תקשורת שמשלב רציונאליות עם אמוציונליות, כזה שמבטא גישה עניינית ומכוונת מטרה אולם בתוך מסגרת מחויכת. כלומר, עלינו להיות גם וגם. גם ענייניים ומקצועיים וגם נעימים וחייכנים - עלינו לאמץ את מה שאני מגדיר בטור זה "חיוך רציונאלי".

אני רוצה לטעון שהחיוך הרציונאלי הוא ביטוי לתהליך איזומורפי, הומוגני, כללי שעובר על העולם כולו. הוא מהווה הצגה עצמית של הגלובליות התרבותית ששוטפת את כולנו. הגלובליות הזו מבהירה למדינות, לארגונים וליחידים שאם ברצונם להיות שחקנים לגיטימיים ואפקטיביים במרחב הציבורי עליהם לאמץ התנהגות רציונאלית, מחושבת ומקצועית ויחד עם זה מחויכת, כזו שמשקפת שוויון, רגישות והיענות לאחרים.

אנסה להעמיק קצת יותר במושגים התנהגות רציונאלית והתנהגות המחויכת. התנהגות רציונאלית מבטאת מודלים מערביים, מודרניים שמכוונים להתנהגות בהתאם לתכנון, לסדר ולארגון מוקפדים, למשל אלו שהסוציולוג ג'ורג' ריצ'ר מצא להם ביטוי במסעדות המזון המהיר של מקדונלדס. בעזרת המונח "מקדונליזציה" של החברה, ריצ'ר טוען שהמודלים האלו מנחים כיום לא רק את מקדונלדס. הם השתלטו והם ממשיכים להשתלט על יותר ויותר סקטורים לא רק בחברה האמריקאית אלא גם בעולם כולו.

ראו למשל את הדרך הטכנית והיעילה שבה אנשים מארגנים אירועים פרטיים כמו חתונה. החתונה של היום מאורגנת ומתוכננת בדרך קפדנית והיא עומדת במידה רבה בהתאם לעקרונות התנהגות שמופצים על ידי ארגונים כמו מקדונלדס שכוללים יעילות ("efficiency") שבאה לביטוי בארגון העבודה בדרך החסכונית ביותר להשגת המטרות הרצויות; ודאות ("predictability") שכוללת פעולה בהתאם לחוקים והסדרים המאפשרים לנו לדעת איך יתנהגו המשתתפים; חישוביות ("calculability"), כלומר כימות של כל הפעולות הנעשות במסעדה נתונה; ושליטה על-ידי טכנולוגיות לא אנושיות ("control") שמשמעותן הכוונה של הפעילות על-ידי מערכת של חוקים ברורה ועל-ידי חלוקת עבודה מוגדרת. 

המונח התנהגות מחויכת משמש לי בטור זה כמטאפורה לפרקטיקות כמו ביזור והאצלת סמכויות שהן דומיננטיות מאוד בסביבות חברתיות שבהן נרטיבים דמוקרטיים וליברליים הם מקובלים ולגיטימיים. למשל, בסביבות חברתיות 'מרובות קולות' שתובעות ממי שמעוניין להתקבל חברתית להיות מודע לפוליטיקות של זהויות ולאמץ שיח מגוון שמבטא רגישות לאחרים. סביבות אלו מצמיחות עולם של מושגים שמעניק עדיפות ליחסים בין-אישיים המבוססים על שיתוף ושוויון, העצמה של אחרים, האצלת סמכויות, תכנון משותף, ביזור, השטחה של מבנים ארגוניים וחברתיים ומכוונות ללקוח.

את השילוב בין ההתנהגויות הרציונאלית והמחויכת, שאני מגדיר כאן במונח חיוך רציונאלי, אפשר למצוא בתביעה ממדינות המעוניינות להסתגל לתנאי הגלובליזציה לאמץ, כפי שטוען הסוציולוג אנתוני גידנס, מודלים דמוקרטיים ומשתפים שכוללים רעיונות כמו ביזור סמכויות והאצלת סמכויות, לצד "יעילות מנהלית". למשל, אימוץ של הסדרים כמו זכויות אזרח, רווחה ואוטונומיה של יחידים, לצד אימוץ של תכונות ביורוקרטיות שמטרתן השגה של יעילות ואפקטיביות.

במישור היחסים שבין מדינות או בין מדינות לארגונים לא מדינתיים (NGO) אפשר כמדומני למצוא ביטוי לרציונאליות המחויכת בשימוש שעושים גופים אלו בשפה משתפת ורב-תרבותית ויחד עם זה לא מתפשרת בכל הקשור לאינטרסים אותם ברצונם להשיג. למשל, גופים גלובליים כמו הבנק העולמי, ארגון הסחר העולמי וקרן המטבע העולמית מטיפים לפתיחות ולליברליזציה, כלומר לחשיבה התומכת בשבירה של מבנים ביורוקרטים ובראשם המדינה (על שוק ההון למשל) ויחד עם זה מפעילים את סמכותם בצורה אסרטיבית מאוד שבצידה ענישה מחמירה כלפי כל מי שלא פועל בהתאם לעקרונות כלכליים של תכנון, יעילות ואפקטיביות.

ברמה הבין-אישית אנו מוצאים את החיוך הרציונלי בשימוש שיחידים עושים בשפה משתפת, רגישה לאחרים ותקינה מבחינה פוליטית, אולם יחד עם זה פורמאלית, מעשית ואסרטיביות. ביטוי לכך אפשר למצוא בטווח רחב מאוד של תחומי החיים היומיומיים שלנו כמו הוראה, חינוך, הורות, הדרכה וניהול. בכל אחד מתחומים אלו, כך מסבירים לנו, התנהגות 'נכונה', יעילה ואפקטיבית, מחייבת אימוץ של תכונות כמו הקשבה, שיתוף, יצירתיות ויכולת להעניק מרחב ואוטונומיה לאחרים, יחד עם תכונות כמו תכנון, חסכנות, הצבת גבולות ופעולה לפי כללים וחוקים. היכולת ליישם את שתי האוריינטציות, כך מוסיפים ומסבירים לנו, תוביל להצלחה בחיים - לחיים יצירתיים ואפקטיביים. האם לא כך רבים מאתנו מחנכים את ילדינו? כלומר, אנחנו משתדלים לעזור להם להיות בו זמנית גם מתוכננים, יעילים ומכווני מטרה וגם נעימים, אדיבים ורגישים לאחרים.

דומני שהתנהגות הגזורה ממטאפורת החיוך הרציונלי מקבלת משנה חשיבות בעידן הקורונה משום שהיא מאפשרת לנו לקיים חיים קהילתיים שהם גם בטוחים וגם נעימים. כלומר, היא מאפשרת לנו לשמור מרחק מאחרים ויחד עם זה להיות אדיבים ופתוחים לצרכיהם של אותם אחרים בדיוק.

 
פרופ' ברוך שמעוני הוא מייסדה והעומד בראשה של התוכנית לתואר שני בייעוץ ארגוני באוניברסיטת בר-אילן