חברה, תרבות ובידוד - למה אנשים לא מצייתים לצווי הבידוד?

מגפת הקורונה העולמית מציבה בפני העולם אינסוף אתגרים. בעיקר היא חושפת את חוסר המוכנות של מדינות לסיטואציה המפתיעה והנשכנית הזו. שירותי הבריאות במדינות רבות הן ברמת תחזוקה נמוכה, מספר המיטות אינו מספיק ואמצעי המיגון שעומדים לרשות הצוותים המטפלים הם ירודים באיכותם. ראו טענותיהם הנואשות של אחיות ורופאים בישראל על העדר תשתית טיפולית מתאימה ואת מצבם העגום של בתי החולים באיטליה, בספרד ובניו יורק שם הוצבו מכלי קירור בחצרותיהם של בתי החולים על מנת להכיל את גופות המתים.

ברור שהניסיון להכריע את האויב הבלתי נראה הזה, את וירוס הקורונה, הוא לא רק טיפולי אלא גם מניעתי. כלומר, זהו ניסיון לא רק לטפל בחולים אלא גם לעצור את התפשטותו של הנגיף. לשם כך, מעבדות מחקר ברחבי העולם פועלות בקדחתנות על מנת לפתח ערכות בדיקה מהירה ותרופה, או תמהיל של תרופות, לאיתור ולחיסול הנגיף.

הניסיון למנוע את התפשטות הנגיף לא נשאר כמובן בשעריהן של מעבדות המחקר. מידי יום אנו עדים להנחיות "שמירת מרחק" חדשות שמטרתן למנוע מהנגיף לעבור מאדם לאדם ובכך להרחיב את תפוצתו. מדובר כאן אפוא לא רק בעניין רפואי אלא גם בעניין חברתי שדורש משמעת קולקטיבית. עם זאת, ועד כמה שהדבר מפליא, לא כל האנשים מצייתים להנחיות ולא שומרים מרחק. שמענו בהקשר זה על חופי הים המלאים בפלורידה ובאוסטרליה, על תהלוכות בניו אורלינס וכמובן על 'תנועה ערה' בחופי הים והגנים של תל-אביב.

אז מדוע אנשים לא מצייתים להנחיות? מי הם אלו שלא מצייתים? הצגתי שאלות אלו ואחרות בפני פרופ' גד יאיר מהמחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופ' יאיר מתמחה בסוציולוגיה של תרבות ומפרסם שיחות בנושא הקורונה בערוץ היוטיוב, שנושא את שם ספרו החדש – "המוח הסורר".

אולי נפתח קודם כל בשאלה מהו ציות חברתי?
ציות הוא היענות לסמכות. הליכה בתלם. הסמכות יכולה להיות מדינתית, רבנית, היא יכולה להיות לדמויות פופולריות כמו כוכבי רוק או למומחים. הסמכות "מכנסת" התנהגות. היא יוצרת אחידות, קצת כמו בשיר של פינק פלויד "החומה" – שם שרים אנחנו לא רוצים חינוך, כי חינוך גורם לציית. מייצר אחידות.

למה אנשים מצייתים או לא מצייתים להנחיות שמתקבלות מדמויות סמכות?
היענות לסמכות מתחילה בבית, בתהליכים סוציולוגיים הכרוכים בכיבוד אב ואם. אבל ככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו מעתיקים את הציות לדמויות שהן תחליפי הורים. למשל, הביקורות על הצייתנות להיטלר ברייך השלישי הייתה שגרמנים איבדו אמון בהוריהם והעתיקו את ההזדהות שלהם לדמות אב גדולה, מושיעה, שהבטיחה גדולה, כבוד, תעסוקה ושלטון בן אלף שנים. אי-ציות יכול להיות כמו זה שהציג יו"ר הכנסת שאמר שהוא חייב לציית למצפונו ולא לחוק או אי-ציות לשירות בשטחי יהודה ושומרון מסיבות אידיאולוגיות. במקרה האחרון, למשל, מה שנראה לאחדים אי-ציות להוראות החוק נתפס אצל אחרים כציות לרבנים. חברות הטרוגניות יוצרות "נאמנויות צולבות" או מתחרות. בימי הקורונה יש לכך השלכות דרמטיות.

מדברים שהצגת בבלוג השבועי שלך, אני מבין שבמהלך משבר הקורונה קבוצות שונות מגיבות באופן שונה להוראות שמירת המרחק. האם תוכל לפרט?
אכן, התבוננות בתקשורת בישראל ובעולם מצביעה כי אי-ציות בא לידי ביטוי בשתי צורות נוגדות עיקריות – אי-ציות נהנתי חילוני, ולמולו אי-ציות דתי. את אי-הציות החילוני ראינו "בסירוב פקודה" באיטליה, שם ראשי ערים התרוצצו בפארקים לגרש את אזרחי העיר לביתם. מצב דומה נראה גם בחוף הים באוסטרליה ובפארקים באנגליה. אבל אחרי כמה נזיפות, אי-הציות החילוני שכך.

הבעייה המשיכה בקרב אוכלוסיות דתיות, בארץ ובעולם. שמענו רבות על חרדים בניו יורק ובבני ברק, אך זה לא ייחודי ליהודים. ישנן כנסיות-על, בהן מתכנסים מאות ואלפי מאמינים לטקסי שירה וחזרה בתשובה. בכנסיות האלו ממשיכים כמרים לומר שישו יציל ממחלה. אתמול, למשל, נעצר על-ידי הרשויות בפלורידה כומר שכינס ביום הראשון האחרון 2,500 מתפללים בכנסייתו. עוד תפילה כזו והלכנו.

האם תופעת הציות או אי הציות קשורה להשכלה? לתרבות? אולי למעמד?
אין ספק שהבנה מושכלת של מחוללי ההידבקות בוירוס הקורונה מסייעת לרשויות. קבוצות פריפריאליות – בחסות המדינה – פטרו עצמן מהשכלה מדעית בסיסית. למשל, לפיכך, אין בקרבן הבנה מלאה של מה זה וירוס ומהו חיידק, מהם מנגנוני ההידבקות, ומה יכולות להיות ההשלכות של אורח חייהן על סיכויי ההידבקות והתמותה. הרב-תרבותיות ולהגיטימיות להימנעות מהשכלה מדעית יגרמו לתשלום בריבית ד'ריבית כעת.

אני חושב שאחרי שמכת הקורונה תיבלם, לא תהיה ברירה אלא לחזק את השכלת הציבור ובריאותו באמצעות תוכניות ליבה מדעיות. משותפות. לכולם. בשיחה הבאה שלי, למשל, אני עוסק בכנסיות-הענק ובהשלכותיהן על התפשטות הקורונה בצרפת ובאפריקה. מטרתי היא לחדד את החשיבות של הבנה מדעית של רשתות ההידבקות. אם יש שני דברים שיהיה צריך לכלול בחינוך המשותף זה אלף, הבנה בסיסית בביולוגיה; ובית, הבנה בסיסית בסוציולוגיה של רשתות חברתיות.

האם משבר הקורונה לימד אותך דבר חדש על תופעת הציות החברתי?
כן, הקורונה מטלטלת לנו הבנות יסוד. בתחום הייעוץ הארגוני והסוציולוגיה אנחנו מלמדים אנשים לעשות "נטוורקינג" – להתרשת. זו המשמעות של הון חברתי: שיש לך רשת חברתית ענפה, שמגיעה לקבוצות שונות. כך אתה מגדיל השפעה. כעת למדנו שהון חברתי מעין זה עשוי להגדיל הדבקה ולהביאה למחוזות הטרוגניים.

באחת השיחות עמדתי על ההפתעות שהקורונה הכינה למדעי החברה והצעתי שנצטרך לחשוב מחדש על ארגז הכלים התיאורטי שלנו למצבי חירום ביולוגיים. אבל יש גם דברים שנשארו. למשל, תובנות בדבר חוסן קהילתי – שכמו תחת צבע אדום מתמשך – מצריך סולידריות קהילתית משמעותית. יחסית למקומות אחרים, ישראל מפגינה חוסן, כי היא מנוסה במצבי חירום. החרדים לא, כמובן, וזה מחזיר אותנו לנושא של סמכות ואי-ציות.

האם הסוציולוגיה יכולה לייעץ למנהלי המשבר איך להתמודד עם אי ציות להוראות שמירת מרחק?
כן, ומכיוונים שונים. ישנם סוציולוגים ואנתרופולוגים שעוסקים בהתאמה תרבותית של מסרים. סמכות עם כפפת ברזל לא תצליח כמו סמכות שמגיעה עם שכנוע בשפה שמובנת לציבור. לכן, אחד האתגרים של חברות הטרוגניות זה להתאים מסרים לציבורים שונים ובמהירות. ישנם גם סוציולוגים שמומחיותם היא רשתות חברתיות. סוציולוגים אלו יכולים לעזור (לפעמים בזמן אמת) בהבנת רשתות ההתפשטות של נגיף הקורונה.

דברים לסיום?
בשיחות בסדרה "המוח הסורר" ביוטיוב אני עומד רבות על מקומם של ערכים בימי חול, אך גם במקומם בהתפשטות הקורונה. קחו ערך חיי אדם, למשל. בישראל זה ערך מקודש כמעט. או קחו את ערך הערבות ההדדית, והמאמץ של ישראל ואל על להחזיר "הביתה" ישראלים שנתקעו בחו"ל. ערכים מחזיקים חברה ונותנים לה אופי. הקורונה מאיימת על כוחם של ערכים ביצירת סדר חברתי. את סין היא חשפה במערומי כבוד האדם שבה; את ארצות הברית בחולשת הביזור הדמוקרטי. עד עתה ישראל מצליחה לשמור על ערכיות.

דומני שכולנו צריכים להודות לצוותים הרפואיים על שמירתם של ערכים דומיננטיים בחברה הישראלית, בעיקר הצלת חיי אדם וערבות הדדית שמחזיקים את שיעור התמותה נמוך ככל האפשר. שאם לא כן, יכולנו לראות הרבה יותר כעס ואלימות סביב אי-הציות להוראות בישראל. אז לא רק שהרפואה מצילה חיי אדם; היא גם מצילה את דמותנו כחברה הומניסטית, דמוקרטית ויהודית. רק בריאות.

> קישור לבלוג של פרופ' יאיר

 
פרופ' ברוך שמעוני הוא מייסדה והעומד בראשה של התוכנית לתואר שני בייעוץ ארגוני באוניברסיטת בר-אילן.