השקט שלפני הסערה בצמד דולר-שקל - מתחת לרצפה יש מרתף

בטח שאלתם את עצמכם מה קרה בשוק המט"ח המקומי. כבר מספר שבועות שהצמד דולר/שקל נע סביב 3.40 והגרף שלו דומה למוניטור של אדם שליבו הפסיק לפעום. אל תטעו לרגע. השוק לא יצא לפגרת קיץ. במהלך התקופה שברו מדדי המניות בארה"ב שיאים חדשים, הדולר נחלש משמעותית בעולם (אם כי השבוע שב להתחזק), המצב הכלכלי בישראל מדרדר, התחממות ביטחונית במספר גזרות והתחממות פוליטית עם סוף ידוע שרק נדחה במעט. כל אירוע כזה היה גורם בעבר לתנודות חדות בשוק. אז מה שונה?

בנק ישראל (לכאורה שכן הוא אינו מפרסם את מהלכיו), שינה את אסטרטגיית ההתערבות שלו בשוק. לא עוד רכישות לפי שיקול דעת - מודל שכשל לחלוטין ולא הניב תוצאות. בנק ישראל ככל הנראה "התיישב על ה-BID" כפי שנהוג לומר בשפת השוק ובעברית פשוטה הוא מוכן לקנות כל סכום ב-3.40, תמכרו כמה שאתם רוצים.

פעילי השוק ובעיקר הגופים המוסדיים מכרו הרבה דולרים, אולם האסטרטגיה בה החל לנקוט הבנק גרמה לכך שלמרות כל מה שקורה אין כמעט תזוזה בצמד דולר/שקל והכי חשוב מבחינתו - היחלשות הדולר לעומת השקל שפוגעת אנושות בכלכלת ישראל נעצרה, לפחות זמנית.

אולם אליה וקוץ בה...
שם המשחק של אסטרטגיה כזאת היא אמינות ועקביות. כאן עומדת בפני הבנק בעיה גדולה. השוק לא מאמין לו. זה קורה משלוש סיבות:

האחת, הן הגופים המוסדיים והן הספקולנטים שמעו לפני מספר חודשים את בנק ישראל מתבטא באגרסיביות בעניין שער החליפין ולמרות שלא אמר מפורשות, הוא נתן לשוק להבין ש-3.50 הוא רצפה.

כמו שהתבטאתי בעבר, לקח קצת זמן אבל פעילי השוק הבינו שמתחת לרצפה יש מרתף. ברגע שבנק ישראל הפסיק להגן על 3.50 נחלש הדולר במהירות ל-3.40. אם הגופים המוסדיים היו מאמינים לבנק ישראל, הם היו מפסיקים למכור דולרים אבל הם לא. כנ"ל הספקולנטים - הם אומרים כי מי שנשבר פעם אחת, יישבר גם בפעם השנייה.

ככה לא מייצרים ממומנטום
השנייה, אתה לא יכול לנקוט באסטרטגיה מסוימת שמחייבת נקיטת צעדים משלימים מבלי לנקוט בהם. כך אי אפשר לייצר מומנטום. גם בעת כתיבת שורות אלו מתחזק הדולר בעולם בחצי אחוז. ביום שישי התחזק הדולר בעולם ביותר מאחוז. דולר/שקל "טופל" על ידי הספקולנטים והושאר ללא שינוי.

בנקודה כזאת חייב הבנק להתערב ואז הוא ישדר מסר תקיף ואמין יותר. כנ"ל בפקיעת האופציות אתמול. השחקנים ראו מה קורה וממש כיוונו את הפקיעה בשבוע האחרון ל-3.40. השער היציג אותו קבע הבנק היה בדיוק השער שהשחקנים רצו. אז מה הפלא אם מפקיעה לפקיעה מצטרפים עוד שחקנים למשחק. גם כאן לטעמי היה על הבנק להתערב בסמוך לסיום הדגימה (הוא כבר עשה את זה בעבר בהצלחה רבה) ולקבוע שער גבוה יותר. זה מסר של עוצמה. זה משדר שינוי בתפישה וזה יוצר אמינות.

סיפורי סורוס, הליש"ט והבאט התאילנדי
והשלישית, בעיקר פסיכולוגית, אולם כל פעיל בשוק זוכר את סיפורי סורוס, הליש"ט והבאט התאילנדי. אין יותר סיפוק מלשבור את הבנק המרכזי. הפעילים מגייסים לצורך כך כלכלנים מטעם שמספקים לציבור רציונל. כשאני קורא כלכלנים שטוענים שלבנק המרכזי אין תחמושת אני צוחק ומפסיק לקרוא.

לבנק מרכזי יש אינסוף תחמושת, עיין ערך ארה"ב ואם צריך לשנות את כללי המשחק הבנק לא יהסס. ולמי שעדיין חושב שזה עולה כסף והציבור משלם אני מציע לפתוח את הדו"חות הכספיים של בנק ישראל לשנת 2019 - הבנק הרוויח על יתרות המטבע סכום עתק של 7 מיליארד דולר! סכום שעבר מתחת לרדאר היות ומדובר בשערוך (הבנק מכיר ברווח אך ורק לאחר מימוש).

במבחן התוצאה הבנק לא משיג את מטרתו 
בנק ישראל הוא הכניס את עצמו למצב בו אסור לו לוותר כמו שעשה לפני מספר חודשים. נכון שאם הבנק יתמיד והשוק בסופו של דבר יאמין לו, המומנטום ישתנה והשקל יפוחת אבל אין לבנק ולמשק את הלוקסוס הזה שנקרא עודף זמן. הכלכלה על הקרשים. קבלת ההחלטות בממשלה, אם אפשר לקרוא לה ממשלה, ברמה הכלכלית גובלת באבסורד והמשק קורס. בשער 3.40 הפגיעה הן ביצוא והן בתעשייה המקומית קשים וכשמוסיפים לכך את השלכות הקורונה זו מכה שרבים מתקשים להתמודד עמה.

אף אחד לא יודע מה יהיה בסופו של דבר ומי ינצח במלחמה אולם השקט אותו חווה שוק המט"ח המקומי לאחרונה הוא בהחלט השקט שלפני הסערה.

הכותב הינו יוסי פרנק, מנכ"ל אנרג'י פייננס לניהול סיכונים