השפעות הקורונה: האמריקאים הוסיפו 1.3 טריליון דולר לחיסכון

נגיף הקורונה החזיק את האמריקאים בביתם, ודחף הממשל האמריקאי לחלק כמעט טריליון דולר עבור השלמת הכנסה. תמיכה נרחבת זו הובילה לצריכה מוגברת של מוצרים פיזיים, במיוחד מכוניות, ציוד כושר ושיפוץ הבית. 

אולם, איום המגפה שמרחף באוויר לצד בדיקות של הממשל האמריקאי גרם לעלייה מאסיבית בשיעור החיסון של משקי הבית. למרות שדחיפה זו החלה לדעוך, ההשפעה המצטברת מוערכת בכ-1.3 טריליון דולר, והיא ממשיכה לעלות. כעת, השאלה הגדולה שנשאלת, היא מה יקרה עם כל הכסף הזה?

עד כה, המוזמנים הנוספים תרמו ככל הנראה לביצועים החזקים של השוק הפיננסי ושוק הדיור, כאלטרנטיבות ההשקעה העיקריות. אך אם הצרכנים יתחילו לבזבז את אותם ״חסכונות ליום גשום״ על סחורות ושירותים במקום נכסים ספקולטיביים, הם יוכלו לעודד פריחה כלכלית, ואולי אפילו לעורר אינפלציה צנועה. 

במידה וחיסכון משקי הבית היה ממשיך לצמוח בדומה לתקופה שלפני המגפה, הציבור האמריקאי היה מוסיף לחיסכון כ-2.2 טריליון דולר מתחילת שנת 2019. במקום זאת, החיסכון המצטבר בתקופה זו שווה קצת יותר מ-3.5 טריליון דולר, אותו הפרש של 1.3 טריליון דולר מהווה 9% מכלל ההוצאות הצרכניות בשנת 2019. 

לתנופת החיסכון שני גורמים מרכזיים. ראשית, האמריקאים קיצצו את הצריכה שלהם באופן דרמטי. חלק ממה שקרה הוא שהאנשים בעלי ההכנסה הגבוהה יותר, הם אותם אנשים בעלי הסבירות הגבוהה ביותר לשמור על מקום עבודתם, ואלו קיצצו בעל כורכם בהוצאות שהושפעו מהתפשטות המגפה, כמו מסעדות וטיולים. הם למעשה נאלצו לחסוך כי היציאה מהבית הפכה למסוכנת.

בינתיים, חברות לוו כספים באגרסיביות בכדי לשמור על התזרים שנפגע כתוצאה מירידה במכירות, ואילו הממשלה לוותה סכומי כסף אדירים בכדי לקזז את הירידה בתקבולי המס, ולשלם דמי אבטלה והוצאות סוציאליסטיות נוספות. 

ההשפעה נטו היא שהוצאות הצריכה צנחו בכמעט 20% במהלך הגל הראשון, בעוד שההכנסה האישית הפנויה, כולל תכניות פנסיוניות וחיסכון לטווח ארוך למיניהם, צנחה רק ב-5%. גם כאשר ההכנסות החלו להתאושש, הצריכה נותרה מאחור.