עוד 100 שנה יהיה טוב? הממשלות שמנפיקות אג״ח לעתיד הרחוק

במהלך חודש נובמבר, החליפה ממשלת פרו שלושה נשיאים שונים בטווח של שבועיים. ובכל זאת, המדינה שעל סף משבר חוקתי, מכרה אג״ח דולרי ל-100 שנה בתשואה של כ-3.3%. אגרות החוב ל-100 שנה מהוות כרבע מערכו הנקוב של החוב הדולרי במדינה, לצד מיליארד דולר ערך נקוב אגרות חוב ל-40 שנה, ומיליארד דולר באג״ח ל-12 שנים. 

פרו לוותה בפרמיה של 1.7 נקודות האחוז על אג״ח של ממשלת ארה״ב ל-30 שנה, למרות שתסיסה פוליטית, הפגנות אלימות, מספר רב של חולי קורונה והאשמות חוזרות על שחיתות אפיינו את המדינה מדרום אמריקה במהלך השבועות האחרונים. 

מצד שני, יתכן כי המשקיעים הרגישו רגועים יותר כאשר המנהיג הנבחר, פרנסיסקו סגסטי, המשויך לצד המרכזי יותר של המפה, נשבע להחזיר את היציבות באזור. יתרה מכך, מחיר הנחושת, היצוא הגדול ביותר בפרו, טיפס יחד עם חומרי גלם נוספים לאחר ההודעה על החיסון. מה גם שאופטימיות גוברת אצל המשקיעים לקראת התאוששות כלכלית עולמית, העלו את הערכות השווי של המדינה המפתחת. 

איגרות חוב דולריות ממשלתיות ל-100 שנה, הן דבר די נדיר יחסית בעולם. הממשלה היחידה בעולם שיש לה איגרות חוב דולריות לתקופה של מעל ל-95 שנה היא ישראל. מדינתנו הקטנה, הנפיקה לראשונה אג״ח ממשלתי ל-100 שנה בכדי להתמודד עם ההשלכות הכלכליות של נגיף הקורונה. ישראל הנפיקה אג״ח ממשלתי ל-100 שנה בשווי כולל של מיליארד דולר, הנושאת ריבית של 4.5%. כלומר עד יום העצמאות ה-172 של מדינת ישראל, ילדינו ונכדינו ישלמו כ-45 מיליון דולר בכל שנה, רק ריבית למשקיעים זרים. 

מדינות נוספת שהנפיקו אג״ח לפרק זמן של 100 שנה הם אוסטריה ובוליביה, אשר גייסו חוב למאה השנים הבאות לא בדולר, אלא ביורו. למעשה אוסטריה הנפיקה פעמיים אגרות חוב ל-100 שנה במהלך חמש השנים האחרונות, ומשקיעיה זכו עד כה לתגמול. האג״ח שעתידה להסתיים בשנת 2117 הניבה תשואה של 130% מאז הנפקתה לפני שלוש שנים, כולל קופון של 2.1%. איגרות החוב שנמכרו ביוני האחרון, רשמו תשואה כוללת מצטברת של כמעט 20% מאז ההנפקה. 

אך לא כל אגרות החוב לטווח כה רחוק, אשר נקובות בדולר, משתלמות בסוף. לאחר הנפקת האג״ח ל-100 שנים שהנפיקה ממשלת ארגנטינה בשנת 2017, מחזרה המדינה את חובותיה במהלך הקיץ והותירה את המשקיעים עם אג״ח חדש, לטווח קצר יותר, אשר שווה כ-55 סנט על כל דולר של הקרן המקורית בה השקיעו. 

כמובן ששיעורי הריבית בארה״ב היו באותה תקופה נמוכים יחסית, והיה קשה לעלות מעבר לקופון של 7.1%. למשקיעים המעוניינים באג״ח דולרית למאה שנה של ממשלת פרו, תשואה של 3.3% נראית די משתלמת  לעומת תשואה של 1.6% על אג״ח של ממשלת ארה״ב ל-30 שנה. אך השאלה שצריכה להישאל היא האם העולם הכלכלי יראה ככה גם בעוד 100 שנה ? בהתחשב בכך שמשבר הקורונה תפס את הבנקים המרכזיים ללא יכולת מהותית להשפיע על המשק, ועיקר עשייתם הייתה גיוס חוב או ״הדפסת כסף״, השאלה הזאת הופכת למהותית הרבה יותר מבעבר.