עובדה - אילנה דיין מוכרת לציבור רכילות זולה עם עטיפה מהודרת ועוד קוראת לזה "תחקיר"

כשעבדתי לפני מספר שנים במשרד הבינוי והשיכון יצא לי לראות לא פעם ולא פעמיים פקידים בדרגים שונים שאינם מבצעים את החלטות השר. כששאלתי אותם על כך התשובה הייתה די מעניינת: בשביל מה לבצע? השר יהיה פה לשנה שנתיים, מקסימום ארבע שנים, ואחר כך יילך ויבוא מישהו אחר. אבל אנחנו נשארים פה, אז מה אכפת לנו מה השר מחליט... היום אני מבין - המשפט הזה שלהם חושף את תמצית הבעיה.

אפשר להגיד הרבה דברים על ישראל כ"ץ. שהוא בולדוזר, 'לא סופר' אף אחד, מקדם את הפרויקטים שהוא מאמין בהם בלי לעצור לחשוב לרגע. שהוא קשה, שהוא איש פוליטי ושההחלטות שלו בתקופת הקורונה היו איומות - פוליטיות ולא כלכליות. אבל צריך גם לזכור שבסופו של דבר - הוא השר ותפקידו לקבל את ההחלטות. כן, כך זה כאשר יש מנהל תקין, הפקידים מביאים את דעתם המקצועית ומייעצים על פי מיטב ניסיונם, יכולותיהם וכישוריהם (ואף מטילים את כל כובד משקלים נגד החלטות מסוימות), אבל בשורה התחתונה - מי שמקבל את ההחלטה הוא השר הממונה - שגם יישא בביקורת הציבורית אם תהיה. 

יש דמיון מסוים בין משרד ממשלתי לחברה. תארו לכם שלמנכ"ל חברת אמזון/ גוגל/ פייסבוק או כל חברה אחרת יש אופוזיציה מבית, עובדים שלא מרוצים מהחלטותיו, ומדליפים לתקשורת. האם אפשר לנהל כך חברה בצורה רצינית? נכון, ייתכן שיש לחברה מנכ"ל גרוע, או שנכנס מנכ"ל חדש והוא לא מוצלח. במקרה כזה מי שישלם את המחיר הם בעלי המניות והדירקטוריון שבחרו בו לתפקיד. הם גם יוכלו לפטר אותו או להראות לו את הדרך החוצה אם ביצועי החברה לא יהיו משביעי רצון (ראו ערך מנכ"ל אינטל שלא התאים לתפקיד והתפטר לאחר שהראו לו את הדרך החוצה. המנייה הגיבה בזינוק של 7% באותו יום). במקרה של שר כושל - אם בעיני הציבור הוא לא ראוי, הציבור לא יבחר בו שוב בבחירות. ואם הוא ראוי בעיני הבוחרים? טוב, זה מה שנקרא דמוקרטיה.

כותרת ראשית

סקוט בסנט: מי האיש שטראמפ בחר להוביל את הכלכלה האמריקאית?

גלובל | עמית בר | 10:11

- כל הכותרות

הלווה 1.5 מיליון שקל עם בטוחות ומנגנון מסודר - ואז גילה שרימו אותו

סקוט בסנט: מי האיש שטראמפ בחר להוביל את הכלכלה האמריקאית?

הטיל ההיפרסוני של רוסיה: האם ישראל צריכה לדאוג?

קרן ETF עם תשואה של 300% – האם זה מתאים לכם?

דיסאינפלציה ב-2025: שוקי ההון בדרך לשנה מעניינת

וול-סטריט ננעלה בעליות; סולאראדג' קפצה ב-10%, פאגאיה עם 6%

המרוץ לשבבים: האם קוואלקום היא אנביידה הבאה?

פינטרסט - המניה שנפלה יותר מדי?

מהפך בניהול כספי צה"ל: לראשונה ימונה חשב חיצוני בדרגת אל"מ

גוגל תחת מתקפה: למה בוול-סטריט צופים שהחברה תצלח את האתגרים

המירוץ ל-AI: אמזון משקיעה עוד 4 מיליארד דולר באנתרופיק

גאפ חוזרת לצמוח: עקפה את הציפיות וקופצת ב-8%

מיקרוסטרטג'י גייסה עוד 3 מיליארד דולר לרכישת ביטקוין

הצפת ערך בשטראוס - רווח של כ-320 מיליון שקל ממימוש החזקתה בסברה

סמארט בטא: מדדים במשקל שווה - לאחר שנים של תשואת חסר, האם הגיע זמנם?

רדיט בשיא: עלייה במספר המשתמשים, האם היא תוכל לשמור על הצמיחה?

"התחום שלנו רותח; רואה אותנו בעתיד עם מחזור גבוה מ-100 מיליון דולר"

נוריאל רוביני צופה זעזועים בשווקים הפיננסים; איך להתגונן?

"מניית אנבידיה תגיע ל-190 דולר"

האיום הגרעיני של רוסיה – האם השווקים ירגישו את זה?

עוד תכניות

אלא שבישראל דהיום, השרים הפכו להיות פקידים של הפקידים, או לפחות, כך סבורים הפקידים עצמם. זה קורה גם בהתנהלות של היועצים המשפטיים, ש"מנחים" את השרים (כלומר, מחליטים בשבילם) מה עליהם לעשות ומה לא לעשות, ומי שמכיר את משרד האוצר - יודע שכך הדברים מתנהלים גם שם. שם אגב זה כבר שנים ארוכות - אגף התקציבים מחזיק את השר קצר מאוד כבר הרבה קדנציות, מעביר ומזיז תקציבים מסעיף לסעיף ושומר רזרבות. שאול מרידור שמצטייר עכשיו כגיבור שנלחם בכ"ץ, יודע טוב מאוד על מה אני מדבר - הוא היה פעיל בחלק מהתכנונים והשטיקים של האוצר. אלו עבירות הרבה יותר קשות מאשר ההאשמות נגד כ"ץ ופקידי האוצר האחרים: "נחצו קווים אדומים"  טענו הפקידים, מבלי להסביר באמת מה נחצה.

בשבוע שעבר בתוכנית "עובדה" עם אילנה דיין יצאו מנכ"לית משרד האוצר לשעבר קרן טרנר וראש אגף התקציבים באוצר לשעבר שאול מרידור נגד שר האוצר ישראל כ"ץ והוציאו עליו את כל מה שהיה להם להגיד. לגיטימי? לא ממש. טרנר-אייל, שמונתה ע"י ישראל כ"ץ לתפקיד מנכ"לית משרד התחבורה ועבדה שם 3 שנים תחתיו סיפרה שבמשרד התחבורה "מאוד מהר היה לנו טוב מאוד לעבוד ביחד. אני ראיתי שר שלא נח לרגע, ואף פעם לא מרוצה - ומתתי על זה. הרגשתי שאנחנו מטפסים בעלייה ונותנים ספרינט. הייתי מאוד גאה, ושמחתי שאני במשרד". אחר כך היא המשיכה איתו למשרד האוצר. מי שלא מרוצה מהתפקוד של המנכ"ל שעובד תחתיו לא עובד איתו יחד במשך כמה שנים ואחר כך עוד קורא לו להצטרף אליו במשרד החשוב ביותר בישראל. אלא שכ"ץ כן חשב שהיא מתאימה. אם אחרי שעבדה תחתיו במשך מספר שנים היא חשבה מצידה שהוא לא מתאים, מדוע נענתה לבקשתו והצטרפה למשרד האוצר?

עם כזו אידיליה קשה לקבל את הטענה של מרידור וטרנר-אייל שהסיבה להתפטרותם היא  שלא התייעצו איתם על התוכנית לחלק 500 שקל לכל ילד, כפי שטענו בתוכנית, וגם לא מתנות נוספות שחולקו. "פעם ראשונה שאני שומע על הרעיון לחלק 500 שקל לכל ילד בדיון כלכלי עם ראש הממשלה", אמר מרידור, (ששכח ששר האוצר באותה תקופה עדיין היה כחלון?) וטרנר אייל הוסיפה: ״זה היה בשלוף, אין להם פרטים. הם לא ירדו לעומק בכלל, לא עשו שום עבודת מטה״. אבל אם הטיעונים עצמם לא מספיק משכנעים, אז מה עשו ב"עובדה" כדי לעזור להעביר את המסר? הציגו את טרנר-אייל עם הילדים בבית, ואת מרידור במשחק כדורגל.

האמת היא שממש בתחילת משבר הקורונה הוחלט על מענקים שמנים לגופים שבכלל לא צריכים אותם. חברת פוקס הרוויחה בשנת 2020 יותר מבכל שנה אחרת, למרות שהקניונים היו סגורים חצי שנה. הסיבה? מענקים וסובסידיות שחילקה המדינה לכולם, בלי לבחון מי באמת צריך וכמה. ולמה לחברת אל-על נותנים מיליארדים? למה חברה שהוועד שלה הפיל אותה והיא רקובה כבר עשר שנים, מקבלת מיליארדים? כלומר מחלקים מתנות לחברה כושלת על חשבון הציבור, והבעיה היא שאת המתנות האלה כולנו - אזרחי ישראל משלמי המיסים - צריכים לממן. האוצר החליט לתת מענקים לפי נוסחה מטומטמת, לא מקצועית, רשלנית. איפה היה מרידור אז? איפה היה מרידור שלא סיפק תשובה לעצמאים על החלוקה הלא שוויונית? בזמנו הוא הופיע בטלוויזיה והצדיק את המהלך. מה השתנה פתאום? 

למרידור ולטרנר יש הסבר: לא שיתפו אותם בהחלטה לחלק 500 שקל לכל ילד. נכון, שלושה מיליארד שקל זה כסף, בוודאי כשמציגים אותו בצורה אבסולוטית ומנותקת הקשר, אבל כשלוקחים בחשבון שתקציב הקורונה הכולל עומד על 140 מיליארד שקל (כלומר, 2% מהתקציב כולו), פתאום זה נשמע אחרת נכון? ושלא תבינו לא נכון, גם אם החלוקה לילדים לא נכונה - ולדעתי היא לא נכונה - זה הפירורים הקטנים לעומת כל המכלול. הבעיה נמצאת במענקים ענקיים לגופים מרוויחים (כמו פוקס) או לגופים כושלים שנפלו בגלל כשלים עוד הרבה לפני הקורונה (כמו אל על). נרחיב על כך בהמשך.

טוב, יש עוד הסבר - התקציב. אין תקציב. האם בגלל האין-תקציב התפטרו השניים? לא. בפועל יש גם יש תקציב. נכון, זה לא אידיאלי - המדינה מתנהלת לפי תקציב אוטומטי על סמך שנתיים קודמות אבל המדינה לא בפשיטת רגל, זה לא שאין כסף. ובכל זאת - מדובר בבעיה גדולה. מדינה חייבת להגיש ולאשר תקציב מדינה. היא חייבת להיות מסודרת ולבחון את הביצועים לעומת התקציבים (ממש כמו שכל משפחה רגילה צריכה לעשות זאת). נכון, זה לא קורה מסיבות פוליטיות מבישות ויש אחראי עיקר שעומד בראש, אבל מכאן ועד להגיד שאין תקציב יש הבדל בין לא הוגש תקציב לאין תקציב בכלל. הגשת התקציב היא עניין פוליטי, שיריבו כל הפוליטיקאים בינם לבין עצמם, אבל זה לא קשור לתקציב עצמו, ליישומו ולמימושו שהוא עניין של האוצר. במילים אחרות, חוסר הגשת התקציב הוא עניין פוליטי, לא כלכלי. לא בגלל זה השניים עזבו.

אבל האמת היא שאת "הספורט" הזה של פקידים שמחליטים בשביל השר מה לעשות, ותוקפים אותו כשהוא לא מקשיב להם - הם לא המציאו. כבר שנים שבכל פעם ששר האוצר מחליט החלטה כלשהי, מתחילה חרושת שמועות והדלפות לתקשורת מתוך משרד האוצר על כמה שהשר לא בסדר ומקבל את ההחלטות שלו בלעדיהם. כך קרה גם ליובל שטייניץ לפני עשור וכך קרה גם ללפיד ולכחלון.

האמת צריכה להיאמר - ההחלטות הגרועות של לפיד וכחלון כשרי אוצר היו בעייתיות מאוד. לפיד רצה לזרוק כסף על הצעירים עם תוכנית מע"מ אפס כדי להוזיל בכח את מחירי הדיור (מהלך שלא יצא אל הפועל בסופו של דבר) וכחלון אכן זרק אין סוף כסף לכל דורש (לפחות 7 מיליארד על תוכנית מחיר למשתכן, שלא הורידה את מחירי הדיור, ו-22 מיליארד שקל תוספת לשוטרים) וזאת דווקא בתקופה של צמיחה כלכלית, כאשר אילו הכספים הללו לא היו נזרקים ככה בהינף החלטה חפוזה - היו למדינה עוד 30 מיליארד שקל לפחות להתמודד עם משבר הקורונה, ואולי אף למתן את הקפיצה החדה בגירעון. אך עם כל הביקורת על שרי האוצר לפיד וכחלון - הם אלה שקיבלו את ההחלטה והביקורת כאמור מופנית אליהם. פקידי האוצר התבלבלו, ושכחו את מקומם ושתפקידם הוא לייעץ למקבלי ההחלטות, אשר לטוב ולרע הם אלה שעומדים בפני הביקורת הציבורית.