איך תראה הכנסת הבאה?

מערכת הבחירות הגיעה לנקודת ציון קריטית. אחרי ימים ארוכים של חבירות, התפלגויות, שִריונים, ופרישות, נסגרו רשימות המועמדים. כעת, לאחר שהאבק שקע והתמונה התבהרה, אפשר להעריך בזהירות כיצד תיראה הכנסת הבאה. יש לקחת את הניתוח שיוצע כאן בערבון מוגבל ובכל הזהירות הראויה: הוא נעשה כשישה שבועות לפני יום הבחירות. זוהי תקופה ארוכה שבמהלכה יחסי הכוחות בין הרשימות מתמודדות עוד עשויים להשתנות. חלקן יתחזקו ואחרות יחלשו.

מספר הרשימות שצפויות להיבחר לכנסת
בבחירות הקודמות (2020) נכנסו לכנסת המספר הנמוך ביותר של רשימות אי פעם: שמונה בלבד. השיא הנמוך הזה לא צפוי להישמר הפעם. בהסתמך על סקרי המנדטים האחרונים, מתוך 39 הרשימות שנרשמו להתמודד צפויות להיכנס לכנסת בין 9 ל-14 רשימות. חמש רשימות לפחות נמצאות על פי סקרים אלה ב"איזור הסכנה" - קרובות לאחוז החסימה: מרצ, הציונות הדתית, רע"מ, כחול-לבן והכלכלית החדשה.

 
איך תיראה הכנסת הבאה?
למרות שחלפה רק שנה מאז הבחירות הקודמות, הכנסת הבאה עומדת להיראות שונה מבחינת הנוף האנושי. לפחות 20 ח"כים שנבחרו ב-2020 לא ימשיכו בכנסת הבאה, והמספר יכול להגיע אפילו לסביבות 30, אם חלק מהרשימות שהוזכרו למעלה אכן לא יעברו את אחוז החסימה. בין השמות הבולטים שכבר בטוח שלא נראה בכנסת הבאה נמצאים שלושה מוותיקי הבית: עמיר פרץ (שנבחר לראשונה ב-1988), יצחק כהן (1996) ומשולם נהרי (1999) – כולם הודיעו על פרישה מהחיים הפוליטיים. לצידם, נמצאות דמויות שעשו "סיבוב" מאוד קצר בכנסת: אבי ניסנקורן, גבי אשכנזי, רפי פרץ, מטאנס שחאדה, מיקי חיימוביץ, אסף זמיר, יזהר שי ועוד. אל כל אלה מתווספים אישים עם תקופת ותק בינונית: בוגי יעלון, איציק שמולי ועפר שלח.

ייצוג נשי
בהסתמך על סקרי המנדטים, ובזהירות המתבקשת מכך (במיוחד כאשר 5 רשימות נמצאות סביב אחוז החסימה) אפשר לחזות שמספר הנשים שייכנסו לכנסת הבאה יהיה קרוב לרמת השיא שהושגה לאחר הבחירות הקודמות: 30 ח"כיות. מבחינת מספרים מוחלטים, הליכוד צפוי להיות הסיעה עם הייצוג הנשי הגדול ביותר אך במונחים יחסיים יהיו סיעות בעלות שוויון מגדרי גבוה יותר: מפלגת העבודה ומרצ. מרב מיכאלי היא האישה היחידה העומדת בראש רשימה שצפויה להיבחר לכנסת, אך בשבע רשימות נוספות מוצבות נשים במקום השני: אורנה ברביבאי (יש עתיד), יפעת שאשא-ביטון (תקווה חדשה), איילת שקד (ימינה), תמר זנדברג (מרצ), מיכל וולדיגר (הציונות הדתית), פנינה תמנו-שטה (כחול לבן) ואסנת עקירב (הכלכלית החדשה).

ערבים
בנוסף לשיא במספר הנשים שנבחרו לכנסת ה-23, נרשם גם שיא של ח"כים לא-יהודים: 17 ערבים ודרוזים. כלל לא בטוח שהפעם ההישג הזה יחזור על עצמו. הפיצול בשורות הרשימה המשותפת, האכזבה של רבים ב"מגזר" מהמערכת הפוליטית, והחיזור הגובר של המפלגות (כולל הליכוד) אחר מצביעים ערביים עלולים לפגוע בייצוג הערבי בכנסת. הרבה מכך תלוי אם רע"מ ומרצ (שמשובצים בה 2 מועמדים ערבים בחמישייה הראשונה) יעברו את אחוז החסימה.

גנרלים
קריירה צבאית הייתה תמיד אחת מהמקפצות הבולטות לקריירה פוליטית. בשנות השמונים היה אפשר למצוא בין חברי הכנסת 4 רמטכ"לים-לשעבר ועוד 2 עד 4 אלופים לשעבר. הנוכחות הגבוהה הזו התמתנה בהמשך, ובשנת 2016 לא נותר במערכת הפוליטית אף רמטכ"ל. שלוש הבחירות האחרונות שינו את המגמה והחזירה את ה"גנרלים" לזירה הפוליטית. בכנסת היוצאת כיהנו שלושה רמטכ"לים-לשעבר (כולם בכחול לבן) וחמישה אלופים-לשעבר. אולם בכנסת הבאה נראה פחות "גנרלים": בוגי יעלון, גבי אשכנזי ורפי פרץ פרשו, ובחירתו מחדש של בני גנץ רחוקה מלהיות ודאית בשלב זה.

שלטון מקומי
רבים מחברי הכנסת התחילו את הקריירה הפוליטית שלהם בזירה המקומית. מחקר שבחר את הרקעים של חברי הכנסת ה-20 (2019-2015) מצא שכמעט שליש מתוכם כיהנו בעבר כנבחרי ציבור בשלטון המקומי. גם הכנסת הבאה צפוייה לכלול חברים רבים עם רקע דומה. בין החדשים מתוכם אפשר לציין את מאיר יצחק-הלוי (אילת), אלון דוידי (שדרות) עופר ברקוביץ' (ירושלים) ומאזן גנאים (ראש עיריית סח'נין לשעבר, אם רע"מ תעבור את אחוז החסימה).