"בנושאים פיננסיים, אני תמיד חושב על ימי מחסור– אפילו שלא חסר כסף"

ניצולי השואה שהצליחו לשרוד את התופת הנוראית, עלו לארץ והקימו משפחות, חלקם הביאו ילדים שבמרוצת השנים הפכו לאנשי עסקים מצליחים - כמו שוקי אברמוביץ', יו"ר {סומוטו} , ויעקב מלאך, בעלים ומנכ"ל של יצרנית הטחינה "אחווה". לרגל יום השואה הם מספרים בראיון לביזפורטל על ילדותם בבית הוריהם vשורדים, ומספרים איך הדבר השפיע עליהם בהיבט העסקי.

"גדלתי אצל דודה שלי, אחותה של אמי, שהייתה קורבן לניסויים האכזריים של יוזף מנגלה. הוא ביצע בה ניסויים מזעזעים, וכתוצאה מהם הפכה לעקרה", מספר יעקב מלאך. "אני חי את השואה יום יום שעה שעה. איבדתי אחות בשואה, אבי עלה לארץ מסלוניקי בשנות ה-30 עם אשתו הראשונה, נולדה להם בת ובזמן המלחמה אשתו ובתו נסעו לסלוניקי לבקר את המשפחה. החרימו להן את הדרכונים והן מצאו את מותן באושוויץ".

"הייתי הישראלי הראשון שהגיע לאוושויץ בשנת 89', ובביקור שלי הרגשתי כאילו גדלתי שם. ידעתי לדמיין כבר לפרטי פרטים איך נראה 'בלוק 10', בלוק הניסויים של מנגלה. דיברו על השואה בבית בצורה חופשית, אבל לא סיפרו לי על הניתוחים והניסויים שדודה שלי עברה. אני יליד 49' והתחלתי להבין מה קורה איתי בגיל 5-6, תשע שנים אחרי התופת. המזל שלי הוא שהדודים שלי לא הסתירו - הם דיברו על זה זה במשך שנים".

איך, אם בכלל, הסיפור המשפחתי שלך משפיע על הפעילות העסקית?
"לאורך 50 שנותיי המקצועיות חוויתי גם משברים כלכליים, ותמיד היה לנו חשוב להיות הוגנים כלפי העובדים. ובמשברים הכי גדולים קודם כל חשבנו איך לשלם לאנשים, הכבוד העצמי הנחה אותנו, ולאורך כל הדרך זכרתי את מה שלקחו לדודים שלי ולניצולים, לכן תמיד היה לי חשוב לכבד התחייבויות, אלו הערכים שגדלתי עליהם ואני גאה על זה. במשברים הכי גדולים שלי, חשבתי על מה שקרה למשפחה שלי בשואה וזה חיזק אותי. לגדול בצל השואה נתן לי את הכוח להתגבר על המשברים".

חשוב לזכור שהתחלתי מכלום והיה לי את הרעב הזה להצליח ולהתגבר על רגעי משבר. אני חושב שמה ששאבתי מהדודים והמשפחה ומהחברים שלהם עזר לי כל כך. כמובן שאי אפשר להשוות את המשברים שלי למשברים שהם חוו, זה כאין וכאפס. אבל זה בהחלט חישל אותי, ובהחלט יש לזה חלק מאוד נכבד מההצלחה של המשפחה שלנו".

שוקי אברמוביץ, יו"ר סומוטו, משתף מצדו כי "הזיכרון הכי חזק שלי זה השתיקה. במקרה של אבא שלי כל המשפחה שלו הושמדה והוא היחידי ששרד בתור נער". "הוא לא דיבר על זה עד שהוא הגיע לגיל 60 בערך, והסיבה העיקרית היא שהוא החליט שצריך להתקדם הלאה, וכי לא רצה לגרום לנו לעצבות" אברמוביץ' מוסיף. "הורי עלו מליטא, והסיפורים שסיפרו היו מזוויעים - לשמוע למשל שאבי, שהיה ילד בן 15, נשאר בלי משפחה והיה צריך לשרוד. הוא נמלט מהידיים של הליטאים ומאוחר יותר נתפס, הגיע למחנה השמדה והצליח לשרוד".

"אני מעביר את הזיכרונות לילדים שלי, הם מכירים את כל סיפור החיים שלו וגם תיעדנו את זה. זה מאוד חשוב שהם מספרים את זה הלאה לחברים שלהם. זו מורשת הישרדות מאוד חזקה מבחינתו. יש גם ניסים בסיפור הזה, לדוגמא שאבי הצליח להקים משפחה עם שלושה ילדים, ושהוא עבד בתור מנהל מכירות".

"אני זוכר שבמסגרת העבודה שלו הוא טס לתערוכה בגרמניה, ושאלתי אותו איך הוא יכול לטוס למדינה בה ניסו להשמיד אותו - הוא השיב שזו אחת הנקמות הגדולות שלו, כי הגרמנים נותנים לו כבוד וקוראים לו 'הר אברמוביץ' (אדון אברמוביץ - ס.ק). גם כשאני נוסע לגרמניה לצורך עבודה, קוראים לי 'מיסטר אברמוביץ' וזו לגמרי סגירת מעגל". 

אנחנו מפנים לאברמוביץ' גם כן את השאלה על מידת ההשפעה של ילדותו בצל סיפור ההישרדות של ההורים על פעילותו העסקית כיום, ועל כך הוא משיב כי "זה משפיע בעקיפין, כמובן שכל המאפיינים האישיותיים שלי מושפעים מכך, לדוגמא יש אנשים שנוטים למחוק מיילים, אני נוהג לאגור אותם".

"גם בנושאים פיננסיים, אני תמיד חושב על ימי מחסור – אפילו שלא חסר כסף אני חושב על מה יקרה אם יחסר", הוא חושף בפנינו "זה הוטבע בי - אין לי דרך אחרת לתאר את זה".

מה עושה להורים שלך ההצלחה שחווה הבן שלהם בעולם העסקים?
"אושר עילאי, אין מילה אחרת. לא מהבחינה הכלכלית אפילו, אלא יותר בהיבט של ההמשכיות של המשפחה. אבא שלי נשאר ללא משפחה, אז היה לו חשוב שתהיה המשכיות ושאשמור על המורשת".