חנן שניידר על חברו שנפל בלבנון: "זה לא עוזב אותך לא משנה כמה זמן עבר"

חנן שניידר, מנכ"ל שותפות המו"פ מילניום פוד יהש -3.35% מילניום פוד 184.5 -3.35% בסיס:190.9 פתיחה:190.9 גבוה:190.8 נמוך:183 תמורה:4,300 לעמוד ציטוט חדשות גרפים פרופיל חברה המלצות כתבות נוספות בנושא:  איבד את חברו הטוב בקרב בדרום לבנון ב-1993, בין השנים 1985-2000 ישראל החזיקה ברצועת הביטחון בדרום לבנון בהחלטת ממשלה, 15 שנים שבמהלכן החזיק צה"ל מוצבים לרוחבה של דרום לבנון ולחם נגד ארגוני טרור. ב-15 השנים שבהן שהה ברצועת הביטחון, בין 1985 ל-2000 צה"ל איבד כ-559 חיילים.

"הייתי מ"כ טירונים בבא"ח צנחנים גדוד 101, והיה לי חייל שהיה חייל מצוין וקראו לו משה ברי, שהיה חייל מאוד נועז ופרוע" אומר שניידר. "זו הייתה מחלקה של הסדירניקים שהיו בגילי, הם התגייסו שנה אחרי שהם היו בישיבה שנה. לאחר מכן אני יצאתי לקורס קצינים, והוא המשיך בצבא והתקדם והפך לקצין. בלבנון נפגשנו לאחר שהוא סיים קורס קצינים, והיה לו חשוב להראות לי שגם הוא קצין.

משה ברי ז"ל, מתוך אלבום משפחתי

"הסיפור של משה ברי קשה מנשוא, הוא עלה ללבנון ושם עלה על מטען יחד עם חיילים שלו ונהרג. זה סיפור שמלווה אותי הרבה מאוד שנים, וזה לא יוצא ממני. זה חייל שגידלת אותו מההתחלה והחדרת בו את כל המקצועיות בצבא, ובסוף השהות שלו בלבנון גבתה מחיר מאוד יקר. זו הייתה תקופה קשה הרבה אנשים נהרגו בלבנון".

האם הסיפור של משה ברי ז"ל מלווה אותך גם בפעילות העסקית?
"אין ספק שלאבד אנשים שהכרת וחברים שהיו לך זה כואב, אתה לוקח את זה איתך כל הזמן, אני חושב שבאיזשהו מובן זה נותן פרספקטיבה אחרת לדברים שאני עושה. אני מסתכל על אנשים שהקריבו את חייהם ואני מבין שגם אם קשה לי בתקופות מסוימות אני עדיין יכול להתמודד, כי אני עדיין כאן בניגוד לאנשים אחרים ששילמו את המחיר הכבד ביותר. ,הם כבר לא איתנו ולא יכולים להתקדם בחיים כמו שאנחנו יכולים. ההסתכלות שלך על קושי היא הסתכלות אחרת, כשאני חווה קושי אני נזכר בחיים בלבנון ואני מבין שזה לא באמת קשה כמו לאבד חבר בלבנון".

זה הפך  אותי להיות יותר קשוב לקשיים ולצרכים של אחרים
"היום שיש לי כבר ילדים שהם אחרי צבא אני הרבה יותר מבין ודואג ומסתכל על קשיים בצורה אחרת. תמיד ניהלתי צוותי "קומנדו" של מעט אנשים שהם חדורי מטרה, שנהגו לעשות את הדברים מהר בזריזות וביעילות, זה בטח משהו שלקחתי מהצבא. אבל גם ההתחשבות וההבנה להכיל כל מיני קשיים שאנשים עוברים. זה לא עוזב אותך, לא משנה כמה מזמן זה היה, וכמה שנים עברו מאז הכל צרוב בזיכרון".

משה נפל במלחמת יום כיפור שעתיים אחרי הפסקת האש עם המצרים
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת ״ציפחה אינטרנשיונל״ - שהקימה את אחוזת ברכפלד במודיעין עלית ואת שכונת כרמי הנדיב בקרית מלאכי, ומנהלת קבוצות רכישה בבית שמש ובאחי-סמך בלוד. הוא מספר על חברו משה יחיאל כהן ז"ל מרחובות שנהרג במלחמת יום כיפור בשנת 1973.

"אני, משה וחבר נוסף, אבנר מיכאלי, היינו בדיוק בסוף שירותנו הצבאי במסגרת ההסדר. למדנו יחד "בישיבת שעלבים". שלושתנו היינו אמורים להגיע לרמת הגולן ולצאת ללחימה, אך כשהגענו למחנה נפתלי בצפון, הבנו שקדמו לנו לוחמים אחרים שלקחו את הטנקים שלנו ועלו לרמת הגולן. לכן הורו לנו לנסוע לדרום לבסיס שיבטה, שם לקחנו טנקים שחוקים ובלתי מזוודים, והמשכנו על הזחלים לכיוון רפידים ולחזית מעבר הג'ידי לקרבות הבלימה. בתום קרבות הבלימה שהיו קשים, השתתפנו בצליחת תעלת סואץ, כבשנו בסיסי טילים ואת שדה התעופה פאיד, ומשם לעיר סואץ לנמל עדביה כדי לחסום את הארמיה המצרית השלישית שחצתה את התעלה בראשית המלחמה.

"חברי משה יחיאל נפל שעתיים לאחר הסכם הפסקת האש, בק"מ ה-101 של כביש קהיר-סואץ. הכח שלנו נתקל בכוח מצרי שירה פגזים לעבר הטנק שלו, ומשה נהרג במקום. לאחר כשנתיים אבנר מיכאלי, שהיה הטען קשר בטנק של משה, נהרג גם כן באימון בצאלים. כך איבדתי את שני חבריי, ובניגוד לדברי שלמה המלך בקהלת 'החוט המשולש לא במהרה ינתק' המשולש שלנו התנתק גם התנתק".

האם זה השפיע עליך מבחינה עסקית?
"בהחלט. אומר כך, מדי יום זיכרון כמו בכל יום אני נזכר בחבורה הנפלאה שהייתה לי. הם לא היחידים שאיבדתי, במהלך מלחמת יום כיפור איבדתי למעלה מ-10 חברים נוספים, מדי שנה ביום הזיכרון אני נוהג ללכת להר הזיתים ולהר הרצל ולפקוד את כולם, ומזה 47 שנים שאנו עולים לקברו של משה כהן ברחובות ביום נפילתו, ומתכנסים אחר כך לשיעור, העלאת זיכרונות ודברי תורה עם בני משפחתו.

"המקרה הזה נותן לי כוח, ומטעין אותי מחדש. כאיש עסקים אני נתקל בבירוקרטיות ורגולציות ותהליכים אשר יכולים להשפיע ולהכניס לא פעם לייאוש מסוים, המקרה של חבריי עוזר לי להכניס הכל לפרופורציות, להעריך את החיים ולדעת לקחת החלטות שקולות ברוגע ובמחשבה מעמיקה מבלי להיות פזיז ומבלי לפגוע במטרה העיקרית, לבנות את ארץ ישראל בגשמיות ורוחניות ביתר שאת על אף הקשיים.

"בעבודתי אני משלב בנייה של הארץ, יזום והקמת שכונות כמו 'כרמי הנדיב' בקרית מלאכי, ואחוזת ברכפלד במודיעין עילית, ומצד שני שם דגש על הפן הרוחני בפעילות במסגרת עמותות כמו "ארץ חמדה", האנציקלופדיה התלמודית, וכמובן "ישיבת שעלבים" אשר תמיד תיזכר כמקום אשר בו הכרתי את חברי הנופלים. השילוב הזה בין גשמיות לרוחניות עוזר לי לסייע בבניית הקומה הרוחנית הנוספת של תקומת ישראל, גם כנציגם של חבריי הנופלים".

האם זה הופך אותך למנהל טוב יותר?
"דומני שכן, זה נותן לי פרצופיות בחיים. כבני אדם אנחנו נוטים להתלהב יותר מדי ולכעוס מהר מדי. המקרה הזה גרם לי להיות בנאדם טוב יותר, רגוע יותר, להעריך את החיים ולדעת מה חשוב באמת. סולם ריכטר שלנו הפך לארוך יותר וגדול יותר בהשוואה לאדם שחי בשוויץ ללא דאגות, וללא עבר קשה ומורכב כמו זה של עמנו. למדתי לדעת על מה להוציא את האנרגיות ולקבל החלטות רציונאליות בלי לשכוח את מקומו של הלב".