הרשות המקומית לא מתכננת את הרק"ל ולא מפצה אך רוצה את היטל ההשבחה

האם תשתית ציבורית, שתשרת את כלל הציבור מצדיקה חיוב בהיטל השבחה בגין נכס גובל? על שאלה זו השיבה לאחרונה ועדת הערר בירושלים בשלילה, לאחר שהועדה המקומית הוציאה חיוב בקרקע באזור התעשייה תלפיות בירושלים, בגין תכנית הרכבת הקלה, שלטענת הועדה המקומית השביחה את הקרקע.

חוק התכנון והבניה מאפשר לגבות היטל השבחה במקרקעין שלא כלולים בתחום תכנית, אך גובלים בה. מסתבר, כי עד היום לא נמצאה רשות שגבתה היטל השבחה בגין תשתית ציבורית לנכס גובל מסיבות מוצדקות שנפרט בהמשך.

ועדת הערר בחנה את תכלית היטל ההשבחה, שבעיקרו נועד להגשים רעיון של צדק חברתי, לפיו מי שהתעשר בשל פעילות של רשות התכנון, ראוי שישתף את הציבור בהתעשרותו. אך, לא בכך די, אלא שהתעשרותו של הנישום יש לה גם השפעות על הציבור במובן זה שהרשות נדרשת להשקיע בתכנון ופיתוח הקרקע ולתת פתרונות. נקבע, כי לא רק שרציונליים אלו לא מתקיימים, אלא שגביית היטל השבחה לגובלים של תשתיות ציבוריות, תסתור רציונליים אלו.

הרי ברור, שככל שהרכבת הקלה משביחה את המקרקעין הגובלים, אזי היא משביחה גם את המקרקעין הרחוקים יותר, וכנראה גם את כל המקרקעין בעיר. אז מדוע שרק מי שגובל בתכנית ישלם היטל השבחה, ומי שנמצא מעט רחוק יותר ייהנה ולא ישלם? ולכן, קבעה ועדת הערר במקרה זה שההתעשרות היא של כלל הציבור, והיטל השבחה של גובלים יוביל לעיוות וחוסר שוויון.

ועדת הערר קבעה, כי השבחה בגין מקרקעין גובלים מחייבת "השפעה אקסקלוסיבית". כלומר, החיוב יקום רק במקרה בו תכנית נסמכת כולה על המקרקעין הגובלים ומגדילה את אפשרויות הניצול במקרקעין עליהן היא נסמכת באופן בלעדי, כאשר שומה כזו יש להוציא בתוך חצי שנה, אחרת החיוב יבוטל. זאת, לעומת המקרה ה"רגיל" של היטל השבחה בתוך תחומי התכנית, שככל שהועדה לא הוציאה לוח שומה בתוך חצי שנה מיום אישור התכנית, ייחשב הדבר כהחלטת הועדה המקומית על דחיית השומה עד למועד מימוש הזכויות.

השוואה חשובה ומעניינת בעניין הגובלים היא לתביעות ירידת ערך מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, כאשר בתביעות אלו, היכולת של בעל נכס גובל להגיש תביעה עקיפה לפיצויים הופחתה בפסיקה עד מאד, בנימוק בין היתר כי לא ניתן לפצות על התפתחות צפויה וסבירה של העיר, לדוגמה אם אדם גר בשכונת מגורים, ובונים מולו בניין מגורים אז הסיכוי שיקבלו טענה כי הבניין מסתיר לו את הנוף, נמוך עד אפסי, מאחר כי התפתחות כזו של העיר היא צפויה בשכונת מגורים ואי אפשר לעצור את התפתחות העיר. כך, מהצד השני של המטבע, גביית היטל השבחה בגין גובלים, ישנה התפתחות צפויה, במקרה זה, היה ברור שגם אם לא תעבור הרכבת הקלה, אז תעבור רכבת כבדה, או כביש, או כל תשתית אחרת, ולכן אין זה הגיוני לגבות היטל השבחה בגין התפתחות זו.

מעבר לכך שגביית היטל השבחה בדרך לא דרך נהיה דבר שבשגרה, וניסיון "מצליח" של הועדות המקומיות לדלות כספים בכל דרך אפשרית על מנת להעשיר את קופתן כבר אינו מפתיע, אך אבסורד נוסף שעולה כאן הוא שתכניות הרכבת הקלה מתוכננות ומאושרות על ידי הועדה לתשתיות לאומיות, ומבוצעות על ידי גורמים אחרים, שאינם הועדות המקומיות. במקרה של פיצויים, מרביתם ייתנו על ידי גופי התשתיות כגון נת"ע, נת"י וכו', בעוד שאת היטל ההשבחה דורשת הועדה המקומית. כלומר, הועדה המקומית לא מתכננת את התכנית, לא מבצעת, לא משלמת פיצויים אך את ההיטל ההשבחה בוודאי רוצה לגבות. כזכור לנו, רשות ציבורית אמורה לפעול כנאמן של הציבור וראוי כי תפעל בהגינות, ביושר, ללא שיקולים זרים. ויפה שעה אחת קודם.