האיחוד האירופאי רוצה למסות זיהום מספינות – מה זה אומר לסקטור?

הנה פרט מידע מעניין. כשספינה עוגנת בנמל כדי לפרוק או להעמיס, היא צריכה להשאיר את המנוע העצום שלה דולק, כדי לשמור על קירור ואמצעי חירום. כשהמנוע פועל על הבסיס של הבסיס, היא שורפת ביום חצי טון דלק. חצי טון דלק רק כשהיא עוגנת... ומילא שכשהספינות בלב ים, כשהן עוגנות הציבור סופג את העשן הזה היישר לריאותיו.

ביחס לגודלו, סקטור הספנות הוא אמצעי התחבורה המזהם ביותר, מאחר ונדרש כוח עצום כדי לסחוב ולהשית כמויות עצומות של סחורות מצד אחד של הגלובוס לצדו השני. כמה עצומות? 90% מהסחר העולמי עובר דרך ספינות משא. למרות זאת, כרגע, בניגוד לרכבים ומטוסים קטנים שעוברים תהליך חשמול, אין עדיין טכנולוגיה המסוגלת להוות תחליף למנועי הבערה הפנימיים של הספינות העצומות.

לפי מחקר של ארגון השייט הבינ"ל (IMO), סקטור התובלה הימית משחרר 940 מיליון טונות של CO2 בכל שנה ואחראי על 2.5% מכלל גזי החממה בעולם. הסקטור גם מהווה 13% מסך כל פליטות גזי החממה באיחוד. "אם העסקים יימשכו כרגיל, עד 2050 כמות הזיהום הפחמני שמייצרות ספינות יכול לעלות מ-50% ועד 250%", נכתב במחקר של ה-IMO.

הסקטור מתקיים על יחס ה-20-80. מתוך כ-85,000 ספינות משא קטנות, בינוניות וגדולות בעולם, רק 20% הן בינוניות או גדולות. מאידך, אותן 20% משתמשות ב-80% מהדלק, כשבמקביל הדלק פחות מזוקק ויותר מזהם ובעיקרו מבוסס דיזל ובעל מרכיב זרחני גבוה.

שוק הפחמן העולמי לא עוצר
לאיחוד האירופי, שנחשב לסמן הימני העולמי בכל הנוגע להפחתת פליטות מזהמים ורגולציות בתחום, נמאס מהמצב. בניגוד להרבה ממשלות וישויות מדינתיות, הם רציניים בנוגע ליעדים שהציבו לעצמם, להפחתה של 55% מהפליטות הפחמניות עד 2030. רציניים מאוד.

אירופה נחשבת לשוק הפחמן הגדול והמתוחכם בעולם, כשחברות סוחרות בינן לבינן בנקודות פחמן. מה הכוונה? חברה שעומדת בתקנים האירופאים המחמירים ומייצרת פחות פחמן מהמכסה שלה, מוכרת בשוק הפתוח נקודות פחמן לחברות מזהמות יותר וכך הן "עומדות" בתקינה ולא נקנסות.

מדובר על שוק גדול ומשמעותי. לפי מידע של רפיניטיב שפורסם בתחילת השנה, השוק הזה צמח ב-20% ב-2020 והגיע להיקף של 272 מיליארד דולר, היקף שעלה פי 5 מאז 2017. לפי אתר Markerts and Markets הנחשב, רק שוק הייעוץ והפתרונות לשוק פליטות הפחמן הוערך אשתקד ב-9 מיליארד דולר וצפוי לגדול בכ-33% עד 2025 לרמה של 12 מיליארד דולר, עם עלייה שנתית ממוצעת (CAGR) של 6.2%. לפי רפיניטיב, הצמיחה אשתקד, למרות הירידה החדה בזיהום בשל השפעות הקורונה, עליית הערך הגיעה מרגולציות של האיחוד האירופי החולש על 90% משוק זה.

אגב, לשוק יש גם חוזים עתידיים שזינקו מאז תחילת הקורונה, אך עוד לפני כן היו במגמת עלייה. לפני 5 שנים, מחיר חוזה פחמן בבורסה בלונדון עמד על כמעט 4.5 אירו ל-1,000 טון מטרי של פחמן. המחיר עלה בעקביות עד יולי 2019 והגיע דאז ללמעלה מ-28.8 אירו לחוזה. לאחר מכן החל לרדת, אבל מתחילת מארס 2020, אז עמד החוזה על 18 אירו, הוא טיפס לרמתו הנוכחית שעומדת על 52.6 אירו לחוזה. השיא היה ביוני האחרון אז עמד החוזה על 56.7 אירו. בקיצור, החוזה עלה ב-5 שנים ב-1,070%.

היום האיחוד אמור לפרסם את המלצותיו בנוגע לפליטות פחמניות, כשלראשונה גם סקטור הספנות צפוי להיות כלול בתוכו. זה אמנם לא סוף פסוק וסביר להניח שיתקיימו דיונים מול החברות כדי להפוך את היעדים ליותר ריאליים, אבל שלא יהיה ספק, המהלך מערער את הביטחון של השחקניות בתחום ובשורה התחתונה, הן רואות בזה כמס. כזה שעלול להיות כבד מאוד ולהעלות עוד יותר את מחירי השילוח הימיים, אלה שגם כך האמירו מאז התפרצות המגפה.

איך זה הולך להשפיע על כולנו?
עכשיו, אחרי שהסקטור לא נכלל בדרישות של אירופה, זה הולך להשתנות ובסקטור הספנות מודאגים מאוד, בשל הנפח העצום והחשיבות של כלכלת אירופה לסקטור. כרגע, לאיחוד יש 3 מטרות מרכזיות בנוגע לזיהום מהספינות. הראשון זה ניטור, דיווח ואימות של כלל הזיהום מהספינות העוגנות בנמלי אירופה. השני, הצבת יעדים להפחתת פליטות גזי חממה. השלישי זה השתת אמצעים מבוססי שוק נוספים להפחתות בטווח הבינוני והארוך.

הבעיה המרכזית היא שאין פתרון טכנולוגי. כרגע אין פתרון הידרו-אלקטרי (הנעה על ידי מים), שיכול לנצל את תנועת הספינות במים כדי לייצר כוח מספק להנעת הספינות. החברות המסחריות גם לא קיבלו מספיק תמריצים כדי לפתח פתרונות שכאלה, פרט למעבר לשימוש בגז ותחליפי סולר, מה שמכונה ביו-דיזל. כנראה שהמס החדש ישנה את זה, יחד עם יעדים הולכים ונוקשים גם בסין וגם בארה"ב להפחתת פליטות. אבל אלה תהליכים של שנים.

בארץ, המשרד לאיכות הסביבה ניסה לקדם מציאת פתרונות לספינות העוגנות. במספנות ישראל עובדים בשנים האחרונות על פיילוט בנושא, שמטרתו לחבר את הספינות העוגנות לגנרטור שמופעל על ידי אנרגיה מתחדשת ובכך להפחית משמעותית את הזיהום בנמלי ישראל. הבעיה שבה נתקלו היא פשוטה, כל ספינה פועלת על פי מתח חשמלי אחר. כלומר אין האחדה - כך שאת מה שעשו בכניסות של טלפונים סלולריים, צריך גם בספנות.

עם זאת התקינה משתנה לאט לאט. כשבנמלים החדשים היזמים נדרשו לייצר מערך שיאפשר בדיוק את זה ועדיין, מדובר בסקטור שכמו מהירות השייט שלו, הוא נע לאט. כנראה שעד שיימצא הפתרון להפחתת הזיהום, המס החדש שחברות השילוח הימיות ייאלצו לספוג, יגולגל ליבואנים וליצואנים ובתמורה, אלה יגלגלו אותו אלינו, החברות, המדינות והצרכנים הסופיים - וכך החגיגה שחווים בעלי הספינות תוכל להמשיך ולשייט בנחת.