מניות הבנקים עדיין אטרקטיביות - הנה הסיבות

כשמביטים על מחירי מניות הבנקים המקומיים, התחושה המידית שעולה היא שהם הגיעו לרמת תמחור מלאה - שהרי מכפילי ההון חזרו פחות או יותר לנקודת המוצא, לאותם ערכים בהם הם נסחרו לפני שהקורונה פרצה.

העניין הוא שהמציאות מסביב השתנתה, שכן מחירי החלופות האחרות התייקרו באופן גורף ובצורה אלימה, כך שאם תמחור מניות הבנקים נותר לעמוד על אותה רמה, אזי המסקנה המשתמעת ברורה; ביחס לאלטרנטיבות האחרות, הבנקים המקומיים אטרקטיביים להשקעה.

האמת היא שהסיטואציה הזו מוזרה, משום שהתכווצות של תשואות היא בדרך כלל תופעה גורפת ורחבה, כזו שמתגלגלת מחלופת השקעה אחת לשנייה, כך שזה תמוה שדווקא על מניות הבנקים המגמה הזו פסחה.

האפיק הסולידי מציע תמורה עלובה, שלא לומר "מעליבה": התשואה על אגרות החוב הממשלתיות נמצאת מזה תקופה ארוכה במגמת ירידה, כאשר מה שבולט ורלוונטי יותר לענייננו זה המרווח של האג"ח הקונצרני - שנמצא כעת בשפל של כל הזמנים. ביחס לתשואה המגולמת באגרות החוב של הממשלה, שהיא לכשעצמה מינורית וזניחה, המרווח הקונצרני מעולם לא היה ברמה כל כך נמוכה.

שוקי המניות רותחים: השוק האמריקני מעורר פחד גבהים, שהרי איך שלא תסובבו את הדברים, תגלו שרמות המחירים שלו שברו את כל השיאים. השוק המקומי נראה אומנם יותר הוגן והגיוני, אבל גם אצלו מחירי המניות במרבית הענפים מסמנים מדי יום שיאים חדשים.

רק לשם המחשת הדברים, נציין את הנתונים המוכרים הבאים: על בסיס הרווחים ,S&P 500 - מכפילי הרווח הנקי בשיא: מכפיל הרווח הנקי של מדד ב-12 החודשים האחרונים, הגיע לרמת שיא של מעל 30 , בעוד שלפני הקורונה הם עמדו על קצת יותר מ-20 . גם בשוק המניות המקומי התרחשה תופעה דומה, אם כי בצורה הרבה פחות אלימה.

מבול הנפקות שעוד לא היה: 600 חברות חדשות הונפקו בוול-סטריט מתחילת השנה, שזו כמות הרבה יותר גבוהה מזו שנרשמה בשנת 2000 כולה, שהייתה כזכור סממן לבועה. אם תביטו על מספר ההנפקות השנתי בארה"ב, במהלך 20 השנים האחרונות, תגלו שהוא נע סביב 200 חברות בשנה, מה שאומר כי כמות החברות שהנפיקו במחצית השנה הראשונה לבדה גבוהה פי שלושה ממה שמקובל בשנה שלמה.

התמונה בישראל דומה, שהרי גם כאן הונפקו 114 חברות מתחילת השנה, שזה קרוב מאד לשיא שנרשם בשנת 2007 כולה. סך גיוסי הכספים הגלובלי לקרנות מנייתיות, במחצית הראשונה של 2021 , היה גבוה מהיקף הגיוסים המצטבר שלהן בעשרים השנים האחרונות.

ורק תמחור מניות הבנקים נותר מקובע: טוב, זה לא רק הבנקים, גם המכפילים של האנרגיה והביטוח נשארו יחסית זולים, אבל נדמה לנו שבהם זה נגמר. מכפיל הרווח הנקי ההיסטורי של הבנקים המקומיים עומד בממוצע על 10 , עם שונות מאד נמוכה, כאשר נכון להיום הוא התארך מעט לכדי 11 . אז תגידו אתם, ה"התארכות" הזו בכלל
ברת-השוואה לעוצמת הליברליות שהתרחשה ביתר אפיקי ההשקעה?!

שורה תחתונה: אם אתם זהירים ונרתעים מרמות המחירים אליהם הגיעו השווקים, אזי מניות הבנקים המקומיים הם אחד המקומות הבודדים שעדיין תוכלו למצוא בו חוף מבטחים.

הכותב הוא מנהל מחקר מניות בבנק לאומי
מחלקת המחקר של בנק לאומי ממליצה על מניית פועלים, מזרחי טפחות, דיסקונט, הבינלאומי בתשואת יתר ומחיר יעד הגבוה ב-10% ממחיר השוק