נקודת אור: תקציבי הפיתוח וההשקעות בעולם צומחים בקצב שנתי של 13%

לעיתים בתוך בליל של חדשות רעות, מסתתרות גם חדשות שעל פניו הן טובות. הפעם, בתוך כל החדשות הביזאריות והלא נעימות מאז תחילת מגפת הקורונה, הגיעה העובדה כי חברות מגדילות את תקציבי הפיתוח וההשקעות (CAPEX) שלהן לכל אורך ורוחב הסקטורים. למה רק על פניו? כי הוצאות גדולות בזמן שהריבית נמוכה היסטורית הן אמנם חדשות טובות, אך השאלה היא מתי הכסף הזול יגמר. כי כשזה יקרה – ייתכן, ואף מסתבר, שלא כולם יוכלו לעמוד בהוצאות שלקחו על עצמם. אבל נגיע לזה.

לפי S&P גלובל, הוצאות הCAPEX- הן רוחביות, כשמי שמובילות את ההוצאות הן חברות המוליכים למחצה והמחסור הגלובלי בשבבים, יחד עם קמעונאים, חברות תוכנה ותחבורה. להערכת כלכלנים במורגן סטנלי, הCAPEX- צפוי לצמוח השנה ב-115% ביחס לתקופה שלפני המגפה וב-121% עד סוף השנה הבאה
 
"ההתאוששות בהוצאות העסקיות הן קריטיות לצמיחה ארוכת טווח, מאחר וצבירת הון היא מפתח להעלאת צמיחה בפרודוקטיביות", אמר רוב סובאראמן, מנהל מחקר שווקים גלובליים בנומורה לבלומברג, והוסיף כי "ברגע שהתמריצים הגלובליים חסרי התקדים ישכחו, העולם צריך שההשקעה העסקית והרפורמות המבניות ימשיכו לתמוך בצמיחה".

ההוצאות על מבנים ותוכנה גדלו השנה ב-13.4% ברבעון
השנה, ההוצאות של עסקים אמריקאים על ציוד, מבנים ותוכנה הגיעו לממוצע שנתי של 13.4% ברבעון השני, כשמדובר בצמיחה החזקה ביותר מאז 1984 – כלומר יותר מ-37 שנה. ההוצאות על ציוד חדש עלו לבדן ב-14.4%, יותר מכפול מאשר בשנים שבין 2009-2019.

גם אירופה בדרך להוצאות גדולות יותר, כשב-S&P חוזים כי הCAPEX- יצמח השנה ב-16.6%, הצמיחה השנתית הגבוהה ביותר מאז 2006. אפילו בבריטניה, שעדיין סופגת מהמורות מהברקזיט והמגפה, מדובר בהוצאה של 15% יותר מאשר בתקופה שלפני המגפה.

מגמה עולמית
אך ההשפעה היא הרבה יותר מאשר רק בארה"ב ובאירופה. בדרום קוריאה, סמסונג ויתר יצרניות השבבים משקיעות למעלה מ-450 מיליון דולר בייצור שבבים, כדי לבנות את "מפעלי השבבים של המחר", שעתידים להפוך אחרי ההשקעה לבסיסי הפיתוח והייצור הגדולים בעולם.

בכל מקרה, ההשקעות האלה כרגע מבורכות. ישנם עוד סקטורים שנהנים מזה כמו הרכבים החשמליים שזוכים לבוסט, כמו גם סקטור האנרגיה המתחדשת, בעקבות הצבת יעדים של ממשלות לפיתוח תחומים אלה. אך אם נישאר לרגע בדרום קוריאה, לפני שבועיים היא הייתה המדינה הראשונה במזרח אסיה שהעלתה את הריבית שלה כדי להתמודד עם האינפלציה. גם רוסיה, ברזיל, מקסיקו, הונגריה וצ'כיה העלו את הריבית ומדינות נוספות צפויות ללכת בעקבותיהן.

אז החברות מתכוננות לקראת היום שאחרי הקורונה - וזה מבורך. העניין הוא שלא מעט מההשקעות האלו מונעות מעצם העובדה שהכסף הוא זול ובנויות על תחזיות שבהן נצא כולנו מהמשבר. אבל כפי שכבר למדנו במשבר הקורונה, צריך לקחת את התחזיות בעירבון מוגבל. יתר על כן, ברגע שהכסף יפסיק להיות כל כך זול, ההשקעות האלה, שעכשיו נתפסות כגורם לצמיחה, עלולות להכביד על החברות.

השבוע, ד"ר נדין בודו-טרכטנברג, לשעבר המשנה לנגידת בנק ישראל, העריכה כאן בראיון כי יתכן שבגלל האינפלציה המשמעותית בארה"ב (יותר מ-5%), לא תיוותר לפד' ברירה אלא להעלות בחדות את הריבית: "יציאה מהסביבה האפסית נעשית רק כשהשלכות הלוואי שלה מתחילות להיות קשות מדי. המצבים יכולים להשתנות יחסית מהר", אמרה.

לדבריה, "היסטורית, כשהיו העלאות ריבית הן היו מאד מהירות, כך היה ב-30 השנים האחרונות. לכן בכל התחזיות שומרים על זהירות ואומרים שאם המצב ישתנה יעשו התאמות. כרגע אי הוודאות מאד גדולה. אני לא פוסלת שינוי בריבית, שיכול להיות הרבה יותר מהר מאשר העלאה הדרגתית שלה. יש פוטנציאל לאינפלציה יותר מהירה שתדרוש - לא רק מבנק ישראל אלא במיוחד מהפד בארצות הברית - לשנות את הכיוון מהר משחושבים בשווקים. במהר הכוונה ל-200 נקודות בסיס תוך שנה".

העלאת 200 נקודות בסיס זה בעצם אומר העלאת הריבית ל-2%. המשמעות תהיה לא רק פגיעה בשוק המניות, שירד כמעט אוטומטית, אלא בכל חברה שמבססת את כוח הקנייה שלה על הדולר ומוציאה כסף רב על פיתוח. במקרה כזה – יכאב כנראה ללא מעט חברות.