ברשות ני"ע מתגאים בקידמת מחלקת החקירות - זה הזמן להוכיח

"אם אני מסתכלת אחורה אז לפני 10-15 שנים היו פחות ראיות פורנזיות של מחשב. היינו תופסים יותר מסמכים פיזיים. היום חומרי המחשב הם עצומים בתיקי החקירה. יש לנו יחידה טכנולוגית מאוד מתקדמת מבחינת הכלים ומבחינת האופן שבו אנחנו מחפשים חומרי חקירה בפלאפונים. אנחנו עם יד על הדופק בקידמה ובתוכנות חיפוש חדשות ומתקדמות כדי לטייב את יכולת החיפוש והחקירה". על החתום, עו"ד ציפי גז, מנהלת מחלקת חקירות, מודיעין ובקרת מסחר ברשות ניירות ערך.

הכוונה של גז היתה שבעתיד, להבדיל מבעבר, המסקנות יהיו מהירות יותר. אנשים לא מעטים נחקרו וחיכו להחלטת הפרקליטות ורשות ניירות ערך במשך שנים. במקרים רבים הם חיכו וחיכו שבסביבה שלהם כבר מסתכלים עליהם כאל חצי פושעים, כשב]ועל אחרי 3, 4 שנים הם קיבלו פתק מהפרקליטות שלא מוגש כתב אישום. 

לפי עו"ד גז, היו אלה ימים אחרים. אם אצלנו התגאתה, מצופה שהמחלקה בראשותה תציג גם קבלות. כשאיכות החקירה משתפרת, מצופה גם כי משך הטיפול בתיקים יהיה קצר יותר מבעבר.

וזה הזמן להזכיר את שי ליפמן, אנליסט בית ההשקעות ווליו בייס שכמובן בעניינו אנו כותבים דברים אלה כעת. ליפמן נעצר בחשוד לשימוש במידע פנים בחשבון שאינו רשום על שמו, פעולות מהן לכאורה גרף רווח של חצי מיליון שקל.

המקרה שלו היא הזדמנות להזכיר שהצדק לא רק צריך להיראות – אלא גם להיעשות מהר. הוא הדין גם בעניין אי.בי.אי שעל משרדיה פשטה הרשות לניירות ערך, שחקרה את בכיריה, עוד בסוף יולי. אצל שי ירון שלוש שנים לערך חלפו בצלה של עננה, עינוי דין של ממש, כפי שעולה מדבריו. בפרשת סודהסטרים, לקחה שנה וחצי לפחות או יותר בין גילוי החקירה ע"י הרשות, בספטמבר 2019, ועד להגשת כתב אישום בכפוף לשימוע על ידי הפרקליטות, באפריל האחרון. שנתיים בסך הכל, זה עוד לפני בית משפט – אם יהיה.

ומערכת המשפט, המחסור בשופטים והעומס הקיים הוא סאגה לסדרת כתבות נפרדת. מה שכן ראוי לציין כבר בטור זה, ועל במת אתר שעניינו ניירות ערך, הוא החשש מפקק גדול גם בתיקים משפטיים מעין אלה, לרבות מידע פנים.

ניסנקורן כבר לא בפוליטיקה (אולי יותר נכון לא בכנסת או בממשלה – הוא בין היתר יועץ למשרד הבריאות), אך אחד השינויים בו תמך בשנייה וחצי בה כיהן כשר משפטים הייתה הרחבת סמכויות בית המשפט הכלכלי.

מדובר באותה מחלקה במחוזי תל אביב ובחיפה שעסקה בתיקי ניירות ערך. נשמע טוב? תלוי למי. המשמעות היא שכעת, הגוף שהתמקד בניירות ערך ובשוק ההון, קונספט שקידם השופט חאלד כבוב, מועמד למינוי לעליון, הוא לקחת אליו תיקים מתחומים כלכליים אחרים לגמרי.

העלמות מס, הלבנות הון – אלה עתה, כך לפי השינוי שמקדם שר המשפטים הנוכחי גדעון סער, ידונו בבית המשפט הכלכלי, ולא בבית משפט השלום. החשש: המומחיות שנצברה בתיקי ניירות הערך על ידי שופטי בית המשפט הכלכלי, כבר לא תבוא לידי ביטוי כשיוצפו בתיקים אחרים. לפי ההצעה שמונה תקני שופטים חדשים יתווספו לבית המשפט הכלכלי בתצורתו החדשה – אך האם הדבר יקזז את העומס שבפרץ? אפשר רק לקוות.