למרוד בישראל ולהחרים אותה? שהתאגיד יפסיק להיות אימפוטנט

חופש הביטוי היא זכות חשובה בדמוקרטיה. הזכות לבקר את השלטון ואת המדינה בכלל, גם כשהדברים לא נעימים לאוזן. אבל האם יש גבול לאותה זכות? עד כמה אפשר להבליג? שאלה טובה. ברירת המחדל אומרת לא - אין גבול לזכות שלנו לבקר.

אבל, האם קריאה להמרדה היא עדיין במסגרת חופש הביטוי? האם אפשר לטעון לכך שמדינת ישראל היא אפרטהייד, ולהתפרנס בדרך כזו או אחרת מאותה מדינה? כמה מדינה יכולה להחיל קריאות נגדה, להבליג?

שני מגישים בתוכנית "מהצד השני", אמל עוראבי ורמי יונס, בוחנים יותר ויותר את גבולות השיח, לא בתוכנית עצמה, כי אם ברשתות החברתיות. שופכים קיתונות של ביקורת על המדינה והצבא, לעיתים עד שהווריד שלי, כישראלי ויהודי, עמד להתפוצץ. או קיי, עם זה עוד אפשר לחיות - תעצבנו אותי, תאתגרו אותי - הכל בסדר.

בפועל, בעוד יד אחת סוקלת באבנים (מטאפורית כמובן) את המדינה, ליד השנייה אין בעיה לאחוז בצ'ק מאותה מדינה עבור עבודתם בתאגיד השידור הציבורי.

רק בשבוע שעבר צייץ עוראבי כך: "עצם המחשבה שיש שוטרים/חיילים ערבים שהשתתפו היום בפלישה לאל-אקסא ותקפו מתפללים, גורמת לי לתחושת גועל ורצון להקיא". 'תזרקו את הנשק בפרצוף שלם'".
.

עצם המחשבה שיש שוטרים/חיילים ערבים
שהשתתפו היום בפלישה לאל-אקסא ותקפו מתפללים, גורמת לי לתחושת גועל ורצון להקיא.

"תזרקו את הנשק בפרצוף שלם"

— Amal Oraby-أمل عرابي (@amaloraby2) April 15, 2022 .
דעתו של עוראבי על שירותי הביטחון הישראלים ידועה. הוא לא מת עליהם. מבחינתו אפילו בצדק כי לא קל להיות כאן ערבי-ישראלי. אבל גם אם אתה ערבי-ישראלי, אין הדבר אומר שזכית בפטור מעבירת המרדה בספר החוקים הישראלי. עוראבי היה רוצה שחבריו ימשיכו לאגור סלעים ובקבוקי תבערה באחד המקומות הקדושים לאסלאם, כדי לפגוע אחר כך ביהודים, בלי תגובה. אין לו גם שום בעיה לקרוא לערבים המשרתים בכוחות הביטחון, להניח את הנשק ולפנות נגד המדינה אותה שירתו עד כה. 

לפני חודשיים תמך עוראבי, עורך דין במקצועו, בציוץ של ארגון אמנסטי בעקבות דוח שפרסם. בציוץ כתבו באמנסטי: הטוען כי "אפרטהייד זה הגבלת גישה למים נקיים. הצטרפו לקריאה העולמית לסיים את שיטת האפרטהייד הישראלית".

לאורך השנים טענו גורמים בקרב הפלסטינאים, אפילו בקרב גורמים ברשות הפלסטינאית, כי ישראל מרעילה בארות מים, מזהמת את האדמה ואת האוויר, ופועלת בדומה לנאצים לחיסול שיטתי של ערביי השטחים. הטענות הבזויות האלה כל כך מגוחכות, שאין טעם בכלל לעסוק בהן. 

היכולת של ישראל להילחם בכל אחד שטוען טענות שקריות כאלה, הוא אפסי. אפשר לנסות לגרום לרשתות החברתיות למחוק פוסטים, אבל עדיין מדובר בטיפה בים ההסתה נגד ישראל.

אבל דווקא בתוך ישראל נראה שהרשויות נרדמות בשמירה. תאגיד השידור הציבורי מממן מכיסו (ולמעשה מכיס הציבור הישראלי) את עוראבי ויונס, שני ערבים ישראלים חכמים ורהוטים, שמצאו סדק, התנחלו בו ונהנים מכל העולמות: גם לתקוע אצבע בעין של כולנו, וגם להינות ממשכורת שמשלם המסים מזרים לתאגיד.

ואיפה התאגיד בכל הסיפור הזה? מבין שמדובר בתפוח אדמה לוהט, וברגע שהוא מקבל אותו לידיו, ישר זורק אותו הלאה. בעבר אמרו שם כי עוראבי "הוא אקטיביסט פוליטי שתורם טורי דעה לתוכנית 'מהצד השני', כמו אורחים אחרים מכל גווני החברה הישראלית והקשת הפוליטית. על פי החלטת ועדת האתיקה יש להבחין בין התבטאויות ברשתות החברתיות של אורחים ובין התבטאויות של עובדים, אשר כפופים לקוד האתי גם בהתבטאויותיהם מחוץ לשידור בפועל. הפקת התוכנית התחייבה בפני התאגיד על שמירה על כל כללי האתיקה, ונבקש להדגיש כי הדברים שנכתבו לא נאמרו בשידור והם על דעתו הפרטית של עוראבי".

בפעם האחרונה שבדקנו עם התאגיד, כבר העדיפו לגלגל את הסיפור לחברת ההפקה של גיא זהר, ג.ג זהר, שם בחרו בתגובה ממוחזרת: "מדובר במחזור של פרסומים. עו"ד אמל עוראבי מופיע מדי פעם כטור אורח במסגרת החובה להשמיע את מגוון הדעות בחברה הישראלית, והכל תחת דרישות החוק והתקנון האתי של התאגיד".

אבל האם שקרים והמרדה הם "מגוון דעות בחברה הישראלית"? שי גליק, מנכ"ל ארגון בצלמו שמזוהה בעיקר עם הימין הישראלי, מנסה לאתגר פעם אחר פעם את התאגיד. אחרי הציוץ האחרון של עוראבי, הוא כבר הגיש נגדו תלונה בתחנת משטרת מחוץ חוף. הבוקר פנו אליו מן המשטרה ורצו לדעת אם הוא יכול לתת להם את הכתובת של עוראבי כדי לזמן אותו לחקירה (כי המשטרה עצמה לא יכולה לאתר כתובת או מספר טלפון של ישראלי כלשהו...).

לפחות מהתשובה של המשטרה לגליק, נראה שעוראבי יוזמן לחקירה (אם כחולי המדים יצליחו לאתר אותו), אבל מבחינת התאגיד - זה בהחלט סבבה לפרנס, גם אם מדובר בפרילנסרים ולא עובדים קבועים - כאלה שישקרו וימרידו, והכל בשם "חופש הביטוי".

ולסיום. הטענה העיקרית בהגנה הכמעט מוחלטת על חופש הביטוי, היא שגם אם אבקר במילים קשות את המדינה, אני עושה זאת כדי ליצור פה סדר חדש וטוב יותר, לתקן את קלקולי השיטה, ליצור פה מדינה בריאה יותר. עוראבי ויונס לא עושים זאת במטרה לתקן את הקלקולים, אלא כדי ליצור כאוס כללי במדינה בה אף פעם לא האמינו ותמיד רצו לראות אותה מסיימת את דרכה. אם כבר, אז לפחות שתאגיד השידור הציבורי כאן לא יהיה זה שמפרנס אותם תוך כדי פעילותם, ובתכלס, שיגיד להם: "תודה רבה" לכם, לא בבית ספרי.