"אתם, בני משפחת השכול האהובים והיקרים שבים ומתים עליהם יום יום ואין מנחם"

יצחק הרצוג נשיא המדינה:
הצפירה שפליחה את חלל חיינו לפני דקות אחדות היא הרגע הטהור ביותר בלוח השנה הישראלי, רגע שמרטיט את נימי נפשנו, רגע של קריעת אבל גדולה ומרה. של זיכרונות, מלכויות ושופרות. רגע שמבקש לפתוח שערי שמיים ביום דין, לבקש תחנונים על עם ישראל בדין. רגע שהוא תמציתו של השבוע הזה, התמצית של מדינת ישראל מהיגון העמוק ביותר לנס העצמאות והתקומה.

המשורר נתן יונתן ששכל את בנו סגן ליאור יונתן במלחמת יום הכיפורים כתב כך: ילד יפה שלי אני שב ומת עליך יום יום. יום יום אני חוזר ומת עליך - כך כתב. כל כך הרבה ילדות וילדים יפים. הכי יפים. ואתם, בני משפחת השכול האהובים והיקרים שבים ומתים עליהם יום יום ואין מנחם.

משפחות אהובות, אמהות, אבות, אלמנות, בנות ובנים, אחיות ואחים, אהובות ואהובים, לוחמים ורעים, פצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, גיבורי מערכות ישראל, ראש המטה הכללי וראשי מערכות הביטחון, הרבנים הראשיים, אזרחיות ואזרחי ישראל, מכובדיי כולם.

כאן בכותל הדמעות, בדומיה ובחרדת קודש, אנו מרכינים ראש לזכר הבנים והבנות, חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה. מדרום ומצפון ממזרח וממערב, בני כל הקהילות והמגזרים, בני כל העליות, הדתות והאמונות, שותפי גאווה וכאב. הם שירתו יחד ואחדותם היתה מובנת מאליה. הם נטמנו בין רגבי הארץ הטובה הזו באחידותם המלכדת של בתי העלמין ואחדות הייתה מובנת מאליה. אנו זוכרים אותם, את פניהם ,את קולם, את צחוקם המתגלגל. את הפגז, את המוקש, את הבשורה המרה.

אהוד שחר בנם של עליזה ואהרון ארטק היה נצר למייסדי מרחביה שבעמק יזרעאל. ב-1954 כאשר התגייס אהוד לצה"ל הוא כתב להוריו "אנחנו הופכים לחיילים טובים בצבא המולדת, נשתדל להגן עליה כמיטב יכולתינו. בפברואר 1955 במבצע חץ שחור למיגור קיני הטרור בעזה נורה אהוד ונהרג יחד עם שבעה מחבריו. אימו עליזה, נאלצה לבשר לבתה מיכל את הבשורה שוברת הלב: בת שלי אין לנו יותר אח. חברו ממרחביה, אילן בורנובסקי נשא אותו על גבו משדה הקרב חזרה אל הארץ, הביתה, למנוחת עולם. שלושה זוגות הורים בחרו לקרוא לילדם על שמו של אהוד שחר זכרו לברכה. אהוד שטוק, אהוד פלק ואהוד בורנובסקי. התינוק הראשון היה אהוד שטוק, בנם של רות ואסא שנולד בעיצומם של ימי השלושים, לאחר נפילתו של אהוד שחר. מעט אחריו כששנת האבל במרחביה עדיין לא הסתיימה, נולד לעדינה בת דודתו של אהוד שחר ולבעלה השמחה בן, אהוד פלק.

רב סרן אהוד פלק שהיה טייס בחיל האוויר נהרג יחד עם סגן אלוף רם קולר במהלך תרגיל קרבות אוויר מעל מדבר יהודה בקיץ 1988. הוא היה תמיד יותר מכולם, כתבו עליו חבריו אחרי שנפל, הכי יפה, הכי חכם, הכי גיבור. הוא נטמן באדמות מרחביה לצד אהוד שחר שעל שמו הוא נקרא.

כשנולד לאילן בורנובסקי ולרעייתו דגנית, בן, גם הוא קרא לו על שם אהוד, חברו שנפל מעבר לקווי האויב ושאותו נשא הביתה בלי מילים כמו "הרעות" עצמה שנותרה בהירה ודולקת. אודי-אהוד בורנובסקי התנדב לקומנדו הימי ובלילה קר וסוער בדצמבר 1986 נהרג באימון צניחה.

כשאביו אילן שקבר את אודי בנו ואת אהוד חברו פוגש חיילים צעירים הוא אומר להם "אין לנו מדינה אחרת". הוא מבקש מהם – "תעשו את המיטב לשמור על המדינה"

ואהוד שטוק, הראשון שנולד היה האחרון שנפל. אודי שטוק לימים סדן היה קצין הביטחון בשגרירות ישראל בטורקיה כשארגון טרור פלסטיני הטמין פצצה במכוניתו. הוא נפל במרץ 1992 שבועיים לפני יום הולדתו ה-37. שוחחתי השבוע עם אלמנתו, רחל שנמצאת איתנו כאן הערב. גם היא כמו אילן בורנובסקי ביקשה בהתרגשות "תשמרו לנו על המדינה". שלושה אהודים שנקראו על שם אהוד אחד - אהוד שחר, אהוד פלק, אהוד בורנובסקי,  ואהוד שטוק-סדן.  ארבעה אהודים, ארבעה  דמויות מופת. ארבעה לוחמים שגילמו בשמם, בהלכותיהם ובגופם את הערבות ההדדית, את הרעות הישראלית כל כך שעוברת מדור לדור. ארבעה מבנינו שהם והדורות שאחריהם ממש כמו הדור של רב סרן סמי בן נעים שנפל במלחמת לבנון השנייה, ושל סמל ראשון משה, מושיקו אסנקו מולקו שנפל במבצע צוק איתן, שיקיריהם נוטלים חלק בטקס הערב, מעבירים את לפיד ההקרבה והשליחות ונכונים לסכן את חייהם למעננו ולמען המולדת.