ערכה של מילה לעומת כוח החוק והקשר לפרשת יונט קרדיט

בשבועות האחרונים שוק ההון גועש ורועש סביב השערוריות בחברת יונט קרדיט {יונט קרדיט} . שוד, צ'קים נעלמים, הלוואות שלא משולמות מעילות, עסקאות סיבוביות ומי יודע מה עוד. החברה בהשעיית מסחר, אך אילו הייתה נסחרת קרוב לוודאי שהייתה צונחת לשווי הקרוב לאפס, שהיה משקף את חוסר האמון המוחלט של המשקיעים בחברה. 

הרשות לניירות ערך החלה לפעול מרץ (אם כי יש שיגידו באיחור). חקירות באזהרה (גם של שר האוצר לשעבר), הנחיות לענף האשראי החוץ הבנקאי ואף ביקורת רוחבית בענף. פעילות ראויה ומבורכת כדי לנסות לנעול את האורווה גם אם חלק מהסוסים כבר ברחו. 

האחראים מנסים לחמוק מאחריות. משה כחלון יו"ר הדירקטוריון התפטר, חברת רואי החשבון ניתקה מגע, ואף משכה את חתימותיה למפרע מדוחות החברה ולאחרונה גם בעל השליטה שלמה אייזיק יו"ר לשכת סוכני הביטוח התפטר מתפקידו בדירקטוריון. 

כל נושא חוסר האמון, התנהלות בעלי העניין ומעשיה של הרשות לניירות ערך בפרשה מעלים שאלה עקרונית יותר, מעבר לאירועים הספציפים ביונט קרדיט. האם יש באמת יכולת לשמור על מערכת עסקית נקייה באמצעות רגולציה, חוקים ואכיפה מחמירה, או שנדרש משהו יותר בסיסי - חברה המבוססת על יושר ואמון, היכן שמילה היא מילה? במילים אחרות: האם המערכת הרגולטורית והחוקית יוצאת מנקודת הנחה ש"כולם שקרנים" ותפקידה לחסום כל אפשרות שהיא לשקר או שמא נקודת ההנחה היא "חזקת  התקינות", כלומר שאנשים באופן בסיסי ישרים והרגולציה לעולם לא תוכל לסתום את כל החורים במערכת ולכן לאמון הבסיסי יש תפקיד מכריע. איך תפעל חברה שבה כולם שקרנים, כולם מנסים לגנוב, אך יש לה מערכת חוקית קשוחה ומפורטת - האם היא תוכל להתנהל בצורה יעילה? או שמא הרשויות יעמדו כמו הנער ההולנדי עם האצבע בסכר שמנסה לעצור שטפון של רמאויות.

נזכיר שוב שבפרשות אלו אנו עומדים בסוף מסע ארבעים השנה במדבר, רגע לפני הכניסה לארץ ישראל, במעבר בין עולם ניסי אוטופי שבו ענייני הכלכלה והפרנסה לא תופסים מקום כלל שכן כל הצרכים מסופקים מן השמיים, לבין עולם של עבודה ופרנסה המושגת בזיעת אפיים באופן טבעי - "אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח" (גמרא, ברכות לה). חלק גדול מההנחיות בפרשות הללו קשורות בשאלה כיצד בונים חברה מתפקדת בעולם טבעי בארץ ישראל.  

על רקע זה יש להבין את ההלכות המובאות בתחילת הפרשה הקשורות לעניין כוחה של המילה וההתחייבות בין אנשים: 

<

על רקע  הכניסה לארץ ובניית המערכת הכלכלית חברתית במדינה החדשה שתקום, התורה מעניקה כוח עצום למילה היוצאת מפיו של אדם. אדם נודר נדר ובכך מחייב את עצמו לבצע "ככל היוצא מפיו". בין אם זו שבועה או נדר, התחייבות כלפי אדם אחר או כלפי שמיים, מי שיצא מפיך עליך לקיים. 

פרוש המילים "לא יחל דברו" לפי רש"י הן: "לא יעשה דברו חולין". כלומר, אם אדם מפר את מילתו, הרי שהוא הופך אותה לחול. משמעות הדבר היא שמילתו של אדם היא קודש, ולכן החומרה הגדולה של חילול הקודש - חילול מילתו והתחייבותו של האדם.

בפסוק מופיעות המילים "אשר צווה ה'" - משמע שה' כבר צווה על כך, היכן בתורה קודם לכן מוזכר הצווי הזה? אומר הספורנו - במעמד החשוב ביותר בהיסטוריה של עם ישראל - מעמד הר סיני: "אשר צווה ה' - כשאמר בהר סיני "ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת" הייתה הכוונה שהאיש הנודר או הנשבע לא יחל דברו, כי בחללו דברו הוא מחלל את ה'". כלומר, מקור האיסור להפר את המילה נמצא בעשרת הדיברות בדיבר שאומר "לא תשבעו בשמי לשקר". אף על פי שפה לא מדובר בשבועה בשם ה', בכל זאת אומר הספורנו מקור הצווי הוא זהה. התורה, אם כן, מחנכת לכך שהמילה וההתחייבות של האדם הן קודש ומחייבות כמו שמחייבות אותנו עשרת הדיברות, העקרונות היסודיים ביותר של המסורת היהודית. זו לא המלצה או מידה טובה אלא חובה גמורה. 

חז"ל מרחיבים את העיקרון הזה גם מעבר לשבועות או נדרים רשמיים, ומחייבים עמידה בהתחייבויות גם כשאין חובה רשמית משפטית לכך. בהלכה קיים מושג של "קניין". קניין היא פעולה שחותמת עסקה בין שני צדדים, שלאחריה אף אחד מהצדדים לא יכול לחזור בו מהעיסקה והרי היא נחשבת כגמורה. יש כל מיני פעולות קניין לפי סוגי המסחר השונים. אך מה הדין אם לא התבצעה פעולת הקניין אך כן ניתנה התחייבות בעל פה?

במקרה כזה לא ניתן לחייב באופן משפטי לבצע את העיסקה שכן היא לא נגמרה באופן חוקי, אך הגמרא מדברת על קללה החלה על האדם שהתחייב ולא קיים, המכונה "מי שפרע" שהוא קיצור של המשפט :"מי שפרע (העניש, פרע את החוב המוסרי) מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים בים - הוא עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדיבורו" (גמרא, בבא מציעא מח). כלומר הקב"ה, שהוא זה שהעניש את כל החוטאים הנ"ל - אנשי דור המבול שהיו חומסים וגוזלים, אנשי דור הפלגה שבנו את מגדל בבל כדי למרוד בה' והמצרים שהעבידו את ישראל בפרך ללא תמורה - הוא זה שיעניש את מי שלא עומד בדיבורו. מי שאי אפשר לסמוך על דבריו והתחייבויותיו חוטא והורס את החברה כמו אנשי דור המבול ודור הפלגה. אנחנו אומנם לא נוכל לפרוע ממנו, אומרים חז"ל, שכן הוא לא עבר על החוק, אך מי שפרע מאותם רשעים יפרע גם ממנו. 

השבוע החלו ימי "שלושת השבועות", הימים שבין צום י"ז בתמוז לבין צום תשעה באב - צומות הקשורים לתהליך החורבן של עם ישראל. לכן, ימים אלו נחשבים לימים של אבל וסכנה. גורמים שונים נאמרו ביחס לסיבות בגינן נחרבו שני בתי המקדש ויצאנו לגלות. המפורסמת שבהן אולי היא שנאת חינם, אך בגמרא מובאות סיבות נוספות. אחת מהן היא: "ואמר רבא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה, שנאמר שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו בקשו ברחובותיה אם תמצאו איש עושה משפט ומבקש אמנה ואסלח לה" (גמרא, שבת קיט). כלומר, הקב"ה אומר לישראל שאילו ימצאו בה "אנשי אמנה" כלומר אנשים אמינים שניתן לסמוך על דבריהם הרי שהוא יסלח להם על כל שאר חטאיהם. 

בספר קול התור (המיוחס לרב הלל משקלוב תלמיד הגר"א, 1757 - 1838) הוא מתייחס לאמירה הזאת של הגמרא, ואומר שהגאולה תלויה בכך שיצמחו בישראל אנשי אמנה. אנשים אמינים וישרים. כך הוא כותב: "אחד האמצעים העיקרים לקיומה של כל עבודתנו היא הקמת אנשי אמנה... בלעדי זאת אין שום ערך לכל עמלנו ופועלינו". הוא מונה את העקרונות לפיהם צריכים לחיות אותם אנשי אמנה, ביניהם הוא שם דגש על מסחר צודק והוגן ללא רמאויות, ועל החשיבת הגדולה של זה במיוחד בארץ ישראל, "ארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך", ולדבריו, ביאתו של המשיח והגאולה בנויים על כך שתצמח בארץ ישראל חברה של אנשי אמנה. 

מכל זה עולה שעיקרון היושר והצדק הוא זה שצריך לעמוד ביסוד החיים הישראליים בארץ ישראל. במקרה זה התורה, וכן חז"ל, לא מדברים על האכיפה, הרגולציה או החוקים שיש לחוקק (בהם הם עוסקים באריכות כמובן במקומות אחרים) אלא בגישה הבסיסית, ביושר הבסיסי הנדרש כדי לקיים חברה תקינה. הרשויות צריכות להילחם במי שיוצא מהשורה, במי שמנסה לנצל סדקים וחורים שיתקיימו בכל מערכת כדי לרמות ולגנוב, וייתכן שהיא תמצא דרכים לעשות זאת ברמה כזו או אחרת, אך אם לא יתקיים אמון ויושר בסיסי במערכת העסקית הרי שמלחמתן של הרשויות תהיה כמו כוסות רוח למת. 

לפעמים נדמה ששום דבר לא עומד בפני תאוות הבצע האנושית. אנשים עם מיליונים בחשבונות הבנק, משכורות נדיבות וכל המותרות שבעולם ישקרו, יתחמנו ויגנבו בשביל עוד כמה מיליונים, שום מערכת חוקית ורגולטורית לא תוכל לעמוד כנגד חברה המבוססת על שקרים, תחמנות וקומבינות. הדבר היחידי שיכול לעמוד כנגד זה באופן רחב ולאורך זמן הוא חינוך לערכי האמת והיושר ויצירת חברה האמונה על קדושתה המוחלטת של המילה וההתחייבות: "לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה". 

פרשת מטות-מסעי: אינטרסים זרים לא על חשבון הציבור