האם הקידוחים הימיים בסכנה?

מבצע "עלות השחר"  נגד הג'יהאד האסלאמי בעזה החל בשעה שדווקא החשש הגדול בחודשיים האחרונים הוא סביב סוגיית האיומים על אסדות הגז של ישראל בים התיכון ובמיוחד, בנוגע לקידוח כריש של אנרג'יאן.

בחודשים האחרונים שיגרה חיזבאללה שלושה כטב"מים לכיוון האסדה של אנרג'יאן המרוחקת כ־80 קילומטר מחופי ישראל. צה"ל זיהה ויירט את השיגורים, אך מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה הצהיר שלא ייתנו לישראל לקחת את הגז של לבנון. זה כמובן לא נכון, כריש רחוק 10 קילומטר ויותר משטח המחלוקת, שעליו יש שאלה ודיון-שיחות. אבל התעמולה של חיזבאללה כאביר הציבור הלבנוני נמשכת ומתרכזת כעת בגז מכריש.

למעשה, הגבול הימי בין לבנון לישראל לא מוגדר ולא מוסדר. ארה"ב ניסתה לתווך בעניין, אבל בינתיים ללא התקדמות פרקטית וזאת למרות שבלבנון מעוניינים להתחיל לפתח שדות גז בהינתן שעל פי ההערכות מול חופי צידון יש מאגר גז גדול.

בשבועות האחרונים החריף מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה את איומיו כלפי ישראל ובמיוחד כלפי שדות הגז. הוא אמר כי כל שדות הגז של ישראל נמצאים תחת איום. כלומר, אם עד עכשיו נראה היה שהוא מכוון בעיקר נגד כריש כעת הוא מפנה איומים נגד יתר הקידוחים. "אין מטרה ישראלית בים או ביבשה שהטילים המדויקים של חיזבאללה לא מגיעים אליה" הוא אמר בערוץ הטלוויזיה הלבנוני "אל-מיאדין" במסגרת סיקור מיוחד לציון 40 שנה להקמת חיזבאללה, הוא סיים ואמר שאם תחל הוצאת הגז בספטמבר זו תהיה בעיה והפרה. "הצבנו יעד ואנחנו הולכים אליו ללא כל היסוס".

אז צה"ל ממגר את האיומים האלו בהצלחה גדולה. זה כחלק מההסכם מול הקבוצות שקדחו ומצאו כאן גז. ובכל זאת, עולה השאלה, האם על רקע הגידול באיומים וכנראה בהוצאות הצבאיות הצפויות כדי לשמור על האסדות, אין מקום לדרוש מימון מצד השותפויות