מי הם עובדי הבומרנג ומה מניע אותם?

תופעת עובדי הבומרנג היא תופעה מוכרת מזה שנים רבות אך לאחרונה - והודות למגפת הקורונה - זכתה התופעה לפופולאריות רבה הרבה יותר. עובדי הבומרנג הם עובדים שעזבו את החברה, עבדו במשך תקופה מסוימת במקום אחר ולאחר תקופת העבודה שם הם מעוניינים לחזור. אם עד כה דרכי ההתפתחות המקובלות של עובדים היו גדילה בתוך הצוות או תזוזה פנימית בתוך הארגון, העובדים מצאו דרך חדשה להתפתח - תזוזה החוצה מהארגון וחזרה פנימה, כשהם חוזרים עם ידע וכלים חדשים שרכשו בחוץ. העובדים חוזרים למקום העבודה אותו הם כבר מכירים, לאותו תפקיד שעזבו, לתפקיד בכיר יותר או לתפקיד בתחום שונה.

בתקופת הקורונה פוטרו עובדים רבים ממקום עבודתם. עובדים אלו מצאו עיסוקים אחרים בחלקם או קיבלו אבטלה בחלקם האחר, אך עם דעיכת המגפה חזרו המעסיקים לחפש עובדים - דבר שהגדיל להם את התיאבון. עובדים רבים חזרו למקום העבודה עם ניסיון רחב יותר שצברו בתקופה בה לא שהו בו, פיתחו יכולות לעצמם בין אם בצורה עצמאית או במקום עבודה זמני בו הועסקו, ודרשו סכומים גבוהים יותר.

במקביל, גם עובדים אשר לא צברו ניסיון וכישורים חדשים בתקופה בה לא הועסקו, ראו את המעסיקים משוועים לעובדים, זיהו את הפרצה, ודרשו שכר גבוה מזה שהועסקו בו קודם לכן. המעסיקים מצדם הסכימו שכן מדובר כבר בעובדים המכירים את העבודה ואין להם צורך להשקיע בהכשרת עובדים חדשים.

מחקרים שפורסמו מראים כי עובדים רבים בוחנים את אפשרויות הקידום שלהם בתוך הארגון כבר בראיון העבודה, גם אם הדבר יצריך עזיבה שלו וחזרה לאחר תקופה מסוימת מחוצה לו ועובדה במקום אחר על מנת לשפר את תנאיהם.

סקר שפורסם מראה כי 77% מהעובדים שעזבו את מקום עבודתם וחזרו היו מתחת לגיל 30 בזמן העזיבה, 60% חזרו בגלל תנאי שכר משופרים, 20% מכיוון שלא הצליחו למצוא משהו טוב יותר ו-20% בגלל געגוע למקום העבודה הקודם שהם "רואים בו בית". השכר הוא אכן שיקול מרכזי לעזיבה אבל ישנם שיקולים חשובים לא פחות שמשפיעים על החלטת העובד כמו ביטחון תעסוקתי, זמן לפנאי ולמשפחה ותחושת המשפחתיות במקום העבודה. אם בעבר כ-70% מהחברות והארגונים סירבו לקבל חזרה עובדי בומרנג, היום כ-75% מוכנים לקבל אותם ואף בתנאים משופרים. עם זאת יש להבהיר כי רובם המוחלט של עובדי הבומרנג הם עובדים שהתפטרו ולא עובדים שפוטרו.