וירא: סדום - כשהרשע, הקמצנות והאכזריות הופכים לחוק מדינה

כלומר דווקא מתוך השפע הגדול לה זכתה סדום בולטת הקמצנות. טבע האדם הוא לסייע לידידיו וקרוביו במידת יכולתו. אנשים דואגים לבני משפחותיהם, לאנשי עירם ולאזרחי מדינתם. ישנה סולידריות בסיסי אנושית מעבר לדאגה האישית של כל אחד לפרנסתו. זוהי תכונה משותפת לכל בני האנוש ולא ייחודית לעם כזה או אחר. לכן בולטת העובדה שהחברה בסדום הושחתה עד כדי כך שאנשיה התאכזרו והתקמצנו לא רק ביחס לאורחים אלא גם ביחס לעניי המקום עצמו – "יד עני ואביון לא החזיקה".

מה המיוחד בסדום יותר מחברות רעות אחרות שלא הושמדו?
אולם בנוגע לנקודה האחרונה בדברי הרמב"ן – "לא היה בכל הגויים כסדום" יש לשאול שהרי הנביא יחזקאל אומר קודם לכן שעם ישראל חטא יותר ממנה: "חי אני ה' אלוקים אם עשתה סדם אחותך היא ובנותיה כאשר עשית את ובנותייך". אם כן, מדוע סדום נדונה לכליה גמורה ואילו ישראל אמנם נענשו בגלות אך ממשיכים להתקיים?

אחד הכיוונים לתרוץ קושיה זו בה נקטו הפרשנים הוא שייתכן שבמקומות אחרים נעשו חטאים גדולים יותר אך במקרה של סדום ישנו מימד נוסף – המימד החוקי-מדינתי. סדום הפכה את ענין הדאגה לאינטרס האישי על חשבון מידת החסד לחוק המדינה וחייבה את כל אזרחיה להיות אכזריים וקמצנים, והוציאה את מידת החסד אל מחוץ לחוק.

כך מפרש רבי יצחק עראמה (1420 - 1494) בספר "עקדת יצחק" את חטא סדום: "אמנם החטא הקטן, כשיסכימו עליו דעת הרבנים (כלומר, המנהיגים) והדת נתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו הנה הוא זימה ועוון פלילי וחטאת הקהל כולו ולא ניתן למחילה אם לא בפורענות הקהל". וכן: " הקימו להם דברים רעים ומגונים לחוקים ומשפטים טובים וישרים וקבעו בהם מסמרים בקנסות ועונשים שלא יעברו מהם לעולם". אפילו דבר רע קטן, אומר רבי יצחק עראמה, כשהוא הופך לחוק מדינה הוא גרוע מאד. זה לא עצם המעשה הרע אל הנורמליזציה שלו והפיכתו לערך אליו מחנכים ופועלים להגשמתו. באופן דומה כותב הרב קוק: "לסדום הייתה שיטה מדינית של שנאת החסד, וקבעו על כך הנהגה מדינית". 

ניתן לחשוב שאגדות חז"ל הנוגעים לחוקי סדום הם מציאתו רחוקה ולא משהו שאמור להיות רלוונטי עבורנו, שכן מי יעלה בדעתו לאסור בחוק הכנסת אורחים. אך באמת הדבר קרוב יותר ממה שנמדמה. כל חברה צריכה להיזהר מאד מנירמול הרע במערכת החוקים שלה ובנורמות המקובלות והמחייבות. נרמול הרוע הוא קרוב יותר ממה שמדמיינים. כבר ראינו מדינות שמחוקקות חוקים רעים והופכים אותם לנורמה מחייבת. נוכל למנות בין השאר חוקים שמאפשרים הלאמת רכוש פרטי, גירוש אזרחים מבתיהם, מגבילים את חופש העיסוק, כופים על אזרחים ערכים שלא מקובלים עליהם, מחייבים להכניס למערכת החינוך תכנים שנויים במחלוקת על פיהם יחונכו בהכרח ילדי כל המדינה ועוד, והכל בשם אידיאל של טובת הכלל לפי הערכים המקובלים באותו רגע על השלטון.

הכוח המדינתי הכרחי לעיתים קרובות לשמירה על חוק וסדר, אך עלול להיות כוח משחית ודורסני, ולכן יש להשתמש בו מעט ככל האפשר, ובוודאי ובוודאי שיש להיזהר שלא להפוך את חוקי המדינה לחוקי סדום.

>>> פרשת וירא: לפני שחורצים גורלות חייבים לבדוק את העובדות