שמות: מה הייתה התחבולה של פרעה, שממשיכה עד היום להפיל חברות ענק?

פרעה בטוח שהדרישות לחרות נובעות מעצלות ולכן הוא מקשה את העבודה תוך כדי דרישה לעמוד באותה מכסה שנדרשה קודם לכן. פרעה מוסיף משפט נוסף שמסביר את הרציונל שמאחורי הדרישה החדשה: "תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר". כלומר נכביד עליהם את העבודה כדי שלא ישתעשעו במחשבות על חירות. על ההיגיון הזה של פרעה היה מקום לשאול: אם כשלא כל כך קשה זועקים בני ישראל ומשוועים לחופש, אם תכביד עליהם יותר הם לא ירצו חופש אף יותר? הרי מה שהביא את הדרישה לשחרור היה עבודת הפרך והעינוי בו היו נתונים בני ישראל: "ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויעזקו, ותעל שוועתם אל האלוקים מן העבודה", אז עוד עינוי ועוד קושי יגרום להם לרצות פחות להשתחרר? 

את ההיגיון של פרעה בהכבדת העבודה הסביר במאה ה-18 הרב משה חיים לוצאטו בספר המוסר שחיבר "מסילת ישרים". בספר עוסק הרב לוצאטו במסילה בה על האדם ללכת כדי להתעלות במעלות הקדושה. המסילה מורכבת ממידות שונות שצריכות להדריך את האדם בכל מעשיו – זהירות מפני הרע, זריזות לקיים את הטוב ועוד מידות טובות זו למעלה מזו. כך מבאר הרמח"ל את מידת הזהירות:

אדם ששקוע בענייניו ולא עוצר לחשוב על דרכיו, ממשיך בהרגליו, בעבודה השוחקת והיומיומית, במטלות הבית, בארוחה הבאה ובמשימה הבאה, עלול לא לשים לב לכך שהוא לא בכיוון, שהוןא לא מממש את הפוטנציאל שלו, שאולי מה שמתאים לעבר לא מתאים יותר כעת. החיים סוחפים, ממלאים, ולא מניחים זמן לחשבון נפש.

ממשיך הרמח"ל ומביא דוגמה לכך מהפסוקים שראינו קודם לכן:
 

הראציונל שעמד בבסיס ההחלטה של פרעה היה שאנשים ששקועים בשגרה, בטרחת היום יום, אין להם פניות נפשית לפתח רעיונות על חירות וחופש. אם פשוט מרוכזים במשימה הבאה אין זמן לעצור ולהתבונן.

העיקרון הזה נכון להרבה מאד דברים אחרים, ולא רק להיבט המוסרי של הבחירה בין טוב לרע. חוסר היכולת לעצור להתבונן ולעשות חשבון נופש גורם לנו להיות "שבויים בקונספציה", להידבק בדעות ובתובנות ישנות וחוסר יכולת להתגמש ולהתאים לסביבה החדשה. גם לאחר שהלכנו דרך ארוכה בשביל השגוי לא נשים לב לכך אם לא נעצור להתבונן ולהבין איפה אנחנו ומה מטרתנו, והאם השביל הזה מוביל למטרה הזו.

לעיתים זה קורה גם בהשקעות. המשקיע "מתאהב" בחברה, וממשיך לדבוק בה גם אחרי שהיא כבר השתנתה ולא עונה על הקריטריונים שבנה לעצמו בתיזת ההשקעה שבנה. הוא פשוט ממשיך איתה, היא שם בתיק, ושגרת היום יום לא מובילה אותו להתבוננות מחדש כדי לבחון האם עדיין היא צריכה להיות שם. נהוג לומר שוורןם באפט ממליץ להשקיע "לנצח" באותה חברה, אך גם באפט יצא מהשקעות לא מוצלחות או כאשר הגיע למסקנה שתיזת ההשקעה השתנתה. הרעיון הוא להשקיע באותה חברה לנצח, כל עוד היא עונה על הקריטריונים שהביאו להשקעה בה מלכתחילה. 

כך גם קורה לחברות כמו נוקיה או בלוקבסטר. בשתי החברות מן הסתם כל יום קמו אנשים חרוצים ומסורים והלכו לעבודה והשקיעו את כל מרצם... כדי לעשות בדיוק את מה שעשו אתמול. כך גם מנהלי החברה ומובילי דרכה המשיכו באותה דרך למרות שהעולם עבר כבר לעבוד בתצורה אחרת לגמרי. כך ההרגל והשקיעה ברוטינה, במוכר, ובידוע לא איפשר להם לשים לב שהספינה נטתה מהנתיב עד שההתנגשות הבלתי נמנעת בקרחון הגיעה. 

המסקנה של הרמח"ל בספר מסילת ישרים היא ש-"כלל הדבר: יהיה האדם מעיין על מעשיו כולם, ומפקח על כל דרכיו, שלא להניח לעצמו הרגל רע ומידה רעה, כל שכן עבירה ופשע", ונוסיף אנחנו: לא רק בתחום המוסר, אלא גם בעבודה, בהשקעות, ביחסים עם האנשים שמסביבנו – התבוננות, חשבון נפש, עיון במעשים ופיקוח על הדרכים הכרחיים שלא ללכת אחר ההרגל כעיוור באפילה.