ועדת החוקה אישרה לקריאות שנייה ושלישית: הארכת החוק לעיכוב הליכים במו"מ להסדרי חוב

על פי ההסדר, חייבים יכולים לקבל עד ארבעה חודשים של "עיכוב הליכים" לצורך ניהול משא ומתן עם הנושים על מנת להגיע להסדר חוב מוסכם. ואולם בהסדר זה, לא ממונה להם נאמן בשונה מהליך חדלות פירעון. והם ממשיכים לנהל את ענייניהם הכספיים השוטפים בעצמם תחת מגבלות.

משמעות עיכוב ההליכים לפי ההסדר, היא שלא ניתן לפתוח נגד החייב בהליכי גבייה של חובות עבר, לא ניתן להטיל עיקול על נכסיו וכלל לא ניתן לפתוח או להמשיך בהליכים משפטיים נגדו ועוד. בעל עסק לא יכול למכור נכסים או לעסוק בפעילות כלכלית לא רגילה. במידה ומדובר בפעילות לא רגילה הוא נדרש לאישור בית המשפט.

בתהליך זה ממונה סוג של מתווך שנקרא "מנהל הסדר", שתפקידו הוא לנהל את תהליך גיבוש הסדר החוב ולקיים ישיבת הסדר משותפת בין בעל העסק לבין הנושים. במידה והתהליך יצליח ויגיעו להסכם, יועבר ההסכם לאישור בית המשפט. במידה ולא יהיה הסדר, אז התהליך עובר למסלול הרגיל של החוק לאישור הסדרי חוב.

"אם הבנקים שהם הנושים הגדולים ביותר, בעלי ההשפעה הגדולה ביותר בהליך, היו מתנגדים, לא היו עוברים כמעט 50% מההסדרים המוצעים. עמדת הבנקים לא מסתדרת עם איך שהם פועלים במציאות" אמר עו"ד אשר אנגלמן הממונה על הליכי חדלות פירעון במשרד המשפטים. לעומתו אמר עו"ד אורי גאון מאיגוד הבנקים: "הוראת השעה מאפשרת גם לחברות שיש להן בעיות מאזניות עמוקות, שאינן בהכרח קשורות לקורונה, לנצל את התיקון לטובתן. כך שאנו רואים כאן יותר נזק מאשר תועלת לכלל הנושים"

חוק חדלות הפירעון ושיקום כלכלי נכנס לתוקף בספטמבר 2019 וכולל שני מסלולים שביניהם יכול לבחור החייב לאחר שנקלע לקשיים: הראשון הוא הליך חדלות פירעון מלא, במסגרתו בית המשפט קובע כי החייב חדל פירעון וניתן צו לפתיחת הליכי חדלות פירעון. במצב זה החייב מאבד את השליטה בכל נכסיו ובפעילותו הכלכלית והיא עוברת לשליטת נאמן חיצוני. במסלול השני- הליך של הסדר חוב, המאפשר לחייב ולנושיו להגיע להסכמה על שינוי בתנאים כך שהחייב יוכל לפרוע את חובו מבלי להגיע להליך חדלות פירעון.