בניתם מרפסת ללא אישור – הנה התרוץ שיעזור לכם בבית המשפט

דיירי בניין בחדרה שבנו מרפסת ללא היתר לא יצטרכו להרוס אותה – כך קבע לאחרונה בית המשפט המחוזי בחיפה, כשדחה את ערעור הוועדה המקומית בחדרה על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים שלא להרשיע את הדיירים עקב אכיפה בררנית.

  רון שפירא, פייסבוק סעיף 27

השופט רון שפירא נשיא בית המשפט המחוזי קבע כי אין להתערב בפסיקת בית המשפט לעניינים מקומיים  שפסק כי אי העמדתה לדין של שכנה אחרת בבניין אשר ביצעה הרחבה דומה ללא היתר, מחייבת שלא להרשיע את הדיירים.

הוועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה הגישה ערעור על פסיקת בית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה, במסגרתו נפסק כי למרות שהנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום ואף הודו בכך, הוא נמנע מהרשעתם ונמנע מחיובם בהריסת תוספת  של כ-35 מ"ר במסגרת העונשים שהוטלו עליהם.

תחילתו של הסיפור בהגשת כתב האישום על ידי הוועדה המקומית חדרה נגד בני זוג שסגרו את מרפסת השמש שלהם (בהיתר) של כ-3 מ"ר מחומר קל, ובנו תוספת של כ-35 מ"ר בחזית הדרומית מזרחית של דירתם בגבעת אולגה, חדרה, ללא היתר. בני הזוג הודו בביצוע עבירות הבניה והשימוש ללא היתר, אך ביקשו לבטל את כתב האישום שהוגש נגדם מטעמים של הגנה מן הצדק.

בית המשפט לעניינים מקומיים קבע כי "אין חולק שהוועדה נמנעה מלהעמיד לדין את שכנתם של המשיבים המתגוררת באותו בניין מתחת לדירה בה הם מתגוררים, על אף שזו בנתה ללא היתר תוספת דומה לזו שמעליה בנו המשיבים את התוספת שבגינה הועמדו לדין". בני הזוג טענו כי ננקטה כלפיהם אכיפה בררנית ואילו הוועדה המקומית הסבירה זאת בכך שבעוד שהבניה שבוצעה על ידי השכנה התיישנה.

בית המשפט לעניינים מקומיים קבע כי למרות שבני הזוג הודו בביצוע העבירות ולמרות חומרת העבירות, עשיית הצדק מחייבת הימנעות מהרשעה. "לא הוכח כנדרש שהבניה של השכנה היא ישנה. כן נקבע כי אף אם מניחים שהתוספת שהוקמה על ידי השכנה היא ישנה והוקמה לפני שנת 2013 ולכן לא ניתן להעמידה לדין בגין עבירה של בניה ללא היתר מחמת התיישנות, בנסיבות המקרה בו מדובר בבית משותף ששני הדיירים המתגוררים בו ביצעו עבירות של בניה ללא היתר, היה על הוועדה לסטות ממדיניות ההעמדה לדין בה היא נוקטת בדרך כלל, ולבקש את אישורה של הפרקליטות להעמדת השכנה לדין בכל זאת מטעמים של עשיית צדק או לפחות לשם מראית פני הצדק".

בנוסף התחשב בית המשפט בעובדה כי הנאשם מכהן בתפקיד ציבורי ותכניותיו לעתיד כוללות פעילות ציבורית כזו שעלולה להיפגע היה ויורשע.

"מדובר במצב דברים שהדעת אינה סובלת"

בית המשפט המקומי נימק את פסיקתו בכך ש"מדובר במצב דברים שהדעת אינה סובלת, שכן הוא עלול להוביל למציאות בה המשיבים יחויבו בהריסת התוספת שנבנתה על ידם ללא היתר מעל תוספת זהה שנבנתה על ידי שכנתם ללא היתר גם כן, שעה שזו האחרונה תיוותר על מקומה לעד".

השופטת רקפת סגל מוהר מבית המשפט לעניינים מקומיים פסקה כי "המשיבים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, אך בית המשפט נמנע מהרשעתם ומטיל עליהם צווי הריסה ואיסור שימוש בכל הנוגע לסגירת המרפסת שאינה קשורה לתוספת שנבנתה על ידי השכנה. בנוסף לחתימה על התחייבות כספית בסך של 20 אלף שקל שלא לעבור עבירה של בניה במשך 3 שנים, ותשלום כפל האגרה בסך של 2,688 שקל.

 הוועדה המקומית הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי וטענה לטענת אכיפה בררנית יש להניח תשתית עובדתית מבוססת. כמו כן, טענה של אכיפה בררנית יש לבחון על פי השאלה האם הפגיעה בשוויון מבחינה בין אנשים דומים או מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה או על יסוד שיקול זר או שרירותי.

לטענתם בני הזוג לא הוכיחו זאת, והמקרה היחיד שהוצג על ידם הוא שכנתם ואין נסיבותיו דומות לנסיבות תיק זה. בנוסף טענו  כי המשיבים הודו בעובדות המיוחסות להם בכתב האישום. כן נטען כי הערר בנוגע לשכנה נדחה שכן הוועדה, הפרקליטות ומחלקת עררים סברו שהמקרה של השכנה אינו מצדיק נקיטה בהליכים פליליים לאור מכלול הנסיבות.  
מנגד בני הזוג טענו כי צדק בית המשפט לעניינים מקומיים שקבע כי נפל פגם בהתנהלות של הוועדה ואין מקום שערכאת הערעור תתערב בקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. 

"לא נפל כל פגם המצדיק התערבות"

השופט שפירא קבע כי "יש לדחות את הערעור מהטעם שלא נפל בפסק הדין כל פגם המצדיק התערבות". נשיא המחוזי קבע כי "הכלל הוא שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בחומרת העונש שהושת על נאשם, אלא במקרים חריגים, שבהם נפלה בגזר הדין טעות מהותית או שיש בעונש שנגזר משום חריגה קיצונית מרמת הענישה המקובלת. אינני סבור כי במקרה זה גזר הדין חורג מרמת הענישה המקובלת באופן המצדיק התערבות".

השופט שפירא ציין כי אכיפה בררנית היא כלל המנחה כי אכיפת החוק תתנהל כלפי כל בצורה שוויונית ואחידה. אמנם עקרון יסוד בגזירת הדין הוא שענישה היא תמיד אינדיבידואלית. עם זאת עצם אכיפת החוק חייבת להיות שוויונית. כאשר רק במקרים חריגים ניתן להכיר באבחנה באכיפה כלפי מקרים דומים.

נקבע בפסיקה כי אין באפשרותה של הרשות לאכוף את הדין באופן מוחלט כלפי כולי עלמא, ועל אף הותרת מתחם רחב של שיקול דעת לרשות באשר לסדרי העדיפויות באכיפה, חל איסור על אכיפה בררנית, שהיא אכיפה חלקית המבוססת על מטרות פסולות, שיקולים זרים או שרירותיות. איסור זה נובע מהחובה המוטלת על הרשות לפעול בשוויון ובהגינות כלפי הציבור, ובשל פגיעתה הקשה של האכיפה הבררנית באמון הציבור בשלטון החוק. עוד נקבע בפסיקה בשנים האחרונות כי די בתוצאה המפלה כדי להקים טענת אכיפה בררנית ואין צורך בהוכחת מניע או כוונה פסולים בכדי להעביר לרשות את נטל ההוכחה כי פעלה מטעמים ענייניים וסבירים.

השופט ציין כי לשם בחינת טענה לאכיפה בררנית יש לשאול שלוש שאלות. מהי קבוצת השוויון עמה נמנה מי שהעלה את טענת האכיפה הבררנית? כיצד יש להבחין בין אכיפה בררנית פסולה לכזו הנשענת על שיקולים לגיטימיים? ואז ייבחן הנטל הראייתי המוטל על כתפי הטוען לאכיפה בררנית.

הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית שמורה למקרים חריגים והנטל המוטל על כתפי נאשם הטוען לקיומה הוא כבד, שכן לרשות עומדת חזקת תקינות מנהלית ביחס לפעולותיה. אין די בטענה בעלמא ויש להניח תשתית ראייתית מספקת. תחילה יש להניח תשתית ראייתית ראשונית ולהראות כי לכאורה בוצעה אבחנה בלתי ראויה בין שווים ואז עובר הנטל לסתור לכתפי הרשות.

 אכיפה בררנית

השופט שפירא קבע כי למרות שהמשיבים בני הזוג הודו בביצוע העבירות שיוחסו להם אך הימנעות הוועדה המקומית מלהעמיד לדין את שכנתם של המשיבים, המתגוררת באותו בניין מתחת לדירה בה הם מתגוררים, על אף שזו בנתה ללא היתר תוספת דומה, שמעליה בנו המשיבים את התוספת שבגינה הועמדו לדין, מהווה אכיפה בררנית.

נשיא המחוזי הוסיף כי "אמנם בפסיקה נקבע כי אל לו לבית המשפט ליתן יד לבניה בלתי חוקית, בוודאי לא להניח לה להימשך עד אין קץ. עם זאת, בנסיבות העניין כאשר המערערת אינה פועלת נגד השכנה שבנתה בניה דומה ללא היתר ובכך נגרם למשיבים נזק כאשר הם מבקשים להכשיר את הבניה שבנו על גבי התוספת של השכנה, אינני סבור כי נפל פגם בהחלטה שלא לחייב את המשיבים להרוס את הבניה שבנדון".

בנוסף קבע כי "אין מקום להתערב בקביעה לגבי אי הרשעת המשיבים בנסיבות העניין ומשיקולי צדק. לטעמי השיקול המרכזי הוא אי העמדה לדין של השכנה. כי הרי עצם נקיטת ההליך הפלילי מהווה, במקרה זה, אכיפה בררנית. מעבר לאמור, הובאו נתונים המצביעים על כך שהמשיב מכהן בתפקיד ציבורי ותכניותיו לעתיד כוללות פעילות ציבורית שעלולה להיפגע אם יורשע.

השופט שפירא ציין "למען הסר ספק,  בתי המשפט אינם תומכים בביצוע עבירות על חוק התכנון והבניה ובניית מבנים ללא היתר ובניגוד לתכנית החלה על המקרקעין, לא משנה באיזה נסיבות או מתי העבירות בוצעו. כידוע, עבירות על חוק התכנון והבניה הינן עבירות הפוגעות במרקם התכנוני, בשמירה על שלטון החוק והסדר הציבורי, עבירות המוגדרות כ"מכת מדינה" וזלזול בשלטון החוק. ואולם אל מול עקרון מנחה זה עומד עקרון לא פחות חשוב והוא של אכיפה שוויונית של רשויות המדינה כלפי מבצעי עבירות. כל זאת כדי למנוע אבדן אמון במערכות האכיפה. לעיתים, החשיבות של שמירה על שוויון כלפי החוק ויצירת אבחנה בלתי סבירה בין שניים שחטאו, וכפועל יוצא פגיעה באמון הציבור במערכת אכיפת החוק, גוברת על חשיבות ביצוע האכיפה בצורתה הדווקנית. כך המקרה שהיה בפני בית משפט לעניינים מקומיים, וכעת עומד לערעור בפני.

השופט שפירא פסק כי "בנסיבות אלו אין מקום לקבל את הערעור.  פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים הינו במסגרת מתחם הסבירות תוך קביעת האיזון הראוי שבין חשיבות האכיפה כלפי העבריין ובין חשיבות האחידות והשוויון כלפי כלל מבצעי העבירה".