הבנק המרכזי ביפן יתחיל למכור דולרים ויתמוך בין - האם זה הזמן לקנות את המטבע היפני ומה יקרה לכלכלה היפנית?

בתחילת השנה פרסמנו טור המתאר את החלטת המדיניות, העקשנית והבלתי מקובלת בארצות אחרות, של הבנק המרכזי ביפן המייצג את המעצמה הכלכלית השלישית בגדלה בעולם. נכתב אז, בקיצור ובמילים פשוטות, שבמקום לממן את תקציב המדינה הפיסקלי על ידי הנפקת חוב, כפי שנוהגות כל הכלכלות המפותחות האחרות, הבנק היפני מממן את תקציב המדינה על ידי הרחבה מוניטרית מסיבית, דרך הגבלת התנודתיות בשער הריבית על החוב הממשלתי המקומי לרמה הקרובה לאפס. כלומר, הבנק היפני רכש כל כמות של אגרות חוב, בעיקר אלו בטווח של 10 שנים, כאשר שער הריבית חרג מהגבול העליון. פעולה זו הנה בעצם "הדפסת כסף". מובן שלמדיניות זו יש גבול, שכן פעולה זו מביאה בהכרח בשלב מסוים ללחצים אינפלציוניים. אכן זה קרה - שיעור האינפלציה ביפן (4.1%) הגיע לשיא של 42 שנה.

>> האינפלציה מגיעה ליפן, איך זה ישפיע על הריבית?
>> שלמה גרינברג על הכלכלה היפנית והזינוק המתמשך במניות היפניות; האם זה יימשך?

הייתה תחושה, מלווה באינדיקציה ברורה בחדש מרץ 2023, שהבנק היפני לא יתמיד במדיניות ההרחבה והפסקתה עשויה הייתה להביא להתחזקות הין. אולם התברר שבפועל הבנק המשיך בהתנהגות יוצאת הדופן של הרחבה מוניטרית, בניגוד גמור למדיניות של כל הארצות המפותחות והתוצאה לא אחרה לבוא: הין נחלש לרמה הנמוכה ביותר מזה 25 שנה (148-144 ין לדולר) רמה שנצפתה בפעם האחרונה ב-1998, כשהחל המשבר הפיננסי העמוק ביפן.

אמנם היחלשות הין מביאה לגידול ביצוא היפני, שכן הוא נעשה זול יותר לקונים מארצות אחרות, אך מאידך תלותה של יפן בחומרי גלם מיובאים מביאה להתייקרות מקומית ולגל אינפלציוני (4.1%), שלא נצפה ביפן מזה 42 שנה, וזאת לאחר שבשנות ה-80 וה-90 חוותה יפן שיעור אינפלציה שלילית.

נראה שלמעצבי המדיניות הכלכלית ביפן לא תהיה ברירה אלא לזנוח את מדיניות הצמיחה, ויש לכך אינדיקציות, ולעבור למדיניות שער החליפין. כלומר ב"משולש מטרות המדיניות הכלכלית" הסותרות זו את זו (צמיחה, אינפלציה ושע"ח) ייבחר הקודקוד שמיצג את מדיניות שע"ח ולא זה המייצג מדיניות צמיחה. קיימות אינדיקציות שיפן תתחיל במדיניות של תמיכה בשער החליפין שפרושה מכירה מסיבית של מטבע זר בשוק המקומי. מדיניות זו הנה גם מדיניות מוניטרית מצמצמת שכן הבנק המרכזי מקבל תמורה ביינים יפניים.

יתכן שמדיניות זו תעצור את התדרדרות ערכו של הין היפני אך לא ברור אם יש במדיניות זו משום היכולת להוריד את שיעור האינפלציה לרמה סבירה של 2%. כל עוד רמת האינפלציה תהיה גבוהה יקשה על הבנק המרכזי לייצב את שער החליפין של הין. יש לכך מספר סיבות:

1. מאפייני האינפלציה ביפן שבעבר היו בגין "לחץ עלויות" של חומרי גלם ותקלות בשרשראות האספקה, כפי שאופיינה האינפלציה בעולם כולו, הרי שלאחרונה יש סמנים שהאינפלציה מקורה "בלחצי ביקוש".
2. הציפיות לאינפלציה המגולמות בשערי הריבית הגיעו לרמת שיא. מן המוסכמות הוא שציפיות לאינפלציה הנן כוח מניע כשלעצמו של האינפלציה בפועל.
3. הסכמי שכר שנחתמו לאחרונה הנם חסרי תקדים בשיעור עליית השכר המובטחת ביפן. עלייה בכוחם של האיגודים המקצועיים היא תופעה שלא נצפתה ביפן כמה עשורים.

עקשנותה של יפן לדבוק במדיניות המעודדת צמיחה נשענה על פילוסופיה רבת שנים בעידוד הקיסר היפני, שיש לבודד את יפן מהעולם הכלכלי ובמיוחד משכנתה סין. מדיניות זו הוכחה במידה מסוימת כנכונה עד סוף המילניום הקודם, אך פחות מכך בעשרים השנים האחרונות. בשנה האחרונה מקבלת יפן סיגנלים ברורים שכלכלת יפן אינה שונה מהותית מכלכלות המדינות המפותחות האחרות. השינוי הפיננסי בשנה האחרונה בעולם כולו התחיל לחלחל ליפן.

מטבע הדברים, שינוי מהותי בתפישת העולם לגבי קו המדיניות הנו תהליך שיארך זמן ולפיכך מגיבה יפן באופן איטי למתרחש בארצות אחרות. החלום היפני של צמיחה חזקה עם אינפלציה שלילית וין חזק נגוז ומעצבי המדיניות ביפן יימדדו לפי יכולתם לעכל את השינוי. זה יקרה בוודאות והביטוי הראשון לכך תהיה מדיניות תמיכה בשער החליפין על ידי קניה מסיבית של ינים בשוק המקומי במקביל לשחרור המגבלה על גובה שער הריבית על אג"ח ממשלתי מקומי. כשפעולה זו תקבל ביטוי רשמי, יזנק הין ועשוי להתחזק לרמה דומה שהייתה בעת תחילת המשבר הנוכחי (110-125 ין לדולר).