למה בנק ישראל לא מוריד את שער הדולר? הנה הסיבות

שער הדולר עלה מאז תחילת המלחמה בלמעלה מ-5%, והגיע לשער של כ-4.06 שקל. בתגובה, בנק ישראל הכריז שהוא יהיה מוכן למכור דולרים גם בשוק החופשי וגם בשוק ה- SWAP. להתערבות של בנק ישראל יש מספר סיבות. הראשונה היא שיתרות המט"ח שבנק ישראל צבר מאז שנות ה-1990 נועדו בדיוק למטרה הזאת: לאפשר לבנק לפעול בחופשיות במצב של אירועי קיצון. מלחמות עשויות לגרום לתנועות מהירות בביקוש למט"ח. אם התנועות הללו מהירות מדי, יכול להיווצר מצב שבו שוק המט"ח לא יתפקד באופן יעיל, מה שיביא לעלייה חדה בשער הדולר, ועלול למנוע ביצוע של עסקאות בשקל בשל מחסור בנזילות. למעשה, עצם החשש מהגעה למצב כזה עשויה לגרום לאנשים ולחברות לאגור דולרים כדי להתכונן ליום סגריר, ועל ידי כך לייצר את המחסור בנזילות שהם חוששים ממנו.
      פרופ אמיר ירון,  קרדיט: המכללה למנהל

ברגע שבנק ישראל מודיע שהוא יספק נזילות לשוק במצבים כאלו, והאמירה הזאת מגובה ביתרות של למעלה מ- 200 מיליארד דולר, החששות פוחתים, ולכן הסיכוי למשבר קטן. במילים אחרות: מאז 2008, בנק ישראל סופג ביקורת רבה על כך שהוא רוכש כמויות עצומות של דולרים, למרות שהחזקת הדולרים גררה הפסדים כבדים. עכשיו הוא יכול לומר למבקרים שההפסדים הללו היו המחיר שהוא שילם על רכישה של ביטוח עבור המדינה.

הסיבה השנייה היא האינפלציה. כשהדולר מתחזק, מחירי הייבוא עולים. כשההתחזקות היא מהירה מאוד, לספקים אין ברירה, והם מגלגלים את העלייה במחירי הייבוא לצרכנים באופן מיידי. בהינתן שאנחנו חיים בישראל, אחרי שהמחירים עולים, הם יורדים הרבה יותר לאט, גם כשהדולר הופך כיוון. ההתערבות של בנק ישראל מאטה את ההתחזקות של הדולר ונותנת לספקים סיבה להסס לפני שהם מעלים מחירים.

הסיבה השלישית לכך שבנק ישראל מתערב בשוק המט"ח היא העובדה שחלק גדול מהתנועות במט"ח נובעות מפעילות של ספקולנטים שמהמרים על התנועות בשע"ח כדי להרוויח מהתנודתיות. ברגע שבנק ישראל פועל כדי למתן את התנודתיות, לספקולנטים יש פחות מקום לרווח, ולכן גם פחות אינטרס לפעול בשוק.

האם בנק ישראל יכול להוריד את שער הדולר?

אבל בנק ישראל לא יכול, וגם לא ינסה לגרום להיפוך מגמה בשוק. ראשית בגלל שזה לא התפקיד שלו: לשער החליפין יש תפקיד חשוב בוויסות המסחר הבינלאומי. ההתחזקות של הדולר מקטינה את הייבוא של ישראל, והופכת את הייצוא ליותר כדאי. זה בדיוק מה שהמשק הישראלי צריך כחלק מתהליך ההתאוששות שלו אחרי המלחמה, גם אם המשמעות היא ירידה מסוימת ברמת החיים. אבל הירידה ברמת החיים תגיע בכל מקרה, אז עדיף שהיא תגיע בתנאים שמסייעים למשק להתאושש.

שנית, בגלל שהוא לא יכול. 200 מיליארד דולרים נשמעים כמו סכום גדול, אבל הם טיפה בים בהשוואה לסכומים שנעים בשווקי המט"ח העולמיים. אם בנק ישראל ינסה לפעול בעוצמה גדולה בשוק המט"ח, הספקולנטים הגדולים באמת יזהו הזדמנות לרווח, ואז לבנק ישראל לא יהיה סיכוי לעצור אותם. ויסות של שינויים במט"ח כן, מלחמה בהם, לא.

שלישית, בגלל שבנק ישראל מעריך שהשינויים שנובעים מהמלחמה הם זמניים. כתוצאה מהמלחמה יש ירידה בזרימת המט"ח לישראל, כי הייצוא מישראל מואט בגלל המצב. בנוסף, אסדת הגז תמר לא פועלת באופן מלא, וגם לזה יש השפעה על הייצוא והייבוא. כאשר המלחמה תגמר, והאבק ישקע, המשק יחזור לפעילות מלאה, ואז גם שוק המט"ח יחזור למצבו הטבעי.

רביעית, בגלל שמכירת המט"ח היא במידה רבה כלי שנועד למשוך זמן. הכלי המרכזי שיש לבנק ישראל כדי לשמור על שע"ח יציב הוא הריבית. בנק ישראל לא מעוניין לעשות את זה כרגע, כי עליית ריבית תפגע בעסקים, ולכן הוא מעדיף את מכירת המט"ח שמאפשרת להחזיק את שע"ח בלי לשנות את הריבית.

אבל אם המלחמה תמשך זמן ארוך יחסית, לא תישאר לבנק ישראל הרבה ברירה, והוא יאלץ להעלות את הריבית. לכן, לדעתי, מי שמצפים לירידות ריבית מדברים מפוזיציה, לא מניתוח של מצב השוק. בנק ישראל לא יכול להוריד ריבית בלי להסתכן בהתפרצות אינפלציונית. הסיוע לעסקים חייב לבוא מהממשלה, לא מבנק ישראל. כדאי שבמשרד האוצר יפנימו את זה.  כדאי גם שבמשרד האוצר יזכרו שהקדנציה של הנגיד מסתיימת בעוד חודשים ספורים. כדאי כבר להכריז האם הנגיד יישאר בתפקידו, ואם לא, מי יהיה הנגיד הבא.

ד"ר אביחי שניר, המחלקה לכלכלה, אוניברסיטת בר-אילן