קראווילות, בניה מבטון או שכירות ארוכת טווח: הפתרון של המדינה למפוני העוטף

הצילומים מיישובי העוטף מספרים את הסיפור הקשה של תושבי המקום: את ההריסות ייקח עוד זמן לשקם, לאנשים אין בית. הם צריכים פתרון. המדינה מנסה למצוא אותו דרך בתי מלון, אבל התחלופה גבוהה, בתי המלון בתפוסה כמעט מלאה - והם זקוקים לפתרון ארוך טווח - כזה שיוכל לשכן את המפונים ולדאוג לרווחה שלהם לתקופה ארוכה, עד השיקום.

החלופות שמציעה המדינה

חלק ממפוני העוטף, עם דגש על חלק קטן יחסית, כבר לא יחזרו לשם כנראה. אבל גם הם זקוקים לפתרון. המדינה חושבת על כמה פתרונות למפונים. היא לא יכולה להקים דירות חדשות בחודש, אבל יש לה היצע דירות עומדות לא קטן והיא חושבת על רעיונות מחוץ לקופסה: עיר חדשה, קראווילות שיהיו פזורות במקומות מסוימים. האם זה פתרון לכל החיים? לא. אבל זה פתרון חשוב, כי לתושבי העוטף אין איפה לגור. עכשיו רק תחשבו מה יקרה אם חיזבאללה ייכנס למערכה. כמה זמן תושבי שלומי יוכלו ללון בבתי מלון בטבריה? כמה זמן תושבי הקילומטרים הקרובים לגדר הפרוצה יוכלו לגור במרכז, על חשבונם או בעזרת תמיכה מאנשים טובים וגם מהמדינה.

חברות הבנייה טוענות שיוכלו להעמיד מגורי קבע בתוך מספר חודשים. הפתרון הראשון שעלה הוא מגורים בקראווילה. החברות יוכלו לבנות אותן במהירות, אבל זה פתרון לטווח קצר, עד עשר שנים. כדי להקים מבנה מודולרי או מבטון מזוין לא נדרש זמן רב יותר, אבל הרבה יותר כסף - העלות היא כמעט כפולה. כיום, הקמת יחידות דיור מבניה קלה עולה סביב 4,000 שקל למטר+מע"מ. מבנה מבטון מזוין יעלה כמעט כפול - אבל הוא יכול להחזיק כמו בית רגיל. כל הבתים, בכל הדגמים, יכללו את כל מה שהמפונים צריכים - החל בחדרי רחצה ועד ממ"ד. בנוסף, המדינה תאשר הקלות להרחבת הבניה במקרים מסוימים.

חשוב לציין: בפרוייקטים רבים בישראל השיטה של בניה קלה מודרנית מאוד מקובלת. היא מחזיקה לאורך שנים, אבל פעמים רבות היא משמשת לצרכי יחידות דיור, שבהן השימוש פחות תכוף ובהתאם לכך - אורח החיים ארוך יותר. קשה להבין למה המדינה תיקח על עצמה בניה לטווח קצר ולא לטווח ארוך, אבל כמו שנוכחו לדעת בעניין הפרוייקטים לדיור לשכירות ארוכת טווח, שהייתה אמורה לעצור את התנופה במחירי השכירות - לא תמיד מתקבלת ההחלטה הנכונה. במיוחד במלחמה.

שר הבינוי חושב כרגע על העמדת קראווילות, בכמה יישובים מארחים, עד תום המלחמה, בשיטת ,קיבוץ מארח קיבוץ". כך למשל, אנשי קיבוץ חצרים יארחו את קיבוץ בארי וכדומה. הם יוקמו בגודל סטנדרטי, בין 50-100 מ"ר, כשהגודל המקסימלי יעלה סביב 460 אלף שקל - לא מעט כסף.

אפשרות נוספים היא להעמיד דירות להשכרה הפנויות לאכלוס. המדינה לא השקיעה מספיק בדיור להשכרה בשנתיים האחרונות. הסיבה לכך היא שזה לא ממש השתלם ליזמים. הריבית הגבוהה מנעה מהם ללכת על פרוייקטים כאלה וגם הטבות של המדינה לא עזרו. ובכן זאת, יש כמה מיזמי דירה להשכיר שאפשר לעשות בהם שימוש מאחר והדירות עומדות ריקות. ההערכה היא שמדובר במעל 500 דירות, שיוכלו לאכלס 500 משפחות. זו טיפה בים, ועדיין - זה פתרון. המדינה מוכנה לשלם לקבלנים כסף כדי לשכן את המפונים. כמו כן, היא תפנה לקבלנים ותציע מתווה לגבי דירות שטרם נמכרו ביישובים מארחים.

בימים האחרונים פנתה המדינה לראשי ערים, במטרה לנסות ולהעביר מפונים למגדלים שטרם שוכנו. אחת הערים היא קריית גת, אבל יש עוד ערים שנמצאות בשלב כזה או אחר של מגעים.

האפשרות הפחות עדיפה כרגע, אם כי היא עלתה על הפרק - היא שיקום מהיר של העוטף, תוך בניית שכונות חדשות. כמובן שדבר כזה, בעיקר אם מדובר בבנייה חדשה ופינוי ההריסות, לוקח זמן.